ע"פ 1872/98 מוחמד אבו-טאלב נ. מדינת ישראל

השופטת ד' ביניש :

המערער הורשע על פי הודאתו בהחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, ובהחזקת כלים לשימוש בסם, כאשר כמות הסם הכולל עולה על 75 גרם הרואין נטו.

הודאתו בעבירות נעשתה במסגרת הסדר טיעון, בו הוסכם בין בא כוחו לבין התביעה, כי התביעה תבקש עונש של שלוש שנות מאסר בפועל, וכן תבקש הפעלה במצטבר של שישה חודשי מאסר על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגד המערער. עוד סוכם, כי התביעה תבקש מאסר על תנאי וקנס כספי. במסגרת ההסדר ביקשה הסנגוריה מצידה כי עונש המאסר על תנאי יופעל בחופף, וכי לא יוטל על המערער קנס כספי. בסופו של הליך הטיל בית המשפט המחוזי על המערער חמש שנות מאסר, שמהן ירצה שלוש שנים בפועל. כן הפעיל את עונש המאסר המותנה במצטבר; עוד הטיל בית המשפט על המערער קנס בסך 25,000 ש"ח או חמישה חודשי מאסר תמורתם.

הערעור שלפנינו מופנה כנגד הצטברותה של תקופת המאסר על תנאי שהופעל, וכנגד הקנס. באת כוחו המלומדת של המערער, הרחיבה את טיעונה לעניין תקופת המאסר המצטברת. היא הדגישה את העובדה שהמערער היה מכור לסמים וצרך כמויות גדולות של סם מאז ארעו משברים במשפחתו, וציינה כי היום - לאחר מאמצים - הוא נקי מסם. לעניין הקנס, טענה הסנגורית כי מצבו הכלכלי של המערער קשה; עסקיו התמוטטו, המינימרקט שהיה ברשותו נסגר והוא שקוע בחובות כבדים.

באת כוח המדינה, גב' ברזילי, השיבה מנגד כי בנסיבות הענין, ראוי להותיר את עונש המאסר המצטבר על כנו. כן טענה כי ככלל, עונש הקנס ראוי הוא בעבירות של החזקת סמים לצרכי סחר, אף כי אישרה כי בנסיבותיו של המערער עונש הקנס החמיר עימו.

שקלנו את טענות הצדדים, ובאנו לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל בחלקו.

לא ראינו להתערב בעונש המאסר על תנאי שהוטל במצטבר. כמות הסם שנתפסה בחזקתו של המערער היא כמות נכבדה לצרכים מסחריים, ועונש המאסר שנגזר עליו אינו חמור כלל בהתייחס לחומרת העבירה, לסוג הסם ולכמותו. למערער הרשעות קודמות מרובות, ובהן עבירות של החזקת סמים, אף כי נראה כי רובן אם לא כולן, היו החזקה לשימוש עצמי.

הכלל לפי סעיף 58 לחוק העונשין הוא, כי מאסר על תנאי שהוטל לאחר שהורשע אדם בעבירה נוספת מאותו סוג, יופעל במצטבר, אלא אם ציווה בית המשפט שהרשיעו בעבירה הנוספת, מטעמים שיירשמו, כי שתי תקופות המאסר ירוצו באופן חופף.

שופט בית משפט קמא לא ראה טעם מיוחד כזה, ואיננו רואים כי יש הצדקה להתערב בהחלטתו.

אשר לעונש הקנס - צודקת התובעת המלומדת בטענתה, כי בעבירות הקשורות בסחר בסמים, מן הראוי הוא כי יוטלו עונשים כספיים, אשר יש בהם כדי לסכל את כוונת הרווח הכרוכה בעבירות הסמים. עבירות הסחר בסמים מבוצעות לשם השגת רווחים, תוך התעלמות אכזרית מהסיכון הרב לציבור הטמון בהפצת הסם.

לפיכך, הנהיג המחוקק אמצעים לפגיעה ברכושם של סוחרי סמים, ואלה הם חילוט הרכוש, וכמובן הטלת קנסות כספיים גבוהים. כך ראוי להעניש בגין סחר בסמים ובגין החזקת סמים שלא לצריכה עצמית בדרך-כלל.

עניינו של המערער שלפנינו שונה בשל נסיבותיו האישיות. המערער החזיק, אמנם, כמות מסחרית נכבדה של סם, אולם שוכנענו כי הוא היה במשך שנים מכור לסמים, ומצבו הכלכלי הדרדר בסמוך למאסרו. בנסיבותיו האישיות המיוחדות של המערער, ובהתחשב בכך שנדון לתקופת מאסר משמעותית, אין להוסיף על עונשו את סכום הקנס, ועל כן הוא יבוטל.

אשר על כן, החלטנו לדחות את הערעור בכל הנוגע לתקופת המאסר שהושתה על המערער, ולקבל את ערעורו בנוגע לקנס.