ע"פ 1832/08מדינת ישראל נ. פלוני

השופט א' א' לוי:

המערער, יליד שנת 1931, הועמד לדין בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב, באשמת אינוס קטינה שלא מלאו לה 16 שנים, ומעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנים. במישור העובדתי נטען, כי י'מ', ילידת חודש נובמבר 1995, מתגוררת בבנין בו מצויה גם דירת המערער. נ'א', אף היא קטנה (ילידת חודש אפריל 1998) הנה חברתה של י'מ'. על פי גרסת המשיבה, הגיעו שתי הקטינות בתאריך 22.5.05 לדירתו של המערער, ובשלב כלשהו הוא הפשיל את חולצתו, נשכב על הספה וביקש מהקטינות לעסות את גבו. סמוך לאחר מכן השכיב המערער את הקטינות על הספה, והחל לבצע בהן מעשים מגונים. הוא הפשיל את חולצותיהן, מישש את בטנן וחזן, והושיב את נ'א' על ברכיו, תוך שהוא מחבק אותה ומנשקה על פיה. בהמשך ביקש המערער מי'מ' לעזוב את הדירה כדי לאסוף מן הגן את בתה של חברתו, ומשעשתה זאת, פשט המערער את בגדיו, הפשיט את נ'א' והשכיבה על הספה, והחדיר בכוח את אצבעו לאיבר-מינה. הקטינה נאנקה מכאבים, אולם המערער לא הרפה ממנה, והחדיר גם את איבר מינו לאיבר מינה. לאחר זאת ביקש ממנה המערער למרוח רוק על איבר מינו ולאונן לו.

בתגובה לכתב-האישום, אישר המערער כי ביצע עיסוי לקטינות בגבן ובטנן, אולם הכחיש כי נגע בהן באיברים מוצנעים. דא עקא, במהלך חקירתו במשטרה נרשמו מפיו דברים שונים, היינו, שבמהלך העיסוי שביצעה לו אחת הקטינות, היא נגעה באיבר מינו, ובהמשך כשהוא ביצע לה עיסוי החליקה ידו בטעות ונגעה באיבר מינה. המערער טען כי היה זה מגע שטחי ולא חודרני, והוסיף (ראו ת/2): " מה שהיא

עשתה זה מעשה שטן, ונבהלתי, היא גירתה אותי לכל הדברים האלה, היא הביאה אותי למצב שאתה מאבד עשתונות" ; וכן

" אשה זה שטן, שגבר מגרים אותו, הוא מאבד את הכיוונים, ואז אולי בזמן העיסוי, שאני עשיתי לה מסג' בבטן, אז היד התחלקה לי ונגעתי באיבר המין שלה, בלי שום כוונות רעות". במהלך עדותו בבית המשפט ביקש המערער להתנער מאותן אמרות מפלילות, ואף טען כי הוא סובל מאין-אונות. את הגרסה הזו דחה בית המשפט המחוזי, שבהכרעת-דין מקיפה ומפורטת קבע (ראו עמ' 70): " עדותו של הנאשם אינה אמינה, מתחמקת, הפכפכה ולא עקבית, טענותיו והסבריו אינם הגיוניים, מבולבלים וסותרים דברים ברורים שאמר

במשטרה, המסבירים את התנהגותו הפוגעת... נוסח

ושטף הדברים, ההסברים שלוו אותם מפיו בחקירותיו במשטרה והספונטאניות שבה נאמרה על ידו שוב ושוב, מעידים בבירור כי הנאשם אמר את הדברים והתכוון להם. אין לי ספק, כי הנאשם, כפי שאמר בעצמו, התגרה מינית מנוכחותן של המתלוננות, וממגעי המסג'ים ההדדים שיזם, ניצל את זמינותן, דאג להפריד בין השתיים כשהוא נותר לבדו עם הצעירה והתמימה שבהן, שעמה היה לו קשר קרוב במיוחד וככל הנראה גם לא הרגשת מחויבות והגינות...".

לאחר שבחנו את מארג הראיות שהובא בפני בית המשפט המחוזי, שוכנענו כי במסקנתו האמורה לא הוכחה עילה להתערב. אדרבא, מצבה הנפשי הקשה של אותה קטינה, וההודאה החלקית שנרשמה מפיו של המערער, סילקו מלבנו כל ספק שהוא ביצע גם ביצע את אותו חלק במעשים עליו הוא משיג ( החדרת איבר מינו לאיבר מינה של הקטינה ). מדעתנו לא שינינו גם נוכח עדותו של ד"ר יאדגרוב, הואיל ומעדות זו עולה כי המערער נוהג להזריק בעצמו זריקות המאפשרות לו להגיע לזקפה חלקית ולקיים יחסי מין, וגם אם לא מדובר באשה בוגרת שהמערער נהג לקיים עמה יחסים בדרך של שגרה, תיאוריה של הקטינה על הכאבים שחשה באיבר מינה די בהם ללמד על חדירה ולו-חלקית. יתרה מכך, מגרסתה של הקטינה, שזכתה לאמונו של בית המשפט קמא, עולה עוד, כי המערער לא הגיע ככל הנראה לפורקן מיני, ועל כן ביקש מהקטינה לבצע בו מעשה אוננות. אנו מתקשים להאמין שאותה קטינה, שכאמור היתה בת 7 שנים בלבד, היתה מסוגלת לאלתר גרסה רבת פרטים זו אותה מסרה לחוקרת הילדים, לולא חוותה אותה על בשרה.

הנה כי כן, לא מצאנו כי נפל פגם כלשהו בהכרעת-הדין. באשר לעונש שנגזר למערער - חמש שנות מאסר, שנתיים מאסר על תנאי ופיצוי בסך 25 אלף ש"ח - עליו משיגים שני הצדדים. המערער מלין על חומרתו, בעוד שהמדינה סבורה כי הוא חורג מרמת הענישה הנוהגת, ואין בו מענה לסכנה הנשקפת מן המערער. דא עקא, אין בידינו להכריע בשלב זה בשאלת העונש, הואיל ומכוח סעיף 6(א)(1)(א) לחוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו-2006, מצווה בית המשפט שלא להחליט בערעור אלא לאחר קבלת הערכת מסוכנות עדכנית. אכן, העבירות בהן הורשע המערער בוצעו קודם לכניסת החוק לתוקף, אולם החוק חל על ענייננו של המערער מכח הוראתו של סעיף 34(ב)(2). לפיכך, אנו דוחים את ההכרעה בשאלת העונש עד לקבלתה של הערכת מסוכנות, וזו תוגש בתוך 45 ימים. לאחר קבלתה, ובתוך 10 ימים, יהיו הצדדים רשאים להשלים את טיעוניהם בכתב, ובעקבות כך יובא התיק למותב להשלמת פסק-הדין.