ע"פ 4103/06פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער הוא אביה של קטינה (ילידת חודש יולי 1989), ובכתב אישום שהוגש נגדו לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע נטען, כי בין השנים 1996 עד 1999 הוא ביצע בקטינה מעשים מגונים. המערער נהג להתבודד עם הקטינה, ואז דרש ממנה לשפשף את איבר מינו. בהמשך הסלימו מעשיו, כאשר החל להפשיט את בתו מבגדיה ולשפשף את איבר מינו בישבנה. במקרה אחר דרש המערער מקורבנו לפשוט את חולצתה, וכאשר היססה איים עליה עם סכין. אלה הם רק אחדים מהמעשים שיוחסו למערער ובהם כפר, אולם בתום שמיעתן של הראיות החליט בית המשפט המחוזי להרשיעו במרבית העבירות שיוחסו לו. בעקבות כך נגזר עונשו של המערער: 9 שנות מאסר, 24 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 5000 ש"ח והוא חויב לפצות את הקטינה בסכום של 60,000 ש"ח.

בערעור שבפנינו, המופנה כנגד העונש, נטען כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער מעבר לרמת הענישה הנוהגת, והוא עשה זאת תוך התעלמות מנסיבותיו האישיות הקשות. המערער טען עוד, כי בית המשפט המחוזי נהג עמו כך הואיל ועמד על דעתו לנהל משפט כהלכתו. אכן, אין חולק על זכותו של המערער לנהל את משפטו כהבנתו, אולם בנסיבות אלו הוא אינו זכאי לאותה הקלה בה זוכה נאשם שהודה וחסך בזמן שיפוטי. באשר לעונש גופו, אכן, הוא אינו קל כלל ועיקר, אולם הוא תואם את רמת הענישה הנוהגת, ואת הנזק הנפשי שגרם המערער לבתו, בשר-מבשרו, עליה היה מצווה להגן, ובמקום זאת ניצל את תמימותה כדי להפוך אותה לשפחת מין זמינה. יתרה מכך, תסקיר נפגע שהגיש שרות המבחן מזמן לקורא הזדמנות להבין עד כמה קשה היתה פגיעתו של המערער בקטינה, עד שספק בעינינו אם לאותה פגיעה יימצא אי-פעם מזור. בנסיבות אלו, נראה לנו עונש המאסר שהושת על המערער ראוי והולם, והדברים נכונים גם ביחס לפיצוי שנפסק.

מאידך, לא ראינו מקום לחיוב המערער בתשלום קנס, ובוודאי לא כאמצעי לאכיפת תשלומו של הפיצוי. לפיכך, ועל דעת בא-כוח המשיבה, רכיב זה בעונש מבוטל.