ע"פ 1772/13 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

בקשה לעיכוב ביצועו של עונש המאסר שהושת על המבקש בבית המשפט המחוזי חיפה (סגן הנשיאה י' אלרון, והשופטים מ' גלעד ומ' רניאל) ביום 14.2.13 בתיק פ"ח 5799-12-11. עניינה של הפרשה בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, מרמה והחזקת נשק שלא כדין.

רקע

ב.

כתב האישום (מיום 2.7.12), אשר תוקן בשנית נוכח הודיתו של המבקש (יליד 1968), מייחס לו שלושה אישומים, בפרשה, שהתרחשה על רקע קשר רומנטי שהתפתח בין המבקש, שהיה נכון לעת העבירות רכז מודיעין ובלש במחוז צפון של משטרת ישראל, לבין אשה, שהיתה נשואה לעת ההיא לאחר. מן האישום הראשון עולה, כי המבקש נפגש עם פלוני בבית-קפה במהלך חודש אוגוסט של שנת 2010, בתחילת חודש הרמדאן, וביקש ממנו לחבול בבעלה של האשה בעבור תשלום, נוכח איומיו של האחרון לפגוע במבקש על רקע קשריו עמה. המבקש נענה בשלילה. נטען, כי בחלוף מספר ימים שב וביקש המבקש מאותו פלוני שיבצע את האמור, ולחלופין שימצא אדם אחר שיעשה זאת בעבורו, ובתמורה הציע המבקש לשלם לו 50,000 ₪, שוב נענה המבקש בסירוב. במהלך חודש אוקטובר 2010 יזם המבקש פגישה נוספת. הפעם עלה בידי המבקש לתת לפלוני 14,000 ₪ במזומן לרכישת אקדח, תוך שכנוע כי יפעלו ב"עזרה הדדית", וסיכם עמו את פרטי העברת הסכום של 50,000 ₪ ל"ביצוע התכנית"; אלא שפלוני הציג מצג כוזב בפני המבקש ולא התכוון לבצע את התכנית בהתאם, והשתמש בכסף שנטל מידי המבקש לצרכיו. נוכח הדברים האמורים, מייחס האישום הראשון למבקש עבירה של ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה ועבירה של מרמה.

ג.

לפי עובדות האישום השני, ביום 16.11.11 החזיק המבקש בביתו מגוון סוגי תחמושת, מחסניות ורימון. בהתאם מייחס לו האישום השני עבירה של החזקת נשק שלא כדין.

ד.

לפי עובדות האישום השני, ביום 5.10.11 בסמוך לשעה 2000, בשיחה טלפונית שנערכה בין המבקש לבין עבריין מורשע שהיה מוכר למבקש מתוקף תפקידו, אמר העבריין למבקש, כי יש בידיו כדורי אקדח וביקש ממנו את אקדחו. נטען, כי המבקש נמנע מדיווח על האירוע לגורמים המוסמכים. בגין המעשים הללו מייחס האישום השלישי למבקש עבירה של מרמה.

בית המשפט המחוזי

ה.

ביום 2.7.12 הרשיע בית המשפט המחוזי את המבקש, על סמך הודיתו, בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן בשנית. הסדר הטיעון כלל טיעון פתוח, בתקרה של 28 חודשי מאסר לה הגבילה עצמה המדינה. לעניין גזר הדין נעתר בית המשפט לבקשתו של הסניגור והזמין תסקיר.

ו.

