ע"פ 1791/11 אברהם כהן נ. עיריית חדרה

לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה (השופט מ' מסארווה ) מיום 6.3.2011, שלא לפסול עצמו מלדון בח"נ 1364-12-09.

1.

בתאריך 02.12.2008 ניתן למערער דוח חניה בעיר מגוריו, חדרה, המייחס לו עבירה לפי סעיף 14(ג) לחוק העזר לעירית חדרה (העמדת רכב וחניתו), התשנ"א-1990 . המערער ביקש להישפט על העבירה האמורה לפי הוראות סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1992, ולפיכך הוגש נגדו כתב אישום לבית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה (להלן: כתב האישום ).

2.

ביום 19.10.2010, טרם הקראת כתב האישום, הגיש המערער בקשה לפסילת בית המשפט. בבקשת הפסלות טען המערער כי כנגד השופט מסארווה נפתח תיק חקירה במשטרה, בו מעורבים גם היועץ המשפטי לממשלה, שר המשפטים ומבקר המדינה. המערער הוסיף וטען כי מושא החקירה הוא החשש שהשופט ביצע עבירות פליליות בתיק אחר בו היה המערער נאשם (חע"מ 1222-07 עיריית חדרה נ' כהן ). לטענת המערער, בנסיבות אלו אל לשופט לשבת בדינו. המשיבה, מנגד, סבורה כי לא קמה עילה לפסילת השופט. בתגובתה היא מוסרת כי לא ידוע לה על כל חקירה המתנהלת במשטרה בעניינו של השופט, גם לא אודות קיומן של עבירות פליליות כלשהן, בניגוד לנטען על ידי הנאשם.

3.

בהחלטתו מיום 1.3.2011, שניתנה במעמד הצדדים, דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי לא מתעוררות במקרה נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול משפטו של המערער, בהמשך לסעיף 77(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984. לא המאשימה ולא בית המשפט מודעים לקיומן של תלונות כנגד השופט הנמצאות בחקירה, והשופט לא התבקש להתייחס לתלונות כאלו מצד מי מהגופים שהזכיר המערער. זאת ועוד. בתלונה שמגיש בעל דין כנגד שופט אין, כשלעצמה, כדי להביא לפסילתו, שכן אין היא יוצרת אצל שופט מקצועי חשש למשוא פנים. הדבר נכון ככלל, ובפרט בשים לב לתיק המהווה את מושא טרונייתו של המערער, שעניינו הליך נוסף בבית המשפט לעניינים מקומיים בו העלה הנאשם טענת פסלות, ממנה חזר, כפר בעובדות כתב האישום, ולאחר מכן נמנע מלהתייצב לשמיעת ההוכחות והורשע שלא בפניו. מטעמים אלו, דחה בית המשפט את בקשת הפסלות.

4.

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. בערעורו, שב המערער וטוען כי כנגד השופט נפתחה חקירה פלילית בעקבות תלונה שהוגשה על ידי המערער בעת שניהל השופט הליך קודם בעניינו. חקירה זו מגבשת, לטענת המערער, עילת פסלות.

5.

דין הערעור להידחות. הכלל הבסיסי הוא כי הגשת תלונה או תביעה כנגד שופט אינה יכולה להוות כשלעצמה עילת פסלות (ע"א 2045/07 אברהם סימון ואח' נ' הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע''מ ואח' (לא פורסם, 30.12.2007); רע"ב 2028/02 שוטיכין נ' שרות בתי הסוהר (לא פורסם, 17.3.2002); יגאל מרזל דיני פסלות שופט

228-225 (2006) ). ביסודו של כלל זה הטעם לפיו אין לאפשר לבעלי דין לנסות ולהחליף את השופט הדן בעניינם ללא כל יסוד בדין, מהטעם היחיד שהוגשה על ידם תלונה כנגד השופט, שיכול שאין בה ממש (ע"א 7254/97 פרידמן נ' פרידמן , פ"ד נה(1) 449 (1998); ע"א 107/01 נרקיס נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 22.2.2001); מרזל, בעמ' 226-225). על הטוען לפסלות מוטל אפוא הנטל להראות כי העובדות המונחות בבסיס התלונה מגבשות עילת פסלות.

במקרה דנן, האירועים העומדים ביסוד התלונה אינם מבססים עילה לפסילת השופט. התלונה שהגיש המערער כנגד השופט בגין ההליך הקודם בעניינו (עמ"ק 1222/07 עיריית חדרה נ' כהן ) – המכוננת את עילת הפסלות, אליבא דמערער, בהליך הנוכחי – משוללת כל יסוד בעובדות או בדין. מהחומר המונח בפניי עולה כי מושאה הוא אופן ניהול ההליך על ידי השופט כמו גם החלטות שיפוטיות שניתנו על ידו במסגרת ההליך; לא זה ולא זה מהווים עילת פסלות. אין כל אינדיקציה שנפתחה בעקבות התלונה חקירה כלשהי, כל שכן שמתעורר חשד לעבירה פלילית מצידו של השופט.

אשר על כן, הערעור נדחה.