ע"פ 1964/11 לואי עאזם נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בעניינו של המערער, אשר הורשע בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נהיגה בשכרות ואי-ציות לתמרור. בכתב האישום שעמד בבסיס ההרשעה נטען, כי בתאריך 17.10.09 בסמוך לשעה 04:00, ולאחר בילוי לילי במהלכו לגם משקאות משכרים, החל המערער נוהג ברכב מתל-אביב לכיוון צפון ועמו שלושה מחבריו. בשלב כלשהו חצה המערער צומת בו דלק רמזור אדום, ושוטרים שהבחינו בכך החלו נוסעים בעקבותיו במטרה לעצור אותו. על כך הגיב המערער בהאצת מהירותו ובנסיעה פרועה שבמהלכה חצה צמתים נוספים באור אדום, עקף מחסומים שהוצבו בדרכו, ואף ניסה לנגח ניידות משטרה. המרדף הסתיים רק בעיר טייבה, שם נטש המערער את רכבו ונמלט רגלית, אולם שוטרים שדלקו אחריו עצרו אותו. בבדיקת נשיפה שנערכה לו עלה כי הוא נהג ברכב במצב של שכרות. במהלך משפטו הודה המערער באחדות מן העובדות שנטענו בכתב האישום, ובתום שמיעתן של ראיות הצדדים החליטה הערכאה הדיונית להרשיעו בכל העבירות שיוחסו לו. בהמשך, נגזר עונשו של המערער – 36 חודשי מאסר, שתי תקופות של מאסר על-תנאי, והוא נפסל מנהיגה לשלוש שנים בפועל ושנה אחת על תנאי.

בערעור שבפנינו משיג המערער על הרשעתו והעונש שהושת עליו. באשר להרשעה הופנינו לאמור בסעיף 33 של הכרעת-דין, וממנו משתמע כי המערער נגח בניידת משטרה. לקביעה זו אין כמובן בסיס, הואיל וגם המשיבה טענה שהמערער ניסה לנגוח בניידת אולם לא הצליח בכך בפועל. לפיכך, נראה כי מדובר בפליטת קולמוס של בית המשפט המחוזי, שאינה מצביעה על שגיאה בהבנתן של העובדות שעמדו בבסיס ההרשעה, ולראיה האמור בסעיפים 26-28 של הכרעת-הדין וסעיף 1 של גזר הדין. נוכח האמור לא ראינו מקום לשנות מההרשעה, גם מן הטעם שהעבירה של סיכון חיי אדם במזיד התגבשה בהתבסס על העובדות שלא היו שנויות במחלוקת (הבריחה מהשוטרים במהירות גבוהה, סיכון של משתמשים אחרים בדרך, פריצתם של מחסומים, ועוד).

באשר לעונש – גם בו לא ראינו מקום להתערבותנו. המערער חטא בעבירות מופלגות בחומרתן, כאשר נהג ברכב בהיותו נתון להשפעתם של משקאות משכרים, לא ציית לשוטרים שהורו לו לעצור, נמלט במהירות גבוהה תוך ביצוען של עבירות בטיחותיות מובהקות, ובדרך זו סיכן את כל מי שנקלע לדרכו. בנסיבות אלו לא גילינו בעונש חומרה, מקל וחומר חומרה יתרה, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.