ע"א 107/01 פנחס נרקיס נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

לפני ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ג' גינת), מיום 28.12.2000, שלא לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בענייננו של המערער בתיק פש"ר 168/99.

1.נגד המערער מתנהלים הליכי פשיטת רגל בפני השופט ג' גינת בבית המשפט מחוזי בחיפה. ביום 9.11.00 הגיש המערער בקשה לפסילת בית המשפט מלהמשיך ולדון בעניינו (בש"א 15582/00) (להלן - הבקשה הראשונה). עילת הפסלות שנטענה בבקשה היתה העובדה, כי עניין של המערער - כשהוא מיוצג על ידי אותו בא כוח - נדון כבר בפני השופט גינת (תיק פש"ר 470/99). בעקבות אותו דיון פנה בשעתו ב"כ המערער אל שר המשפטים ואל נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה במכתבים בהם הוא הלין על "אורחותיו של השופט גינת" ומבקש כי יינקטו נגדו צעדים משמעתיים. בין היתר, ציין ב"כ המערער במכתבו ביחס לתפקודו של השופט גינת כי:

"משרה אינה שררה. הרומאים היו אומרים: MAGNA SERVITUS EST MAGNA FORTUNA - משרה רמה היא שעבוד קשה. ואני, בראותי דרכיו של כבוד השופט גינת, עלתה על ליבי, שאין הוא מכיר באמיתה זו".

2.ביום 14.12.00 הורה בית המשפט המחוזי על דחיית הבקשה. בהחלטתו, ציין השופט גינת כי אין בעובדה, לכשעצמה, שהוא ישב גם בעניינים אחרים, בהם יוצג המערער על ידי בא כוחו בהליכים שלפניו, כדי לבסס עילת פסלות. הוא מציין, כי הדרך לערער על החלטות שניתנו בהליך האחר הייתה פתוחה בפני המערער וכי הפניה לנשיא בית המשפט המחוזי ולשר המשפטים, על כן, לא היתה במקומה מלכתחילה. לגופה של פניה זו, הוסיף בית המשפט כי אין בה כדי לבסס עילה לפסלותו.

3.לאחר מתן ההחלטה, הגיש ב"כ המערער בקשת פסלות נוספת לבית המשפט המחוזי בחיפה. בבקשתו זו טוען ב"כ המערער כי מהחלטת בית המשפט מיום 14.12.00, לדחיית בקשת הפסלות הראשונה, עולה כי השופט גינת "חורש רעתו" של המערער וממילא מתעורר חשש לקיום משפט צדק. זאת, משום שבדחיית בקשת הפסלות ציין בית המשפט מספר עובדות, באשר לגורל ערעור שהגיש המערער על החלטות שניתנו על ידי השופט גינת בתיק פש"ר 470/99. לטענת המערער, העובדה כי השופט טרח להשיג מידע זה, אשר לא נמסר לו על ידי המערער עצמו, תוך שהוא מציג אותו, לטענתו, באופן בלתי מדוייק, מלמדת על כך כי יש בליבו של השופט על המערער. על בסיס זה יש להורות, לטענתו, על פסילתו של השופט גינת ולהעביר את הדיון בתיק לידי מותב אחר.

4.ביום 28.12.00 הורה בית המשפט על דחיית בקשת הפסלות השניה. בהחלטתו, ציין בית המשפט כי המידע אותו ציין בהחלטתו הראשונה - מידע פומבי המתפרסם באינטרנט ואף נשלח אל בית המשפט המחוזי - הובא כדי להציג את הרקע לבקשת הפסילה הראשונה. אין בהבאתו כל ביטוי למשוא פנים מצד השופט גינת. בית המשפט מציין כי הדרך הנאותה לערער על דחיית הפסילה הראשונה היא על ידי הגשת ערעור לבית המשפט העליון ולא על ידי הגשת בקשת פסלות נוספת. לגופו של עניין, לא הצביע המערער על כל עילת פסלות המחייבת את פסילת השופט גינת.