בגזר הדין מיום 14.2.13 נדרש בית המשפט לתסקיר שירות המבחן. צוין, כי הנאשם נטל אחריות מלאה לעובדות בכתב האישום, וכי פעל לדבריו מתוך תחושה של חוסר אונים בפני האיום שניצב בפניו, נוכח הפקרתו לטענתו על-ידי המשטרה. שירות המבחן העריך סיכון בינוני להמשך התנהלות אלימה והמליץ – בשים לב לנתוניו האישיים של המבקש ולחומרת העבירה – על עונש מוחשי, אשר יבהיר לו את גבולות המותר והאסור. לאחר שנדרש בית המשפט עוד לתסקיר נפגע העבירה ולטיעוני הצדדים ציין, כי המבקש ביצע את עבודתו כשוטר בנאמנות, במסירות ובמקצועיות במשך שנים, והביא להישגים רבים במסגרת תפקידו, אולם הטעים, כי אין בכך כדי להקהות מחומרת המעשים המתוארים, משעולה מעובדות כתב האישום, כי המבקש פעל בנחישות כדי להוציא את יוזמתו לפגיעה באחר לפועל, תוך התעלמות מן החוק עליו היה אמון. עוד ציין בית המשפט, כי אין להקל ראש אף בשני האישומים הנוספים המיוחסים למבקש; וזאת – במיוחד נוכח החשש מפגיעה באמון הציבור במשטרה בעקבות מעשים אלה. לבסוף ציין בית המשפט, כי נתן דעתו אף להודית המבקש ולחיסכון בזמן שיפוטי כתוצאה מכך, כמו גם להבעת החרטה הכנה מצדו. בסיכום הדברים הושתו על המבקש 20 חודשי מאסר בפועל, ושנים-עשר חודשי מאסר על תנאי, למשך שנתיים, לבל יעבור עבירת אלימות מסוג פשע ויורשע בגינה. ההתיצבות נקבעה ל-2.4.13.

הבקשה והדיון

ז.

בבקשה (מיום 7.3.13) נטען, כי יש לתת את הדעת לכך, שטרם הרשעתו שיתף המבקש פעולה והגיע לכל הדיונים בעניינו, חרף היותו נתון במעצר בית חלקי, ולכן לא נשקף חשש מאי-מיצוי הדין עמו עקב עיכוב ביצוע. עוד נטען, כי קיים חשש ממשי, נוכח פרק המאסר הקצר שהושת על המבקש, שאם לא יעוכב ביצוע המעצר, יסיים לרצות את עונשו בטרם יישמע ערעורו, ובכך תתאיין בפועל זכות הערעור. לבסוף נטען, כי ראוי לתת משקל רב יותר לאורח חייו הנורמטיבי עד לאירועים שבנדון דידן, ולכך שסיכויי הערעור טובים, ולעכב את ביצוע גזר הדין נוכח אלה.

ח.

בדיון נטען כי המדובר במסוכנות ספציפית, ובהשוואה לפרשת "השוטרים הנוקמים" מדובר במי שביקש להגן על חיי משפחתו נוכח איומים עליה, בחומרה פחותה מאותה פרשה, בה נגזרה שנת מאסר. המבקש, כך צוין, בן למשפחה של שוטרים, מצוי במעצר בית חלקי מזה תקופה ארוכה.

ח.

בא כוח המדינה טען, כי העונש של 20 חודש מצוי בלב הסדר הטיעון; ומדובר בחומרה של מי שהזמין פגיעה בזולת, על כן סיכויי הערעור נמוכים, ואם תהא התערבות, היא תהא מינורית.

הכרעה

ט.

אכן, הדעת נותנת כי בפני הערעור ניצבת משוכה גבוהה, שכן גזר הדין מצוי בלב הסדר הטיעון, ואינו ברף העליון שלו. כפי שציינתי באולם, גם אם יתקבל הערעור בצורה זו או אחרת, הדעת נותנת כי יכלול מאסר מאחורי סורג ובריח; על כן סביר כי עיכוב הביצוע הוא דחיית הקץ. מנגד, מדובר באדם בן 45 בעל עבר נקי, שאין טענות בדבר הפרות של תנאי שחרורו בערובה עד הנה. לכן נראה לי כי ראוי יהא בנסיבות אלה לקבוע את הערעור (ערעור גזר דין) לשמיעה עד סוף אפריל 2013 , ועד להכרעה בערעור – שניתן להניח כי תבוא תוך זמן קצר – יעוכב הביצוע, תוך שכל התנאים המגבילים כולם יעמדו על כנם עד להכרעה. הבקשה מתקבלת לפי האמור.