ע"פ 214/15 פלוני נ. מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט לנוער בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטים ב' אזולאי , נ' זלוצ'ובר ו- י' רז-לוי ) בגדרו נגזרו על המבקש, בין היתר, 27 חודשי מאסר וזאת בגין הרשעתו בעבירות של אינוס ומעשי פזיזות ורשלנות.

רקע וגזר דינו של בית משפט קמא:

1.

לבית המשפט המחוזי לנוער בבאר-שבע הוגש כתב אישום נגד המבקש, יליד 1996, אשר היה בן 16.5 בעת ביצוע העבירות בהן הורשע. כעולה מכתב האישום המתוקן, שבעובדותיו הודה המבקש, ביום 15.5.2013 הוא פגש במתלוננת (ילידת 1996), עמה היתה לו הכרות מוקדמת, כאשר באה לבקר את אחותו. המתלוננת נענתה להצעת המבקש להתלוות אליו ולהתנסות בחומר מסוג "נייס גיא" או חשיש. לאחר ששאפה מספר שאיפות מהחומר המסוכן, חשה המתלוננת מסוחררת, וזמן קצר לאחר מכן, אמרה למבקש שעליה לשוב לביתה. השניים קמו ללכת, והמבקש סייע למתלוננת לייצב את הליכתה. בשלב מסוים הבחינה המתלוננת כי המבקש אינו מוביל אותה לכיוון ביתה והתעמתה עמו, אך שבה לבקש את עזרתו משהבינה שהיא אינה מסוגלת ללכת לבדה. המבקש הוביל את המתלוננת למיקום אחר, שם התיישבה על ספסל ואיבדה את הכרתה. המבקש ניצל שעת כושר זו והפשיל את בגדיה התחתונים וכן את בגדיו התחתונים. בשלב זה התעוררה המתלוננת, הבחינה במצבה ושאלה את המבקש אם עשה לה משהו והלה השיב "עוד לא, אבל תיכף אעשה". המתלוננת ניסתה לדחוף את המבקש מעליה, אך שוב איבדה את הכרתה. המבקש החדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת, אשר התעוררה מתחושת הכאב. משהבינה את מצבה, המתלוננת דחפה מעליה את המבקש והתיישבה בסמוך למקום. המבקש הפציר במתלוננת לשמור על שקט ואף ביקש ש"תפצה" אותו בכך שתבצע בו מין אוראלי. המתלוננת סירבה ורצה מן המקום.

כאמור לעיל, המבקש הודה, במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב האישום המתוקן, והורשע בעבירה של אינוס, לפי סעיף 345(א)(1) ו-(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובעבירה של מעשה פזיזות או רשלנות בכך שסיפק למתלוננת חומר מסוכן, לפי סעיף 338(א)(8) לחוק.

2.

בבואו לגזור את דינו של המבקש, עמד בית משפט קמא על התסקירים השונים שהוגשו בעניינו, אשר העלו תמונה מעורבת ביחס לסיכויי שיקומו, ועל המלצת שירות המבחן להרשיעו ולהטיל עליו צו מבחן למשך שנה וחצי בתנאי מגורים בהוסטל, שירות לתועלת הציבור ופיצוי למתלוננת. בית המשפט עמד גם על התסקיר הקשה שהוגש בעניינה של המתלוננת. בית המשפט קבע, כי במקרה דנא יש לאזן בין חומרת המעשים בהם הורשע המבקש והשלכותיהם על המתלוננת מזה, לבין גילו הצעיר וסיכויי שיקומו מזה. נקבע, כי אף שככלל בעניינם של קטינים יש להעניק בכורה לשיקולי השיקום, אין הקטינות יכולה להוות מחסום מפני ענישה הולמת, ובענייננו "שיקולי הגמול והצורך בהתרעה אישית ובהרתעת הרבים מונעים ממתן בכורה במקרה זה לשיקול השיקום". עם זאת, בית משפט קמא עמד על כך שיש להמשיך במאמצי שיקומו של המבקש גם בין כתלי הכלא. בסופו של יום, נגזרו על המבקש, בין היתר, 27 חודשי מאסר בפועל ופיצוי למתלוננת בסך של 15,000 ש"ח.

עתה מבקש המבקש כי נורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת עליו.

הבקשה

3.

