ע"פ 2144/04 חיים מלול נ. מדינת ישראל

לפני ערעור על החלטתו של בית המשפט העליון (השופטים ד' דורנר א' א' לוי וא' חיות) מיום 25.2.04 שלא לפסול עצמו מלדון בע"פ 7008/02.

1.המערער הורשע (ביום 20.3.02) בבית משפט המחוזי בירושלים בעבירה של נסיון אינוס של קטינה ונגזר דינו (ביום 1.7.02) לשתי שנות מאסר בפועל ושלוש על תנאי. המערער הגיש ערעור על פסק הדין לבית משפט זה. בית המשפט (השופטים ד' דורנר א' א' לוי וס' ג'ובראן) החליט (ביום 18.6.03) להחזיר את הדיון בתיק לשמיעת עדות נוספת, שלא נשמעה בבית המשפט המחוזי. לאחר שנשמעה העדות הוחזר הדיון לבית המשפט העליון לשמיעת הערעור (השופטים ד' דורנר, א' א' לוי וא' חיות). המערער הפנה טענותיו, במהלך הדיון (ביום 16.2.04) כנגד ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי, כנגד הוכחת יסודות העבירה וכנגד חומרת העונש. לטענת המערער, עם סיום דבריו הודיעה השופטת ד' דורנר, כי שופטי ההרכב יחליטו בשאלת הצורך במתן תגובה מטעם המשיבה, לאחר שיקיימו התייעצות בעניין. בית המשפט המשיך בשמיעת דיונים אחרים. לקראת סיום יום הדיונים של בית המשפט, ומבלי שהתקיימה התייעצות בין השופטים, הודיע בית המשפט למערער, כי החלטה בערעור תינתן במועד מאוחר יותר.

2.המערער הגיש (ביום 19.2.04) בקשה לפסילת בית המשפט מלשבת בערעורו. לטענתו, מהודעת בית המשפט עולה, כי העדר הדרישה לקבל את תגובת המדינה מעידה על כך שערעורו נדחה על אתר. כמו כן, בית המשפט אף לא קיים התייעצות עובר להחלטה זו, כפי שקבע בעת שמיעת טיעוני המערער. בית המשפט (ביום 25.2.04) דחה את בקשתו וקבע, כי המערער לא ביסס עילה לפסילת ההרכב. לטענתו, דרך קבלת ההחלטה פוגעת בתחושת הצדק ובמראית פני הצדק. בדיון שנערך בפני (ביום 10.3.04) הצעתי לצדדים להגיש בקשה מוסכמת, תוך שלושה ימים, להרכב הדן בע"פ 7008/02 בעניין השלמת טיעון בכתב. כפי שעולה מתגובת המשיבה (מיום 29.3.04) להחלטתי, הצדדים לא הגיעו להסכמה על נוסח הבקשה. מכאן שיש להכריע בעניין הערעור לגופו.

3.לא מצאתי ממש בטענות של המערער לגופן. בכדי לבסס עילת פסלות היה על המערער להראות, כי בניהול הדיון בעניינו מתעורר חשש ממשי למשוא פנים של בית המשפט (ראו: בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יושב ראש ועדת החקירה , פ"ד מח(3) 573, 605-606; ע"פ 1988/94 דני בראון נ' מדינת ישראל , פ"ד מח(3) 608, 628-639). בית המשפט שמע את טענות המערער וקבע, על בסיסן, כי ייתן את החלטתו במועד מאוחר יותר. אמנם, בית המשפט לא ביקש את תגובת המשיבה, אך אין לפרש קביעה זו כדחייה על אתר של הערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. בית המשפט בוחן את החומר שהוגש לו בכתב מטעם המערער ומטעם המשיבה. לא אחת, לאחר עיון בתיק, מתבקשת עמדת הצדדים לגבי סוגיות שלדעת בית המשפט טעונות מענה. לפיכך, לא ניתן לומר, ולו בדוחק, כי נוצר הרושם לפיו "המשחק מכור", באופן המצדיק את פסילתו של בית המשפט (ראו: ע"פ 4744/99 סארי שיבלי נ' הועדה לתכנון ולבניה גליל מזרחי (לא פורסם); ע"פ 1867/01 ארמונד מיארה נ' מדינת ישראל , פ"ד נה(4) 865, 872). נוכח מסקנה זאת, אין צורך להידרש לשאלת סמכותו של נשיא בית המשפט העליון לשבת כערכאת ערעור על החלטות הרכב של בית המשפט העליון בטענת פסלות (ראו: סעיף 209 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], התשמ"ב- 1982; והשוו: המ' 460/75 שמחה ניר נ' מדינת ישראל , פ"ד ל(1) 225; בג"ץ 560/75 שמחה ניר נ' האדמיניסטרציה בבית המשפט העליון , פ"ד ל(2) 281; ע"פ 323/76 שמחה ניר נ' מדינת ישראל , פ"ד ל(3) 592).

4.אשר על כן, הערעור נדחה.