ע"פ 2144/11 יעקב (ג'קי) מצא נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

בשלהי שנת 2005 הודיע מנהל רשות המסים הקודם על כוונתו לסיים את תפקידו. המערער, ששימש אותה עת סמנכ"ל הרשות לעניינים מבצעיים, נשא את עיניו לתפקיד, ושוחח על כך עם קובי בן-גור, איש עסקים ורואה חשבון המייעץ לגופים וחברות בענייני מס. בן גור הבטיח לשוחח על כך עם שר האוצר דאז, והוסיף והציע למערער להיפגש עם יורם קארשי, יבואן ואיש עסקים, שאחותו, שולה זקן, שימשה אותה עת עוזרת בכירה לשר. ואכן, המערער נפגש עם קארשי ועם זקן, תוך ידיעה כי בן גור וקארשי מבקשים ליצור מחויבות שלו לסייע להם בעתיד על ידי הפעלת השפעתו ברשות המסים וקידום עובדים, ובלשון סעיף 36 לפרק הראשון שבכתב האישום, הוא "קיבל את סיועם של בן גור וקארשי בקידומו לתפקיד מנהל רשות המסים ביודעו שלשניים עניין אישי ועסקי ברשות המסים" (סעיף 36 לפרק הראשון שבכתב האישום). בחודש דצמבר 2005 החליטה הממשלה, על פי המלצתו של שר האוצר, למנות את המערער לתפקיד, ולא חלף זמן רב עד שנדרש לפרוע את חובו על ידי קידומם ושיפור מעמדם של עובדים שבן גור וקארשי חפצו ביקרם. כאלה היו גלית שמחון, יגאל סער, שמואל בוברוב, עמוס שמעונוב, יוסי כהן, אורנה בכר ויוסף שטיינמץ.

2.

המערער הודה בעובדות האמורות בגדרו של הסכם טיעון אותו גיבשו הצדדים, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בחמש עבירות של הפרת אמונים ובעבירה של סיוע לשוחד, לפי סעיפים 284 ו-291 בשילוב עם סעיף 31 לחוק העונשין. בתום הצגת ראיות הצדדים לעונש ושמיעת טיעוניהם, דן בית המשפט את המערער ל-12 חודשי מאסר ו-12 חודשים מאסר על-תנאי.

3.

הערעור שבפנינו מופנה נגד גזר-הדין, ובו עותר המערער כי נקל בעונשו. נימוקי הערעור הובאו בהרחבה בכתב, ולהלן תמציתם: העונש שהושת על המערער הוגדר על ידי בא-כוחו כ"חסר תקדים בחומרתו", ושגלום בו "עוול גדול"; נוכח השקפה זו עלול העונש בפרשה הנוכחית לפגוע במוסד הסדרי הטיעון, הואיל והוא יעודד נאשמים שלא ליטול אחריות למעשיהם; לא ניתן משקל הולם למה שהוגדר כ"ענישה מוקדמת" של המערער, שמקורה בפרסומים בתקשורת אודותיו; לא ניתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות; לבסוף, נטען כי העונש חורג מרמת הענישה הנוהגת.

4.

אין בידי להיעתר לערעור. המערער שכיהן בתפקיד הבכיר ביותר ברשות המסים, מעל באמון שניתן בו, לא הקפיד לקיים את טוהר המידות בו חייבים עובדי הציבור, ובדרך זו פגע פגיעה קשה בתדמיתו של השרות הציבורי ובעובדים רבים העושים את תפקידם בנאמנות ובמסירות (לעניין זה ראו דנ"פ 1397/03 מדינת ישראל נ' שמעון שבס , פד"י נט(4) 385, 413, ניתן ביום 30.11.2004). הפרשה שנחשפה בערעור זה היא קשה גם מאחר והיא מעידה על כך שנגע השחיתות פשה אף בקרב בכירים במינהל הציבורי. לפיכך, אם לא יוצב כנגד מעשים מסוג זה רף ענישה גבוה, אותה מגמה של השחתת השירות הציבורי תוסיף ותגדל, הואיל ורבים יראו בכך גישה מקלה של בתי המשפט כלפי עבריינים בתחום זה (ראו ע"פ 5083/08 הרב שלמה בניזרי נ' מדינת ישראל (24.6.09), טרם פורסם). אני מוכן להניח כי הפגיעה במערער היתה כפולה עקב הרשעתו והעונש שהושת עליו, מחד, ונוכח הפרסומים הרבים שליוו את הפרשה בכלי התקשורת, מאידך. אולם כל אלה היו תוצאה של התנהלות לא ראויה, בלשון המעטה, בה חטא, שנתנה לגורמים בעלי עניין דריסת רגל והשפעה על גורמים בכירים ברשות המסים. על התנהגות זו היה מצווה בית המשפט להגיב ביד קשה, בייחוד נוכח מעמדו הרם של המערער, ולהשקפתי, לא זו בלבד שאין בעונש רכיב כלשהו של חומרה, אלא שהוא אף מתון עד שאני תוהה אם ניתן בו מענה הולם למטרות הגמול וההרתעה.

ש ו פ ט

השופט ס' ג'ובראן:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט ח' מלצר:

הנני מצטרף למסקנתו של חברי, השופט א' א' לוי , כי דין הערעור להדחות וכן לעיקרי הנמקתו. עם זאת הנני מרשה לעצמי להוסיף 2 הערות קצרות:

א.

נראה לי שככלל – אין זה רצוי שיקבע רף ענישה גבוה יותר מהקיים במסגרת העונש המושת על נאשם בעקבות הסדר הטיעון, בשונה ממה שעולה מהאמור בגזר דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד (שם, בעמ' 3030).

במקרה שלפנינו השגתי זו איננה משפיעה על התוצאה, שהרי אף בעבר נהגו לעתים עונשים מעין אלה ואף חמורים יותר לאחר הסדרי טיעון – ביחס לעבירות בגינן הורשע המערער. ראו לדוגמה: רע"פ 2852/04 ליבוביץ

נ'

מדינת ישראל (לא פורסם, 30.4.2009) ושם דובר ברכז בכיר במס הכנסה וכאן בראש המערכת.

ב.

המערער אכן הכיר בחומרת מעשיו, הודה בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן ועשה כל שניתן כדי להראות שחרטתו אמנם כנה. בנסיבות אלו אין לראות בעונש שהוטל עליו כמתון, אלא כמשקף את הגישה שבמידה הראויה "מודה ועוזב – ירוחם" (משלי כ"ח, י"ג).

ש ו פ ט

הוחלט אפוא לדחות את הערעור.