לטענת המבקש, יש להיעתר לבקשתו, בין היתר, נוכח סיכויי הערעור הטובים. לטענת המבקש, סיכויים אלה נלמדים מהפער המשמעותי בין המלצת שירות המבחן לבין העונש שהושת עליו בסופו של יום; מכך שמגזר הדין עולה, כי בית משפט קמא לא העניק משקל לנסיבות המקלות בעניינו; ומכך שבית משפט קמא לא נתן משקל לכך שישיבה ממושכת במאסר עלולה לגרום לו לנזק ולפגוע בסיכויי שיקומו. המבקש טוען גם, כי אף שהמקרה בו הורשע הוא חמור – נסיבותיו אינן מהחמורות ויש בכך ללמד על מסוכנותו הנמוכה, דבר הנלמד גם מכך שהיה משוחרר במהלך מרבית ההליך. המבקש מוסיף וטוען, כי, ככל שביצוע עונשו יעוכב, אין חשש שיימלט מן הדין מאחר שדרכונו הופקד והוא מתגורר בהוסטל מפוקח.

4.

המשיבה מתנגדת לבקשה בציינה, בין היתר, את הסיכוי הלא גבוה שערכאת הערעור תקל בעונש עד כדי ביטול רכיב המאסר מאחורי סורג ובריח. נטען כי מדובר בתקופת מאסר ממושכת שכרגיל שוללת את ההצדקה לעיכוב ביצוע העונש וכן לכך שלא מתקיימים במקרה דנא שיקולי שיקום ברורים ומובהקים נוכח ההערכות המשתנות שניתנו מעת לעת בעניינו של המבקש.

5.

המבקש התייצב לדיון בבקשה כשהוא מלווה במנהל ההוסטל "בית עלם" בו הוא שוהה מתוקף צו השגחה זמנית בתנאי מגורים. הוברר כי המבקש משולב גם בטיפול בתחום ההתמכרות במרכז יום "אם הדרך". הדיווחים הרבים שהתקבלו מגורמי הטיפול השונים, כמפורט בשורת התסקירים שהוגשו לבית המשפט המחוזי, מצביעים על מעלות ומורדות, ואכן למבקש קשיים לא מעטים עימם הוא מתמודד, לעיתים ביותר הצלחה ולעיתים בהצלחה פחותה. עם זאת שירות המבחן סבור כי יכולתו של המבקש לשתף בכנות אודות התלבטויותיו ורצונותיו בנוגע להליך הטיפולי יש בה כדי ללמד על יכולתו להיעזר בגורמי טיפול.

דיון

והכרעה

6.

למשכה של תקופת המאסר שנגזרה על המבקש משקל כנגד קבלת הבקשה. כך גם לניתוח סיכויי הערעור באספקלריה של חומרת המעשים שביצע המבקש. עם זאת, יש לשים את הדגש גם על כך שבפנינו בחור צעיר, שביצע את העבירה בהיותו נער כבן 16.5 שנים, המצוי עתה בעיצומו של תהליך טיפולי, ומתמודד עם מכלול קשיים אישיים ומשפחתיים שאינם פשוטים. לא בלי התלבטות הגעתי למסקנה לפיה יש מקום, לעת הזו, לאפשר למבקש להמשיך בהליך הטיפולי, תוך ניצול התמריצים הקיימים עתה להצליח בו. גם אם קיים קושי להגדיר את סיכויי הערעור, לעניין ביטול רכיב המאסר בפועל, כטובים, הרי שנוכח המשקל המיוחד שיש ליתן לשיקולי שיקום בנסיבות המקרה ובהתחשב בכך שהמבקש נתון במסגרת הכוללת מידה של פיקוח, יש מקום לעכב את ביצוע עונש המאסר ולאפשר למבקש למצות ככל שניתן את המהלך הטיפולי, שככל שיישא פרי, יפיק ממנו תועלת גם אם בסופו של דבר לא יתקבל ערעורו במלואו. אוסיף, כי כיוון שלאחרונה מלאו למבקש 18 שנה, הוא צפוי להשתלב בכלא בו מוחזקים בגירים, וגם אם בסופו של דבר לא יהיה מנוס מתוצאה זו, נכון יהיה לאפשר למבקש למצות, ככל שניתן, את המהלך הטיפולי שיש בו כדי להקנות לו כלים להתמודד עם קשייו, ואף להציג את תוצאות המהלך בטרם יוכרע ערעורו.

אך מובן הוא, שככל שהמופקדים על הטיפול במבקש יבחינו בהתדרדרות או בנסיגה של ממש במצב המבקש, עליהם לדווח זאת לבית המשפט ולפרקליטות המדינה.

לפיכך אני מורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר כמבוקש. כל תנאי השחרור בהם נתון המבקש עתה, לרבות התנאים שקבע בית המשפט המחוזי ביום 30.11.2014, יוסיפו לעמוד בתוקפם עד לסיום הליכי הערעור או עד למתן החלטה אחרת.