ע"פ 1703/07 אליהו חלפי נ. מדינת ישראל

לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום באשדוד (השופט א' חזק ) מיום 21.2.07 שלא לפסול עצמו מלדון בת.פ. 628/06.

1.

הרקע לבקשת הפסלות שבפני הינו "תחקיר" שערך בא-כוח המערער, עו"ד כהן, בנושא תפקודם של שופטי בית משפט השלום באשדוד. ממצאי "תחקיר" זה, אשר נשלחו ביום 2.2.06, בין היתר, לנציבות תלונות הציבור על שופטים, כללו תלונות קשות של עו"ד כהן כלפי השופט חזק ושופטת נוספת, ובין היתר צוין כי "השופטים דלעיל אינם מתאימים לתפקידם ומומלץ להביא לסיום כהונתם בהקדם או העברתם לבית משפט במחוז אחר..." (להלן: התלונה ). יצוין כי ביום 22.3.06 החליטה נציבת תלונות הציבור על שופטים לדחות את תלונתו של המערער כנגד השופט. בעקבות התלונה האמורה החליטה ביום 16.3.06 שופטת בבית משפט השלום באשדוד לפסול עצמה מלדון בתיק בו ייצג עו"ד כהן, ועקב החלטתה קבע נשיא בתי משפט השלום במחוז דרום כי מכיוון שהתלונה שהביאה לפסילה הופנתה כנגד כלל שופטי בית משפט השלום באשדוד, אין מקום להעביר את התיק לשופט אחר בבית המשפט, ויש להעבירו לבית משפט השלום בבאר-שבע. ביום 19.7.06 פסל עצמו השופט חזק מתיק בו היה עו"ד כהן הנאשם, וציין כי הוא פוסל עצמו מלדון בעניינים הנוגעים לנאשם.

2.

משנקבע השופט חזק לשבת בתיק נוסף בו מייצג עו"ד כהן, התבקשה פסילתו גם מתיק זה, אולם הבקשה נדחתה, ועל כך הוגש הערעור שבפניי. בערעורו מבהיר עו"ד כהן כי התלונה, כשלעצמה, אינה העילה לבקשת הפסלות, אלא התנהגותו של השופט חזק כלפי עו"ד כהן במהלך דיון שהתקיים ביום 21.2.07, אשר מעידה על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים, שמקורו, ככל הנראה, בתלונה. במסגרת כך, מלין עו"ד כהן על העובדה שהשופט נכנס לאולם בית המשפט בהבעה זועפת, ולא השיב כשעו"ד כהן בירכו בבוקר טוב. כן טוען עו"ד כהן כי השופט נמנע מלהעיר לתובעת בתיק אשר הגיעה לדיון באיחור, וזאת למרות שבדיון בתיק אחר, נזף השופט בעו"ד כהן על איחורו, אף על פי שלטענתו, כלל לא איחר. עוד טוען עו"ד כהן כי משוא הפנים נלמד מכך שבתום הדיון הורה לו השופט לעזוב את האולם. בנוסף, עו"ד כהן טוען כי נשיא בתי משפט השלום במחוז דרום קבע כי קיימת פסלות כללית של כל מותב בבית המשפט באשדוד, וכן טוען הוא כי השופט חזק נתן החלטת פסלות גורפת בכל התיקים בהם מופיע עו"ד כהן או שיש לו זיקה אליהם.

3.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. באשר ל"תחקיר" שערך בא-כוח המערער ולתלונה שהגיש לנציבה, כבר נקבע בפסיקת בית משפט זה כי אין בהגשת תלונה כאמור, כשלעצמה, כדי לבסס עילת פסלות, וזאת אף מקום בו התקבלה התלונה (ראו: ע"א 7329/06 פלוני נ' פלונית (לא פורסם); ע"א 6275/03 שגיא נ' סלע (לא פורסם); יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו) 22-4-227 (להלן: מרזל )). הטעם העומד מאחורי כלל זה הינו כי תוצאה לפיה הגשת תלונה על שופט תביא לפסילתו, תאפשר לצדדים לברור את שופטיהם, באמצעות הגשת תלונות לא מבוססות כלפי שופטים אשר אין הם מעוניינים להתדיין בפניהם (ראו: ע"א 6108/02 קיבוץ סאסא נ' ועקנין (לא פורסם); מרזל בעמ' 226). ההנחה היא כי שופט מקצועי לא יושפע, באופן היוצר חשש ממשי למשוא פנים, מן העובדה שאחד המעורבים בתיק הגיש נגדו תלונה (ראו מרזל , בעמ' 227). יצויין כי העובדה שבתיק קודם החליט השופט לפסול עצמו אינה מעלה ואינה מורידה לענייננו. זאת, בעיקר נוכח העובדה שבתיק הקודם היה עו"ד כהן הנאשם, ולא בא-כוח, וכן כי מאז אותו תיק חלפה למעלה ממחצית השנה.

המערער טוען, כאמור, כי בענייננו מתעורר חשש ממשי למשוא פנים בשל התנהגות השופט במהלך הדיון שהתקיים ביום 21.2.07. לא מצאתי בטענותיו של המערער דבר המעיד על קיומו של חשש כאמור. בעובדה כי השופט לא בירך את עו"ד כהן בבוקר טוב, או כי לא העיר לתובעת על איחורה, בודאי שאין כדי להעיד על כך שדעתו של השופט "ננעלה" עד כי ניתן לראות בהמשך המשפט משום "משחק מכור" (ראו: בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יו"ר ועדת החקירה , פ"ד מח(3) 573, 605). נראה כי חששו של המערער בענייננו הינו חשש סובייקטיבי גרידא, אולם הלכה מבוססת היא כי לא די ברגישות סובייקטיבית כדי להביא לפסילת שופט, אלא השאלה היא אם הוכחה אפשרות ממשית, מבחינה אובייקטיבית, של משוא פנים בניהול המשפט (ראו: ע "פ 5/82 אבו-חצירא נ' מדינת ישראל , פ"ד לו(1) 247, 250-249; רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה , פ"ד מד(3) 758, 760; ע"פ 11726/04 מחאג'נה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); מרזל , בעמ' 115-114 ). אפשרות כזו לא הוכחה בענייננו.

אשר על כן, הערעור נדחה.