פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
ע"פ
1673/00
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
המערער
:
בני לוי
נגד
המשיב
ה:
מדינת ישראל
תאריך
הישיבה: א' באדר ב' התש"ס (8.3.2000)
בשם
המערער: עו"ד ציון אמיר
בשם
המשיבה: עו"ד אלון אינפלד
בקשה
לעיכוב ביצוע גזר-דין בית-המשפט
המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 27.2.2000 בת"פ
3087/97
שניתן על-ידי כבוד השופטים
א'
משעלי, נ' ישעיה ומ' סוקולוב
החלטה
בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר ותשלום פיצוי למתלוננת.
המבקש הורשע בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות אינוס של נערה כבת חמש עשרה וחצי ובהדחתה של אותה נערה לעישון סם מסוכן, ונדון לחמש שנות מאסר, מהן ארבע שנים לריצוי בפועל ושנה אחת על-תנאי. כן חוייב המבקש לפצות את המתלוננת בסכום של 15,000 ש"ח.
בהחלטתי מיום 2.3.2000 דחיתי את הבקשה לעיכוב תשלום הפיצוי למתלוננת, בקובעי כי המבקש לא עשה את המתלוננת משיבה לבקשתו, וכי לא נסכים שזכותה תישלל - או אף תיפגע בכל דרך אחרת - אם דברה לא יישמע. נותר, איפוא, נושא עיכוב ביצועו של עונש המאסר, ובו, כמובן, עיקר.
משעיינתי בחומר שהוגש לי לעיון, ולאחר היוועצות במזכירות בית-המשפט, קבעתי את שמיעת הערעור ליום 13.4.2000. נוכח קביעה זו, ביקשתי את פרקליטות המדינה להודיעני אם מסכימה היא לעיכוב ביצוע גזר-דין המאסר עד למועד שמיעת הערעור. תגובת הפרקליטות היתה קצרה וחדה: לדעתה, עניין שבעיקרון הוא "כי מי שנדון לעונש מאסר של ארבע שנים בפועל ואין ערעורו מגלה טעות בולטת על פני הפסק, מן הראוי שירצה את עונשו לאלתר". נוכח תשובה זו לא נותרה ברירה בידי אלא לשמוע את טיעוניהם של באי-כוח בעלי-הדין.
בטיעוניו לפניי הוסיף עורך-דין אינפלד, בא-כוח המדינה, והודיעני כי בקשה לעיכוב ביצוע גזר-דין מאסר הפכה לאחרונה לשיטה מקובלת להקדמת שמיעתו של ערעור, ולדעתו אין זה ראוי כי כך יעוכב ביצוע. גזר-דין יש לבצע לאלתר וענייננו אין הוא חריג לכלל.
אני מתקשה לקבל את התנגדות המדינה בנסיבות ענייננו; ואדגיש: בנסיבות ענייננו. המעשים בהם הורשע המבקש נעשו בחודש ספטמבר 1996; כתב-האישום הוגש לבית-המשפט ביום 19.8.97; הכרעת-הדין ניתנה ביום 9.11.99; וגזר-הדין
ניתן ביום 27.2.2000. כל אותה עת, למעט ימי מעצר בודדים, היה המבקש
משוחרר בערובה, ולא שמעתי כי התחמק מאימת-הדין. בית-משפט קמא עיכב את ביצוע עונש
המאסר עד ליום 15.3.2000, ומכאן שהמדובר הוא בעיכוב ביצוע עונש מאסר למשך כחודש
ימים - דהיינו, מיום 15 במארס ועד ליום 13 באפריל. אכן, אין ערב לכך שבית-משפט
שלערעור יתן את פסק-דינו בו ביום, ואולם אני קובע כאן מפורשות כי בית-משפט שלערעור
יוכל לשנות מהחלטתי הנוכחית. עיכוב ביצוע למשך חודש ימים - לאחר שהמבקש היה משוחרר
בערובה מאז תחילת החקירה והגשת האישום לבית-המשפט - נראה בעיניי עיכוב סביר וראוי.
אני מחליט, איפוא, להיעתר לבקשה, ואני מורה על
עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהוטל על המבקש עד ליום שמיעת הערעור. הערבויות
הקיימות לשיחרורו של המבקש בערובה תיוותרנה בעינן.
היום,
א' באדר ב' התש"ס (8.3.2000).
ש
ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
00016730.
G02