ע"פ 1859/13 בצלאל עופר נ. מדינת ישראל

1.

מונחת לפניי בקשה להורות על עיכוב ביצוע רכיב המאסר בפועל בגזר הדין שניתן כנגד המבקש על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' נועם ) בת"פ 37265-05-11.

2.

המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 348(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ), בנסיבות המנויות בסעיף 345(א)(3) לחוק. הודאתו ניתנה כתוצאה מהסדר טיעון שתיקן את כתב האישום שיוחס לו, בלא קשר לעניין העונש. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 25.5.2011 נכנסה המתלוננת, קטינה ילידת 1999, לחנות צעצועים ברחוב שטראוס בירושלים עת שהה שם המבקש. המתלוננת עברה בסמוך למבקש והתחככה מבלי משים במכנסיו, וזה פנה אליה ושאל מה ברצונה לקנות בחנות. משהשיבה לו כי ברצונה לרכוש עגיל אך אין ברשותה כסף הציע המבקש כי ירכוש עבורה את העגיל אך ביקש "לבדוק אותה". המבקש הורה למתלוננת להיכנס לחדר מדרגות סמוך אולם לאחר שראה במקום עוברי אורח הורה לה ללכת לקופת חולים בקרבת מקום. המבקש והמתלוננת נכנסו לתא שירותים שם הורה המבקש למתלוננת כי תוריד את חולצתה, חצאיתה, גרביה ותחתוניה. לאחר שעשתה כדבריו ליטף המבקש את חזה מעל לגופיה שלבשה, ליטף את ישבנה והתבונן מקרוב באיבר מינה. לאחר מכן נישק אותה על לחייה, הורה לה ללבוש את בגדיה, יצא עמה מקופת החולים והביא לה שקל אחד לרכישת העגיל, כפי שהבטיח.

לעניין גזר דינו של המבקש הוזמן תסקיר מטעם שירות המבחן, תסקיר נפגעת העבירה וחוות דעת של המרכז להערכת מסוכנות. ביום 3.2.2013 נגזר על המבקש מאסר בפועל למשך שנה וחצי בניכוי תקופת מעצרו, שנת מאסר על תנאי לבל יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירת מין מסוג פשע וכן פיצויים למתלוננת בסך 40,000 ₪. בגזר הדין נקבע כי המבקש יתייצב לריצוי עונש מאסרו ביום 3.4.2013. המבקש הגיש ערעור על רכיב המאסר בפועל בגזר הדין ולצידו בקשה זו לעיכוב ביצוע עונש המאסר עד להכרעה בערעור.

3.

בדיון שהתקיים לפניי טען בא כוח המבקש בזכות עיכוב הביצוע הואיל ולשיטתו נכנס המקרה לגדרי המבחנים שנקבעו לעיכוב ביצוע ב ע"פ 111/99א שוורץ נ' מדינת ישראל , פ''ד נד(2) 241 (2000) (להלן: הלכת שוורץ ). הסנגור עמד בדבריו על תקופת המאסר שאיננה ארוכה, על סיכוייו הגבוהים – לשיטתו – של הערעור לנוכח המלצות שירות המבחן, על שיתוף הפעולה המלא מצד המבקש הן עם ההליך המשפטי והן עם ההליך הטיפולי, וכן על האינטרס השיקומי אשר בא לידי ביטוי בהקטנת מסוכנותו על פי חוות הדעת המקצועיות – אינטרס אשר עלול להיות מסוכל אם יישלח המבקש למאסר. מנגד, טענה באת כוח המדינה כי האינטרס הציבורי מחייב את ריצוי העונש באופן מיידי. לדבריה, אינטרס השיקום איננו חזות הכל, בייחוד לנוכח נסיבות העבירה והנזק הנפשי שנגרם למתלוננת אשר ממילא סבלה מבעיות נפשיות עובר לביצוע העבירה.

4.

משעיינתי בתיק ובחומרים שהונחו לפניי החלטתי שלא להיעתר לבקשה בשל שלושה נימוקים עיקריים. ראשית , שיתוף הפעולה ומילוי תנאי השחרור של המבקש עד כה אינם מניחים את הדעת. לחובת המבקש שורה ארוכה של אירועים בהם הפר את תנאי שחרורו על פי דו"ח האיזוק האלקטרוני. אין לקבל בעניין זה את טענת הסנגור כי ההפרות טכניות בעיקרן. במספר לא מבוטל של מקרים המבקש לא נכח בביתו בעת שהיה עליו להימצא שם. משך זמני ההפרה נע בין דקות ספורות ל-41 דקות. המקרה האחרון התרחש אך לאחרונה. בשימת לב לעובדה כי העבירה בה הורשע בוצעה על ידי המבקש בחיפזון ובאופן ספונטאני, הפרות אלו מעלות חשש ועל כן ההקפדה על "דקות עלומות" אלו אינה בגדר דקדוקי עניות. זאת במיוחד לנוכח אורכה של ההפרה שהתרחשה לאחרונה. במישור העקרוני, אל לְנאשם לצפות כי הלכת שוורץ מחייבת עיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר עליו בלא קשר לבחינת הקפדתו על תנאי השחרור. נימוק זה מתחבר לנימוק ה שני . בעניינו של המבקש הוגשו שתי חוות דעת מטעם המרכז להערכת מסוכנות. חוות הדעת הראשונה מיום 30.4.2012 העריכה כי המסוכנות הנשקפת מהמשיב היא בדרגה בינונית. בהערכת המסוכנות המשלימה מיום 14.11.2012 ניתן משקל להשתתפות המבקש בטיפול קבוצתי ובהתקדמות שעבר וצוין כי רמת המסוכנות הנשקפת ממנו פחתה והיא עומדת על רמה בינונית-נמוכה. רואים אנו אם כן כי חלה התקדמות וכי ישנו כיוון חיובי אשר בא לידי ביטוי בירידה ברמת המסוכנות הנשקפת מהמבקש. יחד עם זאת, ירידה לחוד והתאיינות לחוד. המסוכנות הנשקפת מהמבקש לא התפוגגה והיא עודה עומדת, גם לאחר טיפול ממושך, על רמה המוגדרת "בינונית-נמוכה". נתון זה מתחבר אל הנימוק הראשון ביחס להפרות תנאי השחרור. שלישית, על רקע זה יש לבחון את תקופת המאסר. אמנם התקופה אינה ארוכה אך הסוגיה הרלוונטית היא האם דחיית בקשת העיכוב תשפיע על תוצאות הערעור באופן שעשוי לייתר אותו מבחינה מעשית. מבלי לקבוע מסמרות, דעתי היא כי הסיכוי שבית משפט זה יתערב בגזר הדין ויקצר את עונש המאסר עד כדי האפשרות להמירו בעבודות שירות – איננו גבוה דיו בכדי להצדיק חריגה מהכלל הסומך את מועד מתן גזר הדין למועד ריצויו בפועל. הנה כי כן, כוחם המצטבר של שלושת הנימוקים

מטה את הכף כנגד הבקשה, זאת כאמור מבלי להביע עמדה מעבר לנדרש בבקשה זו לגבי סיכויי הערעור.

5.

הערר נדחה.

כפי שנקבע, המבקש יתייצב לריצוי מאסרו בתאריך 3.4.2013. זאת יעשה בשעה 10:00 בימ"ר ניצן או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים: 08-9787377, 08-9787336.

יומן בית המשפט יקבע את הדיון בערעור בשימת לב לאורכה של תקופת המאסר שנגזרה על המבקש.