ע"פ 2006/96 מזר אלכסנדר נ. מדינת ישראל

מתוקן

1.המערער הורשע בעבירת אינוס ומעשה סדום, ובית המשפט המחוזי בתל אביב יפו השית עליו מאסר בפועל לתקופה של שבע שנים ומחצה. הערעור שלפנינו סב על ההרשעה ועל חומרת העונש.

2.לפי ממצאי בית המשפט המחוזי מעשה שהיה כך היה: המתלוננת, כבת שבע עשרה, יתומה מאביה ובת יחידה לאמה, הוזמנה על ידי ידידה להצטרף לנסיעה עם חברים, ובכללם המערער, אותו לא הכירה מקודם. החבורה הגיעה למסעדה בתל אביב. המתלוננת הבטיחה לאמה לחזור לביתה ובקשה לחזור הביתה, אך החברים שכנעו אותה מפעם לפעם להישאר במקום. לבסוף קבלה המתלוננת את הצעתו של המערער שיקח אותה הביתה. הוא סטה בדרכו מנתיב נסיעתו, ולפי ממצאי בית המשפט המחוזי, אנס אותה וביצע בה מעשי סדום. בעל משאית שנזדמן למקום ראה את המתלוננת כשהיא מנסה להימלט ממכונית, והמערער מושך אותה פנימה. הוא עצר והמתלוננת נכנסה למכוניתו מפוחדת ובוכיה והתלוננה על מעשה אונס שבוצע בה על ידי המערער.

גירסתה של המתלוננת נמצאה מהימנה על בית המשפט המחוזי, מה שאין כן גירסת המערער, שהעיד כי כבר במסעדה נרקמו יחסי חברות בין השנים ובמהלך הנסיעה היא אמרה לו שהיא מוכנה לשכב עמו. לטענתו כל מערכת היחסים שבין השנים נעשתה מרצון. גירסה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי כבלתי מהימנה. גירסת המתלוננת נתמכה גם בראיות מהימנות לסתור את גירסת המערער כי נרקמו יחסי חברות ובילוי משותף בין השניים כבר במסעדה, בעובדה שזו נסתה להימלט מהמכונית, בהתקשרויותיה של המתלוננת מפעם לפעם לאמה, ובמצבה הנפשי עובר לאירועים נשוא האישום.

לפנינו טען פרקליט המערער, בין השאר, שבית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק לעדותו של עד אובייקטיבי פלוני שנקרה למקום ושהעיד שמצא את המערער באתר העבירה עם בחורה בעלת שיער קצוץ; אך לא זו בלבד שהעד לא קבע בצורה ברורה את המועד שבו ראה את הזוג, אלא שיכול ועדותו משתלבת עם עדות המתלוננת שהיה פרק זמן שבו, לאחר המעשה עמדה המתלוננת ליד המערער ועישנה סיגריה; על כל פנים כשאותר העד לאחר גמר עדותה של המתלוננת לא עשתה ההגנה נסיון לזמן את המתלוננת להעיד שוב כדי לאמת או להזים את גירסת העד.

בכל שאר טענות פרקליט המערער לא מצאנו עילה מספקת כדי להתערב בממצאי ההתרשמות של הערכאה הראשונה; אם מוסיפים לכך שהמערער לא הצביע על כל סיבה סבירה לרקימת עלילה מצידה של המתלוננת על המערער, אין מנוס אלא לדחות את גירסתו; וטענותיו של הסניגור המלומד לסתור אינן מקובלות עלינו.

לפיכך דוחים אנו את הערעור על ההרשעה.

נוכח תקופת המאסר הארוכה שהושתה על המערער, ובלי לחייב עצמנו לגבי התוצאה, אנו מורים שיוגש לנו תסקיר של שירות המבחן למבוגרים אודות המערער.

המשך הדיון בענין העונש נדחה איפוא למועד שבעוד כחודשיים.