ע"פ 199/04 יוסף מסארווה נ. מדינת ישראל

השופט א' גרוניס:

1.המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ובעבירה של חבלה לפי סעיפים 62(2) ו-38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש]. בית המשפט המחוזי בתל-אביב השית על המערער ארבע וחצי שנות מאסר, מתוכן שלוש שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. כמו כן, נפסל המערער מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 12 שנים. הערעור מופנה כנגד ההרשעה בעבירה של הריגה ולחלופין נגד חומרת העונש.

2.באחד מימיו של חודש מאי 2002, בסביבות השעה 6:30 בבוקר, נהג המערער בטנדר על כביש חוצה ישראל, בטרם נפתח הכביש לתנועה. במהלך הנסיעה פגע המערער בשני רוכבי אופניים מתוך קבוצה של ארבעה רוכבים. אחד הרוכבים נפצע באופן אנוש ונפטר לאחר מספר ימים. רוכב אחר נפצע בחלקי גופו השונים. התברר, כי בלילה שקדם לנסיעה ישן המערער כ-3 שעות בלבד מאחר שהשתתף במסיבת חתונה שנמשכה עד שעה מאוחרת. בית המשפט המחוזי קבע, כי המערער נהג ברכב כשערנותו לקויה. כמו כן נמצא, כי שדה הראייה בכביש, שכאמור טרם נפתח לתנועה, היה כ-200 מטר. מהירותו של כלי הרכב בו נהג המערער הייתה לפחות 107 קמ"ש. השילוב של הנתונים האמורים, בצד נתונים שוליים נוספים, הביא את בית המשפט למסקנה, כי נתקיים במקרה זה היסוד הנפשי הנדרש לעניין עבירה של הריגה.

3.הגענו לכלל דעה, כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא. בית המשפט המחוזי לא קבע, כי המערער היה במצב של תרדמה שעה שפגע בשני רוכבי האופניים. עם זאת נקבע, כי המערער נהג במצב של ערנות לקויה. לא מצאנו יסוד להתערב בממצא זה. נוסף על כך, מדובר היה בנהיגה במהירות גבוהה בכביש שטרם נפתח לתנועה. כאשר מצרפים לממצאים אלה את הנתון בדבר שדה ראייה של 200 מטר, אין מנוס מן המסקנה כי המערער פעל בקלות דעת, תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר לאפשרות שתיגרם תוצאה קטלנית ממעשיו. על כן, צדק בית המשפט המחוזי משהרשיעו בעבירה של הריגה.

4.עונש המאסר לריצוי בפועל שהוטל על המערער איננו עונש קל. אולי יש בו אף מידה מסוימת של חומרה. ברם, לא ניתן לשכוח את התוצאה הקשה שנגרמה, היינו קטילת חייו של אדם ופציעה של אדם נוסף. אכן, וכפי שקורה לעיתים קרובות במקרים של תאונות דרכים, הנהג הפוגע אינו עבריין מועד, אלא אדם נורמטיבי. עובדה זו מוצאת ביטוי בכך שהעונש המוטל נמצא ברף התחתון של קשת העונשים האפשרית לגבי העבירה של הריגה. על רקע המתרחש בכבישים יש ליתן משקל נכבד לעניין ההרתעה הכללית ועל כן לא מצאנו מקום להתערב בעונש.

5.הערעור נדחה על שני חלקיו.