ע"פ 1806/01 בנימין לוי נ. מדינת ישראל

1.ביום 30.10.2000 נדחה הערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה (ע"פ 3499/00) על הרשעתו ועל חומרת העונש. לבקשת המערער, נדחה ביצוע עונשו עד ליום 1.3.2001. ביום 26.2.2001 דחה בית המשפט המחוזי בקשה שהגיש המבקש לדחייה נוספת בביצוע העונש, שהוגשה בשל בקשת חנינה שהגיש המבקש לנשיא. ערעורו של המבקש על החלטה זו נדחה על ידנו ביום 8.3.2001. בפנינו כעת בקשה מטעם המבקש לתיקון טעות בפסק הדין ולדחיית ביצוע עונש המאסר. כן בפנינו תגובת המדינה ובקשה מטעם המבקש להשלמת טיעון בבקשה. לטענת המבקש, נפלה טעות בפסק הדין בכך שצוין בו, כי בנו בן ה14- נמצא אצל אמו. לטענת המבקש, בנו נמצא בחזקתו מגיל תשע. לבקשתו צורף פסק הדין אשר קבע כי המשמורת בילד תהיה אצל המבקש. כן צורף אישור על תשלום קצבת ילדים מאת המוסד לביטוח לאומי. בבקשה להשלמת טיעון טוען המבקש, כי אמנם בתסקיר שהוגש באפריל 2000 צויין כי הבן שוהה אצל אימו, אולם ביולי 2000 שב הבן להתגורר עימו בעקבות ההחלטה לשחררו מכל מגבלה. לפיכך, מבקש המבקש לתקן את פסק הדין ולהאריך את עיכוב ביצוע עונש המאסר עד להחלטת הנשיא בבקשה החנינה שהגיש המבקש.

2.המדינה מתנגדת לבקשה. ראשית נטען, כי אין בידה לברר טיבה של טענה זו. המשיבה מפנה לתסקיר שרות המבחן שהוגש לבית המשפט המחוזי טרם גזר את דינו של המבקש, שם צוין, כי בעקבות מעצרו של המבקש בתיק זה שב הבן לבית אמו. בתסקיר שהוגש לאחר מכן, לא נמסר מידע נוסף בעניין, ולדעתה, אין במסמכים שהציג המבקש כדי לבסס הטענה כי הילד שוהה כעת עמו. כן נטען, כי היה באפשרות המבקש להפנות את תשומת לב בית המשפט לעניין זה מיד לאחר הקראת פסק הדין באולם. שנית נטען, כי בקשת המבקש איננה אלא ערעור על פסק הדין שניתן על ידי בית משפט זה. מכל מקום סבורה המדינה, שאף אם יתברר שהילד מצוי בחזקת המבקש אין בכך כדי לשנות את תוצאת הערעור, וזאת משום שברור כי הילד שהה אצל אמו בכל תקופת מעצרו של המבקש, לרבות תקופת מעצר הבית בו שהה, תקופה בת כשנה, ועל כן יש להניח, ולא נטען אחרת, כי יש לילד היכן לשהות בזמן שאביו מרצה את עונשו.

3.דין הבקשה להידחות. אכן, במהלך הטיעונים לפנינו נטען על ידי המשיבה כי בנו של המבקש שוהה אצל אמו. בא כוח המבקש לא טען, במהלך הדיון או אחריו, כי טיעון זה הנו מוטעה. מכל מקום, דחיית ערעורו של המבקש התבססה על הטעם העיקרי, כי פניה לנשיא המדינה בבקשת חנינה אינה מהווה בדרך כלל עילה לעיכוב ביצוע עונש המאסר. עניין החזקת בנו של המבקש, צוין כנסיבה נוספת, בין שאר נסיבות העניין. לפיכך, אף אם יש מקום לקבל טיעון זה של המבקש, ואיננו נדרשים להכריע בעניין, לא היה בכך כדי לשנות את התוצאה. מה גם, שבתסקיר המבחן מחודש אפריל 2000 צוין, כי בעקבות היכנסו למעצר עבר בנו לשהות אצל אימו, ואין בפנינו טיעון כי הסדר זה איננו אפשרי כעת ואיננו מהווה פתרון סביר עבור הילד בזמן שהמבקש ירצה את עונשו.

על כן, הבקשות נדחות. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 25.3.2001, הוא יום א' הקרוב, בשעה 12:00, כאמור בהחלטה מיום 8.3.2001.

המזכירות מתבקשת להמציא החלטה זו לצדדים בדחיפות באמצעות הפקס, וכן להודיעה טלפונית.