ע"פ 1772/13 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט נ' סולברג:

1.

ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיאה י' אלרון והשופטים מ' גלעד , ו מ' רניאל ) בתפ"ח 5799-12-11, מיום 14.2.2013, במסגרתו נדון המערער ל-20 חודשי מאסר בפועל ול-12 חודשי מאסר-על-תנאי.

עיקרי העובדות וההליכים

2.

ביום 2.7.2012 הורשע המערער על-פי הודאתו בהסדר טיעון בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה , מרמה (2 עבירות), ו החזקת נשק .

3.

המערער שירת כבלש וכרכז מודיעין במחוז הצפוני של משטרת ישראל. במהלך שנת 2009, במסגרת עבודתו כרכז מודיעין בתחנת שפרעם, הכיר המערער אישה שהייתה נשואה בעת ההיא לאחר. בין השניים התפתח קשר רומנטי ובהמשך

עברו להתגורר יחדיו. על רקע האמור, נוצרה מתיחות בין המערער והאישה לבין משפחתו של הבעל ומשפחתה של האישה, בעקבותיה סוּוג המערער על-ידי משטרת ישראל כיעד מאויים.

אישום ראשון – חבלה בכוונה מחמירה ומרמה

4.

במהלך חודש אוגוסט בשנת 2010, תחילת חודש הרמדאן, בשעות הבוקר, פנה המערער לפלוני אשר אותו הכיר במסגרת עבודתו כרכז מודיעין וביקש לפגשו בבית קפה במושב רגבה. כעבור שעתיים נפגשו השניים בבית הקפה, ואז אמר המערער לפלוני "שיעזוב את המשטרה בצד" וביקש שיסייע לו בתור חבר. המערער סיפר לפלוני כי בעלה של האישה הנ"ל מאיים לפגוע בו על רקע הקשר הרומנטי שלו עם אשתו, וביקש ממנו לחבול בבעל חבלה חמורה, בעצמו או באמצעות אדם אחר.

5.

המערער ציין כי הוא מוּדע למצבו הכלכלי הקשה של פלוני ואמר כי בכוונתו לשלם לו עבור ביצוע התכנית, אולם פלוני סירב לעשות כן. כעבור מספר ימים טלפן המערער אל פלוני בשנית וביקש ממנו לפגשו במסעדה לבנונית בכפר יאסיף. פלוני הגיע למקום, השניים נפגשו בחניית המסעדה, והמערער שב וביקש מפלוני את עזרתו בביצוע התכנית. המערער אמר כי ככל שפלוני אינו מסוגל לבצע את התכנית בעצמו, שימצא אדם אחר על מנת שיוציאהּ אל הפועל. בתמורה לביצוע התכנית, הציע המערער לפלוני תשלום בסך של 50,000 ₪. המערער שידל את פלוני להסכים לביצוע התכנית בטענה כי מדובר בסכום כסף משמעותי, באמצעותו יצליח פלוני להתאושש כלכלית, אך לגם להצעה זו סירב פלוני.

6.

בחודש נובמבר בשנת 2010, ימים ספורים לפני חג הקורבן, טלפן המערער אל פלוני וביקש לפגשו בדחיפות, עוד באותו היום, בתחנת דלק בצומת יבור. פלוני הגיע לפגישה מאחורי תחנת הדלק, ובמהלכה שאל המערער את פלוני בנוגע למצבו הכלכלי וציין: "יא חמר, אני רוצה לעזור לך, הילדים שלך צריכים בגדים, אתה תעזור לי ואני יעזור לך". המערער הוציא מכיסו 14,000 ₪ במזומן, אמר לפלוני כי עלותו של אקדח בשוק נעה בין 8,000 ₪ ל-12,000 ₪ ונתן לו את הכסף. המערער אמר פלוני כי את יתרת הכסף שתיוותר לאחר רכישת האקדח, יוכל פלוני לנכס לעצמו. עוד סוכם באותו מפגש כי לאחר רכישת האקדח יעדכן פלוני את המערער אם התכנית תבוצע על-ידו, או על-ידי אדם אחר מטעמו, וכי יודיע לו יום לפני תחילת הביצוע. המערער ציין כי בכוונתו להעביר באותו מועד, קרי – יום לפני תחילת הביצוע, מחצית מהסכום של 50,000 ₪, ואת המחצית השנייה יעביר יום או יומיים לאחר השלמת התכנית. פלוני נטל את הכסף מידי המערער והציג לפניו מצג כוזב כי בכוונתו לבצע את התכנית בהתאם לסיכום האמור. הלכה למעשה, פלוני לא התכוון להוציא את התכנית אל הפועל והשתמש בתשלום שניתן לו לצרכיו.

