ע"א 10431/04 מוטי אלקבץ נ. כ.א.ל בע"מ

על המשך ההוכחות בחודש נובמבר 2004.

4.השופט טובי הגיש, ביום 6/6/04, תלונה ללשכת עורכי הדין כנגד באי כוח המערער בה קבל על היחס הנוקשה והתוקפני שגילה עו"ד קליין כלפי העדים. כן ציין כי תגובתו של עו"ד קליין להחלטת בית המשפט שלא לדחות את דיון ההוכחות הייתה נזעמת, והוא אף העיר כי כל ההחלטות שניתנו על ידי בית המשפט עד לאותו שלב היו עויינות. השופט טובי אף ציין בתלונתו שהחלטתו של עו"ד גאנם לעזוב את האולם כשהוא מותיר אחריו את הלקוח, חצתה את הקווים האדומים. לבסוף ציין השופט טובי כי התנהגות עורכי הדין ראויה לבירור וליבון מעמיקים. בעקבות תלונה זו הגישו באי כוח המערער ביום 7/7/04 בקשה לפסילתו של השופט טובי מלשבת בדין, אשר נסמכה על התלונה והתגובות לה.

5.ביום 13/10/04 דחה השופט טובי את בקשת הפסילה בסברו כי עצם הגשתה של תלונה על ידי שופט כנגד אחד מעורכי הדין המופיעים בפניו, אין בה כדי להצדיק פסילת השופט מלשבת בדין בתיקים בהם מטפל אותו עורך דין. עוד ציין בהחלטתו כי כשם שבמקרה בו מוגשת תלונה בידי עו"ד כנגד שופט אין עילה לדרוש כי השופט יפסול עצמו מלשבת בדין, כך גם מקום שהשופט העיר לעורך הדין על התנהגותו באולם ואף במקרה קיצוני יותר בו הגיש נגדו תלונה בפני לשכת עורכי הדין. בהחלטתו כתב השופט כי המערער עצמו אינו מעורב בעניין נשוא התלונה, ובסופו של יום עניינו שלו תלוי ועומד בפני בית המשפט ולא עניינו האישי של בא כוחו.

6.על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. לטענת עו"ד גאנם, התנהגותו של השופט טובי לא הותירה צל של ספק כי בית המשפט לא יוכל להכריע באובייקטיביות הראויה. אם נותר ספק כלשהו, כך נטען, הרי שספק זה הוסר עת הגדיל השופט לעשות והגיש תלונה נגד שני עורכי הדין אשר יצגו את המערער.

7.לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. כבר נקבע לא פעם, בהתייחס לפסילת שופט, כי "לא רגישותו הסובייקטיבית והמיוחדת של המערער היא הקובעת לעניין זה, אלא השאלה היא, האם הוכחה אפשרות ממשית, מבחינה אובייקטיבית, של משוא פנים בניהול המשפט" (ע"פ 5/82 ח"כ אבו חצירא נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(1) 247, בעמ' 250). המערער לא השכיל להצביע על קיומה של "אפשרות ממשית" כאמור. הגשת תלונה על ידי שופט כנגד עורכי הדין של צד להליך אין בה כשלעצמה כדי ליצור תשתית ממשית לטענת הפסלות. שכן, הלכה היא כי מקום בו הגיש בעל דין או בא כוחו תלונה כנגד השופט, ובשל כך ביקש לפסול את השופט, אין בכך כדי להקים עילת פסלות "שאם לא תאמר כן יוכל בעל דין לפסול שופטים מלדון בענייניו באמצעות הפרחת תלונות כנגדם" [ראו: ע"א 107/01 נרקיס נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם) ע"א 5714/97 מזור נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם), ע"פ 7472/96 טלמור נ' מדינת ישראל (לא פורסם)].

רציונל זה חל גם במקרה דוגמת המקרה שבפנינו בו מגיש התלונה הוא השופט היושב בדין [ע"א 1670/98 מתתיהו נ' לנגה (לא פורסם)],

שאם לא כן יוכל בעל דין, לפטור עצמו מעולו של שופט שבפניו אין הוא רוצה להתדיין, על ידי נקיטת פרובוקציה כזו או אחרת שתגרום לשופט להגיש תלונה נגדו. יתכנו, כמובן, מקרים מסויימים, בהם יחייבו הנסיבות את פסילתו של בית המשפט מלהמשיך ולדון בעניינו של צד כלפיו התלונן. הדבר תלוי בטיב ההתנהגות נשוא התלונה ובשיקול דעתו של השופט היושב בדין. נסיבות חריגות אלו לא התקיימו בענייננו. זאת ועוד, כפי שציין גם בית המשפט קמא, המערער עצמו אינו מעורב בעניין נשוא התלונה, ובסופו של יום עניינו שלו תלוי ועומד בפני בית המשפט ולא עניינו האישי של בא כוחו.

8.אשר להתבטאויות בית המשפט כלפי עו"ד גאנם ועו"ד קליין במהלך דיוני ההוכחות, הרי שלא מצאתי כי יש בהן כדי להקים חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים בניהול המשפט. במקרה זה, בית המשפט, הביע מחאה על התנהגותו של עו"ד גאנם ועל תגובתו לסירוב בית המשפט לדחות את הדיון. אינני סבור כי בדבריו של השופט טובי יש כדי למנוע ממנו מלהעריך את טיעוני המערער לגופם בהליך המתנהל בפניו.

9.מטעמים אלה דין הערעור להידחות. המערער ישא בהוצאות המשיבה בסך 4,000 ₪.