ע"פ 2090/06 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער, קטין יליד חודש מרץ 1988 בעבירות של הריגה, החזקת סכין שלא כדין והפרת הוראה חוקית, עבירות לפי סעיפים 298, 186(א) ו-287(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך, נדון המערער לעשרים שנות מאסר.

הערעור שבפנינו מופנה כנגד גזר-הדין. במישור העובדתי נטען, כי בתאריך 12.2.06, בשעה 22:00 לערך, נכנס צחי יעקב (להלן: המנוח) שאותה עת היה בן 29 בלבד, לחנות בקניון בת-ים כדי לקנות נעליים, שם היו גם המערער ואחדים מחבריו. המנוח, שהבחין בכסף מזומן מונח על אחד מספסלי המדידה, הפנה את תשומת לבו של אחד מבני חבורת המערער לכך, ובעקבות זאת התפתח דו-שיח אליו הצטרף המערער, ובשלב כלשהו הוא שלף סכין שנשא על גופו, ודקר את המנוח בחזהו ונמלט. המנוח הובהל לבית חולים שם אובחנה פגיעה בלבו, ולאחר מספר ימים הוא השיב את נשמתו לבוראו. ועוד נטען, כי בעת ביצוען של העבירות האמורות, היה המערער מצווה להיות במעצר-בית מכוח הוראתו של בית משפט, בפניו עמד כתב-אישום אחר נגד המערער בו יוחסו לו עבירות של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות והיזק בזדון.

בנימוקי הערעור נטען, כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער מכל אחד מהטעמים הבאים: לא ניתן משקל לגילו הצעיר של המערער ולאינטרס הציבורי לשקמו; לא היה מקום להעדיף באופן כה קיצוני את מטרות הגמול וההרתעה שבענישה; לנסיבותיו האישיות של המערער כלל לא ניתן משקל; כישלונו של המערער נובע מכישלונם של גורמי הרווחה שלא הקדימו והוציאו אותו מהתא המשפחתי הבעייתי בו גדל; לא ניתן משקל הולם להודיית המערער שחסכה זמן שיפוטי.

מדברים שהובאו בפני בית משפט קמא עולה, כי פרץ האלימות בו חטא המערער בפרשה הנוכחית, מהווה חוליה נוספת בשרשרת של מעשי אלימות בהם היה מעורב. באמצע שנת 2004 הוא דקר אדם בבטנו ובברכו עקב סירובו לתת לו סיגריה, ובחודש ספטמבר

2004 גרם

המערער חבלות לנהג אשר עצר את רכבו לידו בחריקת בלמים בתוך מעבר חצייה. בגין תיקים אלה ותיקים נוספים שצורפו לבקשת המערער, ובהם הואשם, בין היתר, בהחזקת סכין, נדון המערער בחודש יוני 2005 ל-15 חודשי מאסר ו-8 חודשים למאסר על-תנאי.

המערער הנו אדם צעיר, שבטרם הגיע לגיל 17 חויב לשאת במאסר ממושך ביותר. הוא גדל במשפחה בעייתית, מחתך סוציואקונומי נמוך, בה האלימות היתה תופעה שכיחה. כל אלה הביאו לנשירתו מספסל הלימודים בטרם רכש מיומנויות בסיסיות, כמו קריאה וכתיבה. כצפוי, הוא מצא את עצמו נגרר לחבורות רחוב שעסקו בפשיעה, ומכאן ועד להפנמתה של תגובה אלימה לגרויי הסביבה, המרחק היה קצר. מנגד ניצבת לנגד עינינו דמותו של המנוח – אדם צעיר, ששרת שירות צבאי מלא, החל את הכשרתו במוסד אקדמי, והוא וחברתו עמדו להקים בית ומשפחה. ועוד ניצבת לנגד עינינו תמונתם של בני משפחת המנוח, שטרחו ועמלו באהבה כדי לגדל את בנם, וראו אותו מתפתח, מצליח ומביא להם נחת. ולפתע, באבחת סכין, כל אותן משאלות וכל אותם חלומות היו כלא היו, ומאז אותו יום מר ונמהר בחודש פברואר 2006, חייהם אינם עוד חיים.

אסון זה התרחש בעטיו של המערער, שעל רקע של מה בכך שלף את הסכין אותה נשא עמו, ונעצה בחזהו של קורבנו. וכפי שהקדמנו ואמרנו, מדובר במי שאינו חוטא לראשונה בחייו באלימות קשה, אלא מי שככל הנראה הפנים נורמות עברייניות והפך את האלימות לדרך חיים, ואין לך ראייה טובה יותר לכך מאשר אותן עבירות נוספות שביצע.

התרענו בעבר כנגד תופעת האלימות שפשתה כנגע בחברה הישראלית, והוספנו ואמרנו כי נגע זה שוב אינו מאפיין עבריינים ותיקים ומבוגרים בלבד, אלא גם רבים מבני הנוער. עד כמה תופעה זו נפוצה, ילמדו כלי המשחית שנמצאים, חדשות לבקרים, בכליהם של קטינים, והשימוש הגובר בהם עליו אנו מתבשרים כעניין שבכל יום, בעיקר בעקבות בילוי במועדונים. אכן, כדי להדביר נגע זה יש להשתמש, בראש ובראשונה, בדרכי הסברה ואמצעים חינוכיים, אולם גם בתי המשפט אינם יכולים לעמוד מנגד, והם מצווים לתרום את תרומתם למאבק הכולל על ידי הכבדת ידם על עבריינים בתחום זה. אכן, כל עבריין, ובמיוחד כשהמדובר בקטין, הנו עולם ומלואו, שנסיבותיו לעולם אינן זהות לעניינו של עבריין אחר, ועל כן הקו המנחה בפסיקה הוא שעונש ייגזר לא על פי נוסחאות מתמטיות, אלא על פי מידותיו של הנאשם העומד לדין. כך נהג בית משפט קמא, שמול הנסיבות האישיות הקשות של המערער, הצביע על האסון הנורא לו הוא גרם, ולכך צריך היה להינתן מענה שיהיה בו הן כדי לענות על עקרון ההלימה, והן כדי לשמש מסר לרבים. להשקפתנו, חסד נעשה עם המערער כאשר הוחלט להמיר את סעיף האישום מעבירת רצח לעבירת הריגה, אולם גם במצב זה ניצב המעשה בו חטא בשלב גבוה ביותר בסולם הענישה, אם לא הגבוה שבהם. בנסיבות אלו, וחרף טיעונו של בא-כוח המערער, עורך דין מ' סוחמי, שטען לטובת שולחו את כל אשר היה ניתן לטעון, לא ראינו מקום להקל עם המערער, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.