7.

כעבור זמן מה, לאחר שהמערער הבין כי התכנית לא תצא אל הפועל, ניסה ליצור קשר טלפוני עם פלוני אך זה התחמק ולא השיב לפניותיו. משהבין המערער כי אין בדעתו של פלוני להשלים את התכנית כפי שסיכמו ביניהם, פעל להשגת כספו מפלוני בחזרה.

אישום שני – החזקת נשק

8.

ביום 16.11.2011 החזיק המערער בביתו, שלא כדין, רימון גז, שתי מחסניות של רובה גליל, שתי מחסניות של רובה סער מסוג M-16

ומגוון סוגי תחמושת.

אישום שלישי – מרמה

9.

ביום 5.10.2011 בסמוך לשעה 20:05 בשיחה טלפונית בין המערער לבין עבריין המוכר לו מתוקף תפקידו, אמר העבריין למערער כי יש ברשותו כדורי אקדח וביקש ממנו את אקדחו. המערער נמנע מלדווח על האירוע לגורמים המוסמכים.

גזר-דינו של בית המשפט המחוזי

10.

בגזר הדין מיום 14.2.2013 ציין בית המשפט המחוזי כי מדובר במעשה עברייני המאפיין עבריין מן השורה ולא אדם המשמש כרכז מודיעין במשטרת ישראל. בהתעלמותו מן החוק עליו היה אמוּן המערער במסגרת תפקידו, יש כדי לשוות חומרה למעשים מעבר לחומרתם כשלעצמם.

11.

בית המשפט המחוזי ציין כי המערער ביצע את עבודתו כשוטר בנאמנות, במסירות ובמקצועיות, הביא להישגים רבים במסגרת תפקידו והיה מוערך על-ידי מפקדיו ועמיתיו, אולם הטעים, כי אין בכך כדי להקהות מחומרת המעשים המתוארים, שעיקרם בפעילות נחושה של המערער כדי להוציא אל הפועל את יוזמתו לפגיעה באחר. עוד צויין, כי אין להקל ראש גם בשני האישומים הנוספים המיוחסים למערער; וזאת – במיוחד נוכח החשש מפגיעה באמון הציבור במשטרה בעקבות מעשים מעין אלה.

12.

בית המשפט המחוזי נתן משקל גם להודית המערער בתחילת ההליך ולחיסכון בזמן שיפוטי כתוצאה מכך, כמו גם להבעת החרטה מצדו. בית המשפט המחוזי נדרש גם לתסקיר שירות המבחן אשר העריך סיכון ברמה בינונית להמשך התנהלות אלימה והמליץ – בשים לב לנתוניו האישיים של המערער ולחומרת העבירה – על "עונש מוחשי", אשר יבהיר לו את גבולות המותר והאסור בצורה ברורה.

13.

בית המשפט המחוזי שקל את מכלול השיקולים הרלבנטיים הן לקולא הן לחומרה, קבע כי הוא מאמץ את מתחם הענישה עליו הוסכם בין הצדדים (תקרה של 28 חודשים לשיטת המשיבה וטיעון פתוח מצדו של המערער), וגזר על המערער כאמור

20 חודשי מאסר בפועל, ו-12 חודשי מאסר-על-תנאי. מכאן הערעור.

תמצית טיעוני המערער

14.

