ע"פ 1897/08 דימיטרי פיליוסניו נ. מדינת ישראל

השופט א' גרוניס:

1.

המערער תקף ביום 4.7.03, יחד עם אחרים, שני אנשים באשדוד. הוא היכה את המתלוננים בפניהם באמצעות אגרוף, סטר להם ובעט בבטנם. כתוצאה מכך נשברו המשקפיים של המתלוננים. המערער אף גנב ממתלונן אחד שעון ומכשיר טלפון סלולארי וממתלונן אחר ארנק עם מסמכים. אחד מחבריו של המערער גנב מאחד מהמתלוננים שעון. נוסף על כך, הוציא אחד האחרים סכין מכיסו ואיים על המתלוננים. המערער הודה בעובדות האמורות במסגרת הסדר טיעון. הוא הורשע, על פי ההסדר, בעבירות של דרישת נכס באיומים ובכוח ותקיפה הגורמת חבלה ממשית. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט י' צלקובניק) השית עליו 24 חודשי מאסר, אשר מחציתם לריצוי בפועל והמחצית האחרת על תנאי. כמו כן נקבע כי עונש המאסר יחושב מתום המאסר אותו ריצה המערער בעת מתן גזר הדין. בית המשפט הוסיף והטיל קנס בסך 5,000 ש"ח או שבעה חודשי מאסר תמורתו וכן חייב את המערער בתשלום פיצוי בסך 5,000 ש"ח לכל אחד מהמתלוננים. הערעור מופנה נגד חומרת העונש.

2.

נאמר מיד כי לא מצאנו כל ממש בערעור ככל שהוא מופנה נגד תקופת המאסר ונגד ההוראה בדבר הצטברות המאסר של 12 חודשים לעונש אותו מרצה המערער. יובהר, כי ביום 17.9.07 נדון המערער לעונש של תשעה חודשי מאסר לריצוי בפועל בגין עבירות של תקיפת בת זוג ותקיפת שוטרים. בתסקיר של שירות המבחן שהוגש לבית משפט קמא נאמר כי בשנים האחרונות, לאחר ביצוע העבירות נשוא ההליך הנוכחי, אימץ המערער דפוסים של התנהגות עבריינית. אכן, מאז ביצוען של העבירות בחודש יולי 2003, חלפו שנים מספר. במשפטו של המערער נשמעו הוכחות, אלא שבשל מותו של השופט שדן בתיק לא ניתנה הכרעת דין על יסוד הראיות, ובסופו של דבר הושג הסדר הטיעון. בוודאי שלהתמשכות ההליכים יש ליתן משקל מסוים לצד הקולא. כך אכן עשה בית המשפט המחוזי. עונש המאסר שהושת אינו חמור כלל וכלל. אין ספק שאילו גזר הדין היה ניתן בסמוך לשמיעת ההוכחות היה מוטל עונש חמור יותר. האמור בתסקיר של שירות המבחן בנוגע לאימוץ של דפוסי התנהגות עבריינית בהחלט הצדיק את הקביעה שעונש המאסר שהושת יצטבר למאסר של תשעת החודשים.

3.

יחד עם זאת, נראה לנו שהקנס שהושת, לרבות הקביעה שהיה והוא לא ישולם ירצה המערער מאסר של שבעה חודשים, נושא חומרה יתרה, שלא היה לה צידוק בנסיבות העניין. אמנם אין לדעת אם הקנס והמאסר תמורתו הוטלו על מנת להביא את המערער לכך שישלם את הפיצוי שהושת (ראו, ע"פ 4103/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 31.3.08); ע"פ 4419/97 אבו קישק נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.11.98)). גם אם זו לא הייתה הכוונה, הרי זו עלולה להיות התוצאה המעשית של הטלת קנס ומאסר תמורתו. מכל מקום, בהתחשב בנתונים שצוינו, במיוחד חלוף הזמן מאז ביצוע המעשים בשנת 2003, נראה לנו כי יש להורות על ביטול הקנס.

4.

אשר על כן, הערעור נדחה בעיקרו אלא שהחיוב בתשלום קנס של 5,000 ש"ח מבוטל.