פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
ע"א
1670/98
בפני:
כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
המערער
:
מאיר
מתתיהו
נגד
המשיבים
:
1.
דורון לנגה
2.
רפאל ונעמה גת
3.
יוסף ומלבינה מינקין
4.
בדיחי יהודה ושושנה
ערעור
על החלטת בית המשפט המחוזי
בירושלים
מיום 25.2.98 בהמרצה 95/92
שניתנה
על ידי כבוד השופטת א' פרוקצ'ה
בשם
המבקש: עו"ד עודד הכהן
בשם
המשיב 1: בעצמו
בשם
המשיב 2: עו"ד א. שטנדל
בשם
המשיב 3: עו"ד צ. זינגר
בשם
המשיב 4: עו"ד נ. רז-מזובר
פסק דין
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים
(כב' השופטת א' פרוקצ'יה) מיום 25.2.98, במסגרתה דחה בית המשפט את בקשת המערער, כי
בית המשפט יפסול עצמו מלהמשיך ולדון בהמ' 95/92.
1. בפני בית המשפט מתנהלים זה זמן הליכים מהליכים
שונים שהמערער צד להם. לאחרונה (המערער אינו מציין באיזה מועד) פנה המערער (בעצמו)
ב"בקשה לפסילת שופטת" בה טען, כי כב' השופטת פרוקצ'יה התלוננה נגדו
פעמיים במשטרה על איומים, כי התלונות הן תלונות שווא וכי הגשתן "עלולה לגרום
לכבוד השופטת פרוקצ'יה לפסוק בתיק זה בחוסר אובייקטיביות". ביום 25.2.98 דחה
בית המשפט את הבקשה, בקבעו:
"אין
לבקשה כל יסוד. אכן, מכתבי הנאצה והביזוי שהמבקש שולח, כענין שבשיגרה, המופנים הן
כלפי בית המשפט והן כלפי צדדים וממלאי תפקידים בהליך השיפוטי משמשים בסיס לבדיקת
המשטרה. אין צריך לומר כי אין בכך משום עילה לפסילת שופט היושב לדין, ולמותר לומר
כי דרך האלימות המילולית לא תסייע בידי בעל דין לבחור או לפסול את השופט שידון
בעניינו. הבקשה נדחית. "
2. בערעור שבפני טוען המערער (באמצעות בא-כוח),
כי בעקבות דברים שכתב הגישו נגדו כב' השופטת פרוקצ'יה והמשיב מס' 1 תלונה במשטרה
על איומים וכי בשל כך זומן המערער לחקירה. לפיכך הגיש המערער בקשת פסלות אחת שלא
נדונה ובקשת פסלות שניה, בה ניתנה ההחלטה נשוא הערעור. המערער מוסיף וטוען, כי בד
בבד עם מתן ההחלטה נשוא הערעור נתנה כב' השופטת פרוקצי'ה החלטה
גם בתיק העיקרי. לטענת המערער, משהתלוננה נגדו כב' השופטת פרוקצ'יה אין היא יכולה להמשיך ולדון בעניינו. עוד טוען המערער, כי עקב היותו לא מיוצג ועקב השפה הבוטה שנקט במגעיו עם בית המשפט נוצר אצל בית המשפט "מטען רגשי שלילי" כלפיו וכי מטען זה בא לידי ביטוי בהחלטות המהותיות והדיוניות בעניינו, ובפרט בהחלטה בהליך העיקרי, החלטה המעוררת, אליבא דמערער, "חשד גדול למשוא פנים מצד בית המשפט". וזאת הן בשל מועד נתינתה, בד בבד עם מתן ההחלטה בבקשת הפסלות, והן בשל תוכנה.
3.לאחר שעיינתי בהחלטה נשוא הערעור ובערעור הגעתי לכלל מסקנה שדין הערעור להידחות. זאת מן הטעמים הבאים: ראשית - הערעור שבפני אינו נתמך בתצהיר, כנדרש בתקנה 471ג (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: "התקנות"). פגם זה, שבנסיבות מסויימות אינו אלא פגם פורמלי, יורד לשורש הערעור שבפני, בו טוען המערער טענות רבות שלא נטענו כלל (וודאי שלא נטענו בהרחבה בבקשת הפסלות הלאקונית) ובו הוא מייחס לבית המשפט מעשים ומחדלים שונים ומשונים. שנית - כאמור לעיל, יריעת הערעור רחבה הרבה יותר מיריעת בקשת הפסלות והיא מתייחסת לפעולות בית המשפט משך שנים רבות ול"מטען רגשי שלילי" שנוצר אצל בית המשפט. אין המערער מציין מתי נוצר אותו מטען ואין הוא מציין מתי נוכח בקיומו. כמו-כן, אין המערער מציין מתי הוגשו נגדו תלונות במשטרה, מתי נחקר (אם נחקר) כעבור כמה זמן הוגשה בקשת הפסלות. בהיעדר נתונים אלה (ומקל וחומר - בהיעדר תצהיר התומך בהם) אין בידי בית המשפט מידע בשאלת השיהוי בו נגועים, ככל הנראה, בקשת הפסלות וערעור הפסלות (וראה תקנה 471ב לתקנות). שלישית - גם לגוף הדברים אין בטענת המערער, אפילו היתה מועלית כדין, כדי להביא לפסלותו של בית המשפט מלהמשיך ולדון בעניינו. כבר פסקנו במקרים דומים, כי בעל דין אינו יכול לברור לעצמו שופט על ידי הגשת תלונות נגד שופטים שאינם נושאים חן מלפניו (וראה, בין היתר: ע"פ 7472/96
טלמור נ' מדינת ישראל , טרם פורסם; ע"א 5714/97 משה מזור
נ' מינהל מקרקעי ישראל , טרם פורסם). עיקרון דומה יחול, בדרך כלל, בסיטואציה בה גורם צד להליך, בהתנהגותו, להגשת תלונה נגדו על-ידי בית המשפט. ייתכנו, כמובן, מקרים מסויימים, בהם יחייבו הנסיבות את פסילתו של בית המשפט מלהמשיך ולדון בעניינו של צד כלפיו התלונן. הדבר תלוי בטיב ההתנהגות נשוא התלונה ובשיקול דעתו של השופט היושב בדין. נסיבות חריגות אלו לא התקיימו בענייננו.
לאור כל זאת, אני דוחה את הערעור.
ניתן היום טז באייר תשנ"ח (12.5.98).
המשנה
לנשיא
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98016700.
B01