לטענת המערער, שגה בית המשפט המחוזי כשגזר עליו עונש קל אך במעט מהרף העליון שעליו הוסכם בהסדר הטיעון. לדידו, בית המשפט המחוזי לא יִחס משקל הולם לשיקולים האינדיבידואליים, ולנסיבות חייו של המערער, אֵלו הקשורות לגילו, משפחתו, אורח חייו הנורמטיבי שכלל שירות צבאי כלוחם, ועבודה במשטרה שתרמה במידה ממשית להגנה על ביטחון המדינה, מצבם הרפואי הקשה של הוריו, ונסיבותיה האישיות של בת זוגו. המערער טוען עוד כי שגה בית המשפט המחוזי כשלא נתן משקל לרקע האמיתי אשר הוביל את המערער לבצע את העבירות בהן הורשע, קרי – האיומים והרדיפות מצדו של הבעל. למערער אין עבר פלילי, ובפועל לא נגרם בסופו של דבר כל נזק.

15.

המערער טוען כי לא היה זה נכון להסתמך על תסקיר שירות המבחן אשר המליץ על ענישה מוחשית. לדידו, נוכח העובדה כי תסקיר שירות המבחן התבסס על נתונים מתסקיר המעצר, ומשום שלא נעשה לו אבחון מסוכנות, הרי שאין להסתמך על התסקיר לצורך גזר הדין. המערער טוען כי בית המשפט המחוזי העניק משקל יתר לשיקולי גמול והרתעה, והעדיפם על פני שיקולים שיקומיים. מאסר מאחורי סורג ובריח יכול לגרום לו להיטמעות מוחלטת בסביבה עבריינית. המערער טוען כי נסיבות חייו, כמו גם התנהלותו עד למועד ביצוע העבירות בהן הורשע, יש בהן כדי 'לצייר' תמונה אופטימית באשר לסיכויי שיקומו וחזרתו אל החברה כאזרח שומר חוק. עוד מוסיף המערער כי יש ליתן משקל לעובדה כי הודה במעשים אשר יוחסו לו לפני שלב הראיות במשפט, ובכך הביא לחיסכון בזמן שיפוטי. חרטתו בשלב מוקדם של המשפט טומנת בחובה הבנה והפנמה של הפסול במעשים שאותם ביצע.

16.

תסקיר עדכני מאת שירות המבחן מתאר מצב אישי ומשפחתי קשה, מצוקה כלכלית ואנושית, ביחד עם מגמת שיפור בהיבט השיקומי. המערער ובת זוגו חיים בפחד ואימה מפני בעלה לשעבר ושלוחיו, שמנסים לפגוע במערער ובאשתו ולפגוע ברכושם. לטענת המערער, האבטחה שהובטחה לו לא מומשה בפועל, וגם מן הטעם הזה נאלץ לעשות את אשר עשה. לעת הזאת, לאור הסיכון למערער ולמשפחתו, בשל המצוקה שאליה נקלעו, השיפור בתפקודו ותהליך השיקום החיובי, ממליץ שירות המבחן על מאסר בעבודות שירות וצו מבחן למשך 18 חודשים.

תמצית טיעוני המשיבה

17.