5.על החלטה זו הערעור שבפניי. בכתב הערעור שב המערער על טענותיו כפי שהועלו בבקשת הפסלות השנייה. עוד טוען המערער כי השופט גינת, בהחלטתו מיום 28.12.00, לא ציטט באופן מדוייק את החלטת דחיית הפסלות מיום 14.12.00. אי דיוק זה, לטענת המערער, מצטרף לטענות האחרות שלו המחייבות את פסילתו של השופט גינת מלהמשיך ולדון בעניינו.

6.לאחר שעיינתי בחומר מצוי בפניי נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. מן המפורסמות היא כי אין די בתחושה סובייקטיבית בכדי לבסס עילת פסלות. יש צורך בהנחת תשתית ראייתית אובייקטיבית ממנה ניתן להסיק כי דעתו של השופט נעולה במובן זה שלא יתאפשר לו לשפוט משפט צדק (ראו: בג"ץ 2148/94

גלברט נ' נשיא בית המשפט העליון

פ"ד מח(3) 573; ע"פ 184/85 זאב שרעבי נ' מדינת ישראל פ"ד לט(1) 446, 558[א]; ע"א 1570/94 שרותי ארגל שיווק לבתי מלון ומסעדות בע"מ נ' אוצר מפעלי ים בע"מ ואח' (לא פורסם); רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה פ"ד מד(3) 758, 760). טענותיו של המערער אינן מעלות חשש אובייקטיבי שכזה. העובדה לכשעצמה כי השופט גינת ישב בעניינים אחרים של המערער אין בה כדי לבסס עילת פסלות (ראו: ע"א 7015/99 בי.גי.אסיסטנט לימטד נ' הרטה פלג (טרם פורסם)). באשר לתלונתו של ב"כ המערער אודות השופט גינת, ומבלי להביע עמדה באשר לתוכנה, הרי שאין בה, לכשעצמה, כדי לבסס עילת פסלות. אם לא כן, נמצאת מאפשר לבעל דין המעוניין לפסול את השופט היושב בדין לעשות כן על ידי הגשת תלונה נגד השופט ובצמוד לה לבקש את פסלותו בעקבות אותה תלונה (השוו: ע"א 5714/97 משה מזור נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם); ע"פ 7472/96

טלמור נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 4744/99 סארי שיבלי נ' הועדה לתכנון ולבניה גליל מזרחי

(טרם פורסם)). אמת, תהיינה נסיבות בהן עצם הגשת התלונה - ובעיקר תוכן התלונה - תהיה מרכיב בתשתית הראייתית המניחה חשש ממשי למשוא פנים. כך, למשל, אם הארועים שביסוד התלונה מבססים לכשעצמם עילת פסלות של בית המשפט. אולם, אין זה המקרה דנן. עיקרה של התלונה הוא בהחלטות שיפוטיות שניתנו על ידי השופט גינת בתיק פש"ר 470/99. בנסיבות אלה, אין בעצם הגשתה משום עילה לפסלותו של בית המשפט. אכן, השאלה אותה יש לשאול היא, כאמור, אם יש חשש ממשי כי השופט גינת מנוע מלשפוט את ההליך הנוכחי של המערער ללא משוא פנים. לכך לא הונחה כל תשתית ראייתית המבססת חשש אובייקטיבי.

7.בשולי הדברים אעיר, כי ממכתב התלונה עולה כי עיקרי הטענות של בא כוח המערער נבעו ביחסים שבין עורך הדין ובית המשפט, בלא קשר ישיר לייצוגו של לקוחו. בנסיבות אלו, גם לו הייתי מגיע למסקנה כי ישנו חשש אמיתי למשוא פנים בהליך, ספק אם היה בכך כדי לפסול את בית המשפט. מן הראוי היה, לכאורה, כי בעניינים בהם מתעורר חשש כזה יפסול עורך הדין את עצמו בטרם יבקש את פסילת בית המשפט (ראו: ע"א 4687/00 מיכאל רוזנטל נ' שגיא סימי רוזנטל (לא פורסם); ע"א 133/99 זייד סמיר נ' חאמד מוסטפא בע"מ ו-4 אח' (לא פורסם)).

מטעמים אלה דין הערעור להידחות.