פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
ע"פ
1791/00
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
המ
בקש:
מחמוד חלדי
נגד
המשיב
ה:
מדינת ישראל
תאריך
הישיבה: י"ד באדר ב' התש"ס
(21.3.2000)
בשם
המבקש: עו"ד ארז גוטמן
בשם
המשיבה: עו"ד תמר פרוש
בקשה
לעיכוב ביצוע גזר-דין שניתן
בבית-המשפט
המחוזי בירושלים מיום
2.3.2000
בת"פ 142/99 על-ידי כבוד
השופט
י' צבן
החלטה
המבקש הורשע בבית-המשפט המחוזי בירושלים בעבירות של גניבת רכב וסיוע לשוד מזויין, ונדון לשלושים ושלושה חודשי מאסר בפועל ולשנים-עשר חודשים מאסר על-תנאי (בניכוי הימים בהם שהה במעצר). המבקש הגיש ערעור על הכרעת-הדין ועל גזר-הדין, והבקשה שלפניי היא כי אורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל עד לשמיעת הערעור.
טוען עורך-דין גוטמן, בא-כוחו המלומד של המבקש, כי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו חולל שינוי מרחיק-לכת בהלכה לעניין עיכוב ביצועו של עונש מאסר בפועל; שבעוד אשר עד-עתה לא עוכב ביצועו של עונש מאסר בפועל אלא בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת (ראו, למשל, לאחרונה: ע"פ 9018/99 ואחיד , מפי השופטת ביניש; ע"פ 2789/98 ד"ר בוגדן דקל , מפי השופט זמיר), הנה מאז חוק-היסוד חייבת ההלכה לשנות את פניה, לאמור: עונש מאסר בפועל לא יבוצע אלא בנסיבות מיוחדות. מהפך-הוא - ויהי למהפך. לעניין זה מוסיף עורך-דין גוטמן ומפנה את תשומת-ליבי לכמה וכמה החלטות מפי השופט אילן, ולפיהן "הכלל צריך להיות שאדם לא יישא את עונשו עד שפסק-הדין סופי, אלא-אם-כן יש חשש גדול שלא ניתן להבטיח את התייצבותו לשאת את עונשו, או שיש סכנה לציבור ממנו" (ע"פ 7068/98 - חכמי ). אכן, השופט אילן סייג את דבריו, בהוסיפו כי "הדברים אמורים רק לגבי מי שהיה משוחרר בערובה במשך הזמן שמשפטו התנהל", אך תנאי זה, כך הוסיף וטען עורך-דין גוטמן, התמלא בענייננו, והרי מסקנה נדרשת היא, כי יש להורות על עיכוב ביצוע עונש המאסר של המבקש.
אמת נכון הדבר, כפי שהעיר עורך-דין גוטמן, כי שאלת עיכוב ביצועו של עונש מאסר לאחר הרשעה בדין תלויה ועומדת עתה לפני מושב תשעה (ע"פ 111/00 שוורץ); ואולם גם זו אמת, שעד אשר תיהפך על-פיה, הלכה היא שאין לעכב ביצוע עונש מאסר בפועל אלא בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת. גזר-דין תחילת ביצועו היא ביום נתינתו (ראו: סעיף 43 לחוק העונשין, תשל"ז1977-), ומכאן שעם מתן גזר-הדין אמור מי שהורשע ונדון למאסר להתחיל לִרְצוֹת את עונשו. אכן, בית-המשפט רשאי להורות הוראה אחרת (ראו סעיף 43, 44 ו87- לחוק העונשין), אך, כאמור, ההלכה היא כי רק במקרים מיוחדים כן-ייעשה.
השאלה היא, איפוא, אם עניינו של המבקש עניין מיוחד הוא, המצדיק עיכובו של עונש המאסר. טוען עורך-דין גוטמן, כי המבקש לא הורשע אלא על-פי ראיות נסיבתיות בלבד, וגורם זה מייחד את עניינו מעניינים אחרים. אכן כן הוא, שהמערער הורשע על-יסוד ראיות נסיבתיות, אך לא ידעתי במה מתייחדת לענייננו הרשעה המייסדת עצמה על ראיות נסיבתיות בלבד. יתר-על-כן: ראיות נסיבתיות אוצרות כוח שאין בידיהן של ראיות ישירות: שֶׂעֵד יכול שלא יאמר אמת, ואילו ראיה נסיבתית אינה יכולה לשקר. מכל מקום, טענות שמעלה עורך-דין גוטמן בערעור, טענות יפות לערעור הן; לערעור - אך לא לעיכוב ביצוע עונש מאסר.
לעניין הסיכון הנשקף מן המערער, לא למותר יהיה להוסיף כי גורר-הוא אחריו שובל לא קצר של עבירות פליליות - בהן חבלה כשהעבריין מזויין, שוד מזויין, פריצה ועוד - ואף בילה שנים לא-מעטות בין כתלי בית הכלא. המערער הינו, איפוא, אדם מסוכן לציבור, ודומה כי אף לדעתו של השופט אילן אין זה ראוי לעכב את ביצוע עונשו.
אני דוחה, איפוא, את בקשתו של המבקש לעכב את ביצוע עונש המאסר. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום ראשון, 2 באפריל 2000, במזכירות הפלילית של בית-המשפט המחוזי בירושלים, עד השעה 10:00 בבוקר. הערבויות המלוות את שיחרורו שח המבקש ממאסר תעמודנה בעינן עד לתחילת ריצוי העונש.
היום, י"ד באדר ב' התש"ס (21.3.2000).
ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
00017910. G02