עונשו של המערער נגזר בהתאם להסדר הטיעון, ועונש המאסר קצר ב-8 חודשים מהעונש המירבי שלגביו טענה המשיבה. ישנה מגמה חשובה של עידוד הסדרי טיעון, והתערבות בעונש שכזה, חותרת תחת מגמה זו. המערער היה אמנם מאויים, אך לא במידה שנטענה, ולעניין זה, הובאו רק ראיות מפי השמועה, כשאף אחד מן העדים לא טען שהייתה בעיה באבטחה. גם טענות על פגיעה של אחרים במערער ובאשתו, לא נתמכו בראיות של ממש. המשיבה הגבילה את עצמה לרף עונשי של 28 חודשים, לא מחמת קושי בראיות, אלא מתוך הבנה למצוקתו של המערער ובשל התחשבות בנסיבות המיוחדות בתיק. במובן זה, הובאו בחשבון במסגרת העונש הנסיבות המיוחדות של המערער שהרגיש מאויים וחש, ולו סובייקטיבית, שהמשטרה לא נתנה לו את המענה הראוי בתחום האבטחה. בסופו של דבר מדובר בשוטר, איש מערכת אכיפת החוק, אמון על שלטון החוק, תפקידו לאכוף את החוק, והוא לקח את החוק לידיים ועשה את אשר עשה. שלא כבפרשת "השוטרים הנוקמים", לא היה המערער מאויים על רקע תפקידו. שם, הייתה תחושת חוסר ההגינות חזקה יותר, ואילו כאן המערער הוא ככל אדם מן הישוב שיש לו סכסוך עם פלוני, והוא מחליט לשלם לאדם אחר על מנת שיפגע בו. מדובר באלימות קשה ועליה נוספו אלמנטים של מרמה והפרת אמונים.

דיון והכרעה

18.

שקלנו את הטיעונים מזה ומזה, ומסקנתנו היא כי דין הערעור להידחות.

19.

כלל הוא שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בעונש שהטילה הערכאה הדיונית, למעט במצבים חריגים שבהם נפלה בגזר הדין טעות מהותית או שהעונש חורג באופן קיצוני מן המקובל בנסיבות דומות (ראו למשל: ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל , סעיף 7 לפסק-דינו של השופט י' קדמי (3.2.1998); ע"פ 9908/04 נסראלדין נ' מדינת ישראל

(31.7.2006); ע"פ 7150/06 פלוני נ' מדינת ישראל (26.6.2008 )).

20.

דברים אלה נאמרים ביתר שאת כאשר מדובר בגזר דין המצוי בטווח הענישה המוסכם, שאז "נדרשות נסיבות מיוחדות וחריגות עוד יותר כדי להצדיק את ההתערבות בעונש שנגזר" (ראו למשל: ע"פ 9048/11

מוחמד נ' מ"י (25.5.2012);

ע"פ 6449/10

חן נ' מ"י (29.5.2011); ע"פ 2562/10

באדיר נ' מ"י (2.4.2012); ע"פ 4709/10

פיצחזדה נ' מ"י פסקאות ט-יג לפסק הדין של השופט א' רובינשטיין

(19.5.2011); ע"פ 4921/11

דלאשה נ' מדינת ישראל

(9.7.2012)). כך גם בענייננו. העונש שנגזר על המערער מצוי בלב הסדר הטיעון, ואינו ברף העליון שלו.

מדיניות משפטית ראויה היא לצמצם עד מאד את ההתערבות בכגון דא. הסדר טיעון יוצר ציפיות אצל כל הנוגעים בדבר, בצדק, וההתערבות הערעורית צריכה להעשות במשורה.

21.

בית המשפט המחוזי שקל היטב את הנסיבות לקולא ואת אלו שלחומרה, נסיבות אישיות, נסיבות ביצוע העבירות, המעשים עצמם, אינטרס היחיד ואינטרס הכלל. עונשו של המערער אינו סוטה ממדיניות הענישה הראויה. אכן, במסגרת ההסדר עם המערער, מגולמות עוד מלכתחילה הנסיבות המיוחדות והמורכבות שהביאו אותו לעשות את אשר עשה. נתנו דעתנו על התסקיר העדכני מטעם שירות המבחן, על המצוקה, על ההמלצה הכלולה בו, אך אין ניתן לאמצהּ. לבטח, המאסר קשה למערער, קשה לבת זוגו ולילדים, המצוקה הכלכלית ניכרת וכן גם חששות מפני הבעל הקודם ושלוחיו, אך העונש ראוי והולם בנסיבות העניין, ומחוייב המציאות.

22.

אשר על כן, הערעור נדחה.

המשטרה תשוב ותיתן דעתה על נושא האבטחה.

המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 26.5.13 בשעה 09:00 בבית המעצר קישון.

תנאי השחרור המגבילים יעמדו בעינם עד להתיצבות.