ע"א 7906/12 פלוני נ. פלוני

1.

ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופט נ' שילה ), מיום 28.10.2012, שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 47888-11-11.

2.

בין בעלי הדין, שהיו בעבר בני זוג, מתנהלים הליכים ממושכים שעניינם משמורת והסדרי הקשר בינם לבין שני ילדיהם הקטינים. בית המשפט פסק בשנת 2011 כי המשמורת תוענק למשיב והסמיך את פקידת הסעד לקבוע את הסדרי הקשר בין המערערת לילדים. ערעור על פסק דין זה שהגישה המערערת נדחה בבית המשפט המחוזי. המערערת הגישה בקשה חדשה בנוגע להסדרי הביקורים והתקיים דיון בבקשה ובסופו ניתנה החלטה. למחרת הדיון הגישה המערערת בקשה לפסילת בית המשפט במסגרתה טענה, בין היתר, למשוא פנים כלפיה מצד בית המשפט וכן טענה שבית המשפט מקבל את כל דברי פקידת הסעד ללא עוררין.

3.

בית המשפט דחה ביום 23.3.3012 את טענות המערערת בדבר משוא פנים כלפיה. בית המשפט ציין כי התייחס לבעלי הדין באופן ענייני, כאשר לנגד עיניו טובת הילדים בלבד (להלן - החלטת הפסלות הראשונה ). בעקבות החלטה זו הגישה המערערת ערעור פסלות, שנדחה ביום 8.7.2012 בשל אי הפקדת עירבון (ע"א 2512/12). המערערת הגישה בקשה שנייה לפסילת בית המשפט מלדון בעניינה, בה טענה, בין היתר, כי המותב הגיש נגדה תלונה פלילית, עקב מאמר ביקורת נגדו שהתפרסם באתר אינטרנט.

4.

בית המשפט דחה את בקשת הפסלות השנייה משום שלא היה לה כל יסוד. בית המשפט הבהיר כי מעולם לא הגיש תלונה במשטרה נגד המערערת. בית המשפט ציין כי פנה להנהלת בתי המשפט כדי שתבחן את הפרסומים שפורסמו באתרי אינטרנט בנוגע להליך נושא הבקשה, המתנהל בדלתיים סגורות, וכן את הפרסומים שפורסמו נגדו באתרי אינטרנט. בית המשפט הוסיף, כי העובדה שהמערערת נדרשה לחתום על כתב ערובה, האוסר עליה ליצור כל קשר עימו, אינה מונעת ממנה את האפשרות להשתתף בדיונים לפני המותב ולנקוט בכל הליך משפטי. בית המשפט ציין כי קבע בהחלטת הפסלות הראשונה שאין בעובדת קיום פרסומים באינטרנט הכוללים דברי נאצה נגדו, כדי להשפיע על ניהול הדיון על ידו באופן אובייקטיבי. בית המשפט הוסיף כי היענות לבקשת פסלות ללא בסיס תמריץ בעלי דין שאינם מרוצים מתוצאות ההליך לנסות לסכלו בדרך זו, וכך ייצא החוטא נשכר. לאור העובדה שמדובר בבקשת פסלות שנייה חויבה המערערת בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 1,000 ש"ח. בעקבות החלטה זו הגישה המערערת את הערעור שלפניי.

5.

המערערת חוזרת על טענותיה לפיהן המותב הגיש נגדה תלונה פלילית כוזבת במשטרה. המערערת טוענת כי הפריכה את הטענות הכוזבות נגדה, אך תיק החקירה טרם נסגר ונגד המערערת הוצא צו האוסר עליה ליצור קשר בכל דרך שהיא או להיפגש עם השופט לתקופה של 15 יום. המערערת מוסיפה כי השופט מודע להשלכות תלונתו להנהלת בתי המשפט, השמיץ את המערערת וממשיך לעשות כן בהחלטותיו. לדעתה, כושר השיפוט של השופט נפגע כשהגיש תלונה להנהלת בתי המשפט. הותרת הדיון אצל מותב זה, משמעותה, לדעת המערערת, המשך ההתעמרות בה וניתוקה מילדיה, ניתוק הנמשך מספר שנים. לכן, טוענת המערערת, יש הצדקה להעביר את הדיון למותב אחר, ולו מחמת מראית פני הצדק.

6.

דין הערעור להידחות. בין אם יש קשר בין דברי הנאצה שפורסמו נגד השופט בנוגע להליך נושא הערעור לבין המערערת ובין אם לאו, אין בעובדה שהשופט הפנה את תשומת לב הנהלת בתי המשפט לפרסומים אלו כדי להקים, כשלעצמה, עילה לפסילתו. מצב חמור הוא כאשר שופט מקבל איומים או שמתפרסמים נגדו פרסומי נאצה, במיוחד בהקשר לתיק ספציפי התלוי בפניו. זוהי פגיעה קשה בשלטון החוק בכלל ובמערכת בתי המשפט בפרט, ואין לתת יד לניסיון להביא להחלפת מותב בדרך זו (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 227 (2006)). מכל מקום, נקיטת הליכים על ידי בית המשפט נגד בעל דין שהתנהגותו בלתי הולמת אינה מצביעה, ככלל, על גיבוש דעה מוגמרת בעניין המתברר לפניו (ע"פ 3235/08 בלטי נ' מדינת ישראל (21.7.2008)). כשם שאין בהגשת תלונה על שופט כדי להקים עילת פסלות, כך גם במקרה בו מגיש התלונה הוא השופט היושב בדין. תוצאה אחרת תוביל לכך שיהיה ביכולתו של בעל דין להביא לפסילתו של שופט שלפניו אינו רוצה להתדיין על ידי נקיטת פרובוקציה שתגרום לשופט להגיש תלונה נגדו. ייתכנו, כמובן, מקרים מסוימים בהם יחייבו הנסיבות את פסילת בית המשפט מלהמשיך ולדון בעניינו של בעל דין כלפיו התלונן (ראו, ע"א 10431/04 אלקבץ נ' כ.א.ל בע"מ (10.2.2005)). ברם במקרה דנא לא התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות את פסילת השופט. המערערת לא העלתה כל נימוק המצדיק את פסילתו מלדון בעניינה. לפיכך דין הערעור להידחות.

7.

הערעור נדחה. מאחר שמדובר בבקשת פסלות שנייה, על המערערת לנמק עד ליום 31.1.2013 מדוע לא תחויב בהוצאות לטובת אוצר המדינה גם בערכאה זו.