ע"פ 1751/10 פלוני נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 17.1.2010 (תפ"ח 14920-02-09, כבוד השופטים י' אלרון , ד' סלע ו- מ' רניאל ).

בית המשפט המחוזי הרשיע את המבקש בעבירות של אינוס, ניסיון אינוס ומעשה מגונה. כפי שעולה מכתב האישום, המבקש אנס וביצע מעשה מגונה בבת זוגו לשעבר (להלן: המתלוננת ). בהכרעת דינו המנומקת קבע בית המשפט כי עדות המתלוננת מהימנה בעיניו וזאת בניגוד לגרסת המבקש אשר נמצאה כמופרכת ומגמתית. בעקבות זאת, הטיל בית המשפט על המבקש עונש של שש שנות מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים וכן הפעלת עונש מאסר מותנה בן 12 חודשים אשר תלוי ועומד כנגדו.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית משפט זה, ומכאן הבקשה שלפניי.

לטענת המבקש, לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי הועברו לידו מכתבים שכתבה המתלוננת מהם ניתן ללמוד כי תלונתה הייתה שקרית. לטענתו, עובדה זו, בצירוף המועד הרחוק שנקבע לשמיעת הערעור (16.11.2011) מצדיקה את שחרורו עד למתן פסק דין סופי בערעור.

מנגד, טוענת המשיבה כי לא מתקיימות במקרה זה נסיבות חריגות המצדיקות את עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש.

לאחר שעיינתי בבקשה שלפני, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובערעור שהגיש המבקש ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, נאשם אשר נגזר עליו עונש של מאסר בפועל חייב להתחיל בריצוי עונשו מיד לאחר מתן גזר הדין. עיכוב ביצוע עונש מאסר יינתן רק במקרים אשר בהם קיימות נסיבות מיוחדות, אשר משקלן עולה על זה של משקל האינטרס הציבורי המתבטא באכיפה מיידית של הענישה (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000)). הנטל הוא על המבקש את עיכוב ביצוע המאסר, לשכנע את בית-המשפט שבנסיבות המקרה, נסוג האינטרס הציבורי בביצוע מיידי של המאסר מפני האינטרסים הנוספים המעורבים. במסגרת הבקשה לעיכוב הביצוע על בית המשפט לבחון, בין היתר, את חומרת העבירה ונסיבותיה; תקופת המאסר; חשש מהימלטות מאימת הדין; טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; עברו הפלילי של הנידון ונסיבותיו האישיות. על בית המשפט לאזן בין השיקולים ולבחון האם יש מקום לסטות מן הכלל שעונש המאסר יבוצע מיד לאחר מתן גזר הדין. בנוסף לשיקולים אלה יש להוסיף את העובדה כי כיוון שהמבקש כבר החל לרצות את עונש,

למעשה בקשתו הינה להפסקת ריצוי העונש ולא לעיכוב ביצועו. ביחס למקרים אלה נקבע כי כאשר החל הנאשם בריצוי מאסרו, נדרשים טעמים מיוחדים כדי להצדיק את קטיעת מהלכו של ריצוי העונש (ע"פ 3162/07 עזריה נ' מדינת ישראל , לא פורסם, 18.4.2007).

בענייננו, המבקש הורשע בביצוע עבירות מין חמורות, בשעה שהיה תלוי ועומד כנגדו עונש מאסר על תנאי בגין עבירות מין שביצע באחיותיו הקטינות והוטל עליו עונש מאסר לתקופה שאינה קצרה. לכן, אף אם תחליט ערכאת הערעור להקל בעונשו של המבקש, וזאת בשים לב להלכה הקובעת כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בעונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית, הרי שאין בהמשך ריצוי העונש כדי לסכל את הערעור. עוד אציין, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, כי עיון בערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מעלה כי מרבית טענותיו נוגעות לממצאי עובדה ומהימנות שקבע בית המשפט. לאור ההלכה הקובעת כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעות מסוג זה נראה כי אין בסיכויי הערעור כדי להטות את הכף לדחיית ביצוע עונש המאסר. אף בטענתו של המבקש לפיה יש בידו מכתבים שכתבה המתלוננת לא ניתן לראות כטעם מיוחד אשר מצדיק את שחרורו עד להכרעה בערעור. סוגיית קבלת המכתבים כראיה בערעור תתברר במהלך הדיון בתיק העיקרי ואין בה כדי להשפיע על החלטתי בבקשה זו.

סוף דבר, הבקשה נדחית.