ע"א 3105/09 פלוני נ. פלוני

ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן (השופט י' שנהב, סגן-נשיא), בהחלטה מיום 18.2.2009, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער בתמ"ש 40864/98 ובקשה לעיכוב ההליכים עד למתן החלטה בערעור.

1.

בין המערער והמשיבה (אשתו בנפרד) מתנהלים מזה מספר שנים הליכים מרובים בעניין משמורת ילדיהם. תביעות נוספות ובקשות בין בני הזוג נדונו על ידי אותו מותב והסתיימו. תביעת המשמורת נותרה תלויה ועומדת בשל סירוב המערער לשתף פעולה עם האגף לשירותים חברתיים של עיריית אשדוד, לשם עברו המשיבה והילדים להתגורר. משהסכים המערער לשתף פעולה עם פקידת הסעד מהמחלקה לשירותים חברתיים של עיריית אשדוד הוגשו לבית המשפט שני תסקירים והתיק נקבע להוכחות. המערער הפריע ביום 15.2.2009 למהלך חקירת פקידת הסעד שערכה את התסקיר. לאחר שבית המשפט העיר לו, עזב המערער את אולם בית המשפט על דעת עצמו. לאחר מכן נכנס וביקש מבית המשפט לפסול עצמו בנימוק לפיו בית המשפט התלונן נגדו על איומים וכי הוא מנחה את העדים. הדברים נרשמו בפרוטוקול. בית המשפט החליט שלא לפסול עצמו ולהמשיך בדיון וקבע כי הנימוקים יינתנו בהחלטה נפרדת לאחר הדיון.

2.

בהחלטתו מיום 18.2.2009 קבע בית המשפט כי לא זכור לו שהתלונן נגד המערער

במשטרה, לפחות לא בשנים האחרונות וכי אינו זוכר אם עשה כן לפני מספר שנים. מכל מקום, כך קבע, הצדדים מנהלים ביניהם דיונים מספר שנים ולא הועלתה בעבר כל טענה כי על בית המשפט לפסול עצמו מלשבת בדין בגלל הגשת תלונה נגד המערער. אשר לטענה בדבר הנחיית עדים, קבע בית המשפט כי המערער אינו יודע להבחין בין שאלה מנחה לבין שאלות בית משפט. בית המשפט מסכים כי בראשית עדותה השיבה פקידת הסעד לשאלותיו - שהיו מקצועיות וענייניות בקשר לאמור בשני התסקירים, ולא היה בהן בשום מקרה, משום חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. בית המשפט מציין כי נראה שהמערער לא אהב את התשובות שניתנו על ידי פקידת הסעד ולכן החליט לטרפד את עדותה בטענת הפסילה. בית המשפט הוסיף כי החליט להמשיך ולשמוע את עדותה של פקידת הסעד, חרף בקשת הפסלות משום ששוכנע שהבקשה נועדה כולה לשם טרפוד עדותה, כאמור. בית המשפט הוסיף כי אם יודיע המערער כי הגיש ערעור פסלות יעוכבו המשך ההליכים בתיק וכן הורה למערער לשלם לאוצר המדינה הוצאות בסך של 3000 ₪.

מכאן הערעור שלפניי.

3.

המערער טוען בערעורו המפורט כי התנהלותו של בית המשפט בישיבה מיום 15.2.2009 מעלה חשש ממשי כי דעתו של בית המשפט נעולה באופן שאין כל טעם בניהול המשפט לפניו. מדובר בהתנהלות המפלה את המערער לרעה אשר אינה מתחשבת בטענותיו, תוך הנחיית עדים. המערער טוען כי בית המשפט התלונן במשטרה נגדו בטענות שונות. התלונות נסגרו, אך אין זה ראוי כי בית המשפט ימשיך לשבת ויכריע בעניינו של בעל דין כנגדו התלונן. המערער מוסיף כי בית המשפט הפנה לפקידת הסעד שאלות מנחות, מגמתיות באופן המתאים לאינטרסים של המשיבה, עד כי ניתן לראות בו חלק מהצוות המשפטי שלה. וגם טוען לניהול התיק במחטף, זמן קצר בטרם מסיים בית המשפט כהונתו. המערער משיג על כך שבית המשפט דחה ביום 5.3.2009 בקשתו לזמן עדים נוספים-פקידי סעד אשר להם, לדעתו, דעה שונה בעניין המשמורת ולפיה יש לתתה בידי המערער דווקא. כן משיג על אי מתן האפשרות להעיד את בן זוגה של המשיבה. לאור כל אלה מבקש הוא לפסול את בית המשפט מלדון בעניינו.

4.

לאחר עיון בערעור ובהחלטת בית המשפט קמא הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות ויחד עמו הבקשה לעיכוב ההליכים. אשר לטענה בדבר הגשת תלונה על ידי השופט נגד המערער, הרי שבית המשפט כלל לא זכר תלונה זו, ומכל מקום, התלונה נסגרה ואין בהגשתה, לכשעצמה כדי לפסול את השופט, מניה ובי, מלדון בעניינו של המערער. כבר נפסק בעבר כי בעל דין אינו יכול לברור לעצמו שופט על ידי הגשת תלונות נגד שופטים שאינם נושאים חן מלפניו. עיקרון דומה יחול, בדרך כלל, בסיטואציה בה גורם צד להליך, בהתנהגותו, להגשת תלונה נגדו על-ידי בית המשפט (ע"א 1670/98 מאיר מתתיהו נ' דורון לנגה (לא פורסם, 12.5.1998)). כמובן שייתכנו מקרים בהם יחייבו הנסיבות את פסילתו של בית המשפט מלהמשיך ולדון בעניינו של צד כלפיו התלונן. הדבר תלוי בטיב ההתנהגות נשוא התלונה ובשיקול דעתו של השופט היושב בדין. נסיבות חריגות אלו לא התקיימו בענייננו (השווה לע"א 10431/04 מוטי אלקבץ נ' כ.א.ל בע"מ (לא פורסם, 10.2.2005), שם הוגשה תלונה של שופט נגד עורכי הדין של צד להליך, שלא היה בה כדי ליצור תשתית ממשית לטענת הפסלות). זאת ועוד, החלטת בית המשפט הדוחה את בקשת המערער לזמן לעדות עדים נוספים, רובם חברי וועדת התסקירים, ניתנה על יסוד נימוקים עניינים אשר באפשרות המערער להשיג עליה על פי סדרי הדין הרגילים, ולא במסגרת הליכי פסלות (ע"א 2045/07 אברהם סימון נ' הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע''מ (לא פורסם, 30.12.2007)). גם ביתר טענות המערער לא מצאתי יסוד להקמת חשש ממשי למשוא פנים בניהול עניינו. אציין עוד כי ניכר שבית המשפט עושה מאמץ לקדם את הדיון בהליך ולסיימו מתוך ראיית טובת הילדים, והוכחה לכך ניתן למצוא גם בהחלטה מיום 5.3.2009, לזמנם לבית המשפט כדי שיתרשם מהם ומטובתם באופן בלתי אמצעי. מכל מקום, משלא שוכנעתי כי קם חשש ממשי למשוא פנים בעניינו של המערער וכי בית המשפט גיבש דעה קדומה בנוגע אליו ולתוצאות ההליך, דין הערעור והבקשה לעיכוב הליכים, להידחות.

הערעור נדחה ללא צו להוצאות.