רע"ב 5092/07 בנימין לוי נ. שירות בתי הסוהר

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת נגה אהד), שבו נדחתה עתירת המבקש בעניין סיווגו בקטגוריית "סיכון גבוה לבריחה".

2.

המבקש הורשע באינוס ובהדחת קטינה לסמים מסוכנים, ונגזרו עליו ארבע שנות מאסר לריצוי בפועל, שנה אחת של מאסר לריצוי על תנאי, ותשלום פיצוי למתלוננת (תפ"ח (מחוזי ת"א) 3087/97 לוי נ' מדינת ישראל) . ערעור שהגיש המבקש על הכרעת הדין ועל גזר הדין נדחה בבית משפט זה (ע"פ 1673/00 לוי נ' מדינת ישראל) .

בטרם הגיע המועד שנקבע להתייצבותו של המבקש לריצוי עונשו, הוא החליט לנסות ולהיחלץ מריצוי עונש המאסר שנגזר עליו, וברח לצ'ילה, תוך שימוש בדרכון מזויף. כעבור זמן מה נעצר המבקש בצ'ילה והוחזק שם במעצר, עד אשר הוסגר לישראל.

3.

ביום 13.11.05, לאחר הסגרתו ועם תחילת ריצוי עונשו בישראל, הוגדר המבקש בקטגוריה של "סיכון גבוה לבריחה" (להלן: סג"ב) ועקב כך נשללה ממנו האפשרות לצאת לחופשות מבית הסוהר. על סיווגו בקטגוריה זו, הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.

4.

בבית המשפט קמא טען המבקש כי לפני תחילת המועד לריצוי מאסרו הוא סבל מאיומים טלפוניים על חייו, והם שהביאו אותו לנסות ולהימלט מהארץ. כן טען, כי הסיבה לבריחתו שוב אינה קיימת, ולכן לא קיים חשש של ממש כי הוא ינסה להימלט באם יצא לחופשה מן הכלא. המבקש הציע לבית המשפט קמא כי יפקיד ערובות שונות לצורך הבטחת חזרתו מן החופשות. כן טען בפני בית המשפט קמא כי לכל אורך תקופת מאסרו, למעלה משנתיים, הוא מתפקד באופן תקין ולשביעות רצון הממונים עליו, וכי ביטול סיווגו כסג"ב חשוב לו במיוחד לקראת הדיון בעניינו בועדת השחרורים, אשר אינה נוהגת לאשר שחרור מוקדם של אסירים המוגדרים כסג"ב.

בית המשפט קמא דחה את עתירתו של המבקש. בהחלטתו, הביע חשש כבד כי אם יותר למבקש לצאת לחופשות, הוא עלול להימלט ממאסרו, וזאת בעקבות בריחתו הקודמת אשר פגעה ביכולת לתת בו אימון. בית המשפט מצא כי ערבויות כספיות אינן מסירות את הסכנה להימלטות. על החלטה זו מוגשת בקשת רשות ערעור זו.

טענות המבקש

5.

לטענת המבקש, שגה בית המשפט קמא כאשר דחה את עתירתו אך בהתבסס על בריחתו מן הארץ, שהתרחשה לפני כשבע שנים. לגישתו, החלטת בית המשפט קמא אינה סבירה ומהווה למעשה הטלת עונש נוסף עליו, מעבר לעונש שנגזר עליו בגין ביצוע העבירה. עצם עובדת בריחתו בעבר אינה מחייבת שלילת כל חופשותיו עד לסיום מאסרו, אלא שעל שב"ס לשקול מעת לעת אם קיים חשש ממשי להימלטות, תוך בחינת הנסיבות הרלבנטיות לאותה עת, ולשקול, בין היתר, גם את התנהגות האסיר בבית הסוהר

ואת אורך תקופת המאסר שנותרה.

לטענתו, בית המשפט קמא לא נתן משקל ראוי לחלוף הזמן, לתפקודו התקין של המבקש בבית הסוהר, לעובדה כי מרכז חייו מצוי בישראל, ולתקופה הקצרה שנותרה לריצוי מאסרו, במיוחד אם יאושר לו שחרור מוקדם. לטענת המבקש. הדרת אסיר כסג"ב חייבת להיעשות בזהירות מופלגת בשל המשמעות שיש להגדרה זו על תנאי המאסר של האסירים, ועל אורך תקופת מאסרם.

עוד טוען המבקש כי בית המשפט קמא סמך בהחלטתו על מידע שגוי שהוצג בפניו.

לטענתו, בתמצית מזכר שהגיש שירות בתי הסוהר לבית המשפט קמא צוין כי המבקש הורשע, בנוסף להרשעתו בעבירת האינוס, גם בעבירת סחר, ייצוא וייבוא של סמים, כשבפועל, הוא הורשע בעבירת אינוס ובעבירה של הדחת קטינה לסמים מסוכנים.

לבסוף, טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא כאשר קבע כי קיים קושי במימוש הנכסים שהציע כערבויות לצורך הבטחת חזרתו מן החופשות, וכאשר קבע, כי יש חשש שיהיה מוכן לוותר על נכסים אלה לשם הימלטות מן הארץ. לטענתו, לקביעות אלה אין כל בסיס. המבקש מצהיר כי אין בכוונתו להימלט מן הארץ, ולצורך הבטחת חזרתו מציע הוא כי בנוסף לשעבוד נכסיו שלו, ישועבדו גם נכסיהם של אחיו ושל חברו.

עמדת המדינה

6.

ראשית, טוענת המדינה, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, שכן היא אינה מעלה שאלה משפטית חשובה או שאלה בעלת אופי כללי המצדיקה מתן רשות לערער. שנית, המדינה מתייחסת לגופו של עניין, וטוענת כי בקשת רשות הערעור התייתרה ולא נותר עוד צורך להכריע בה. כמפורט בתגובת המדינה, במסגרת בחינה תקופתית, שינה שירות בתי הסוהר את סיווגו של המבקש, והחל מיום 3.7.07 אין הוא מוגדר עוד כסג"ב. במקום זאת, הוא מסווג בקטגוריה א', המונעת ממנו יציאה לחופשות. דיון בעניינו היה צפוי להתקיים בועדת ערעורים. במסגרת דיון זה, כך מפרטת המדינה, יובאו עמדות הגורמים הרלוונטיים, ובין היתר גם עמדת מב"ן.

הכרעה

7.

דין בקשה זו להידחות. ראשית, עניינה של בקשה זו התייתר, מאחר שסיווגו של המבקש כסג"ב שונה לקטגוריה א' ונכון למועד הגשת תשובת המדינה, הדיונים באשר למשמעות הסיווג החדש שניתן למבקש טרם מוצו. לאחר מיצוי ההליכים בענין הסיווג החדש, יוכל המבקש להשיג על כך, ככל שימצא לנכון, אולם עניינה של בקשה זו אשר נסבה על סיווגו כסג"ב התייתר. שנית, אף בלא שים לב לשינוי בסיווג, אין לומר כי בקשה זו מעלה לדיון נושא בעל חשיבות ציבורית, החורג מעניינו הפרטני של המבקש, כנדרש לצורך מתן רשות ערעור על החלטה בעתירת אסיר (רע"ב 10700/06 זבולונוב נ' ועדת השחרורים - שב"ס (טרם פורסם, החלטה מיום 13.3.07); רע"ב 2221/07 שחאדה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, החלטה מיום 8.3.07); רע"ב 7/86

וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, החלטה מיום 26.6.86).

אשר על כן, הבקשה נדחית.