ע"פ 2163/07 רזי סעת נ. מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר של 24 חודשים שהוטל על המערער בגין הרשעתו בעבירות של גרם מוות ברשלנות, נהיגה בשכרות, נהיגה בקלות ראש וללא זהירות, ובעבירות של עזיבת מקום תאונה ואי מסירת פרטים ואי דיווח על תאונה. עיכוב הביצוע מתבקש עד להכרעה בערעורו של המערער על הכרעת הדין ועל גזר הדין. עונש המאסר עוכב על ידי בית המשפט המחוזי עד ל- 13.3.2007.

1.

המערער הורשע בכך שביום 27.4.2006 בלילה נהג ברכב תחת השפעת אלכוהול כשלצידו יושב חברו, לאחר שבילו קודם לכן במועדון. בעוברו בצומת דרס המערער שני הולכי רגל שחצו את הכביש. אחת מהולכות הרגל נפטרה והולך הרגל השני נפצע אנושות. בית המשפט קבע על סמך חוות דעת מומחה כי המערער היה שיכור בעת התאונה, אולם זיכה אותו מעבירה של הריגה שיוחסה לו בכתב האישום כיוון שקבע שלא ניתן לקבוע בוודאות שהמערער היה מודע להיותו שיכור ונטל ביודעין את הסיכון. המדינה הודיעה בדיון בבקשה כי היא שוקלת אם לערער על הזיכוי מעבירת ההריגה, אך הנחתי היא שההרשעה היא בגרימת מוות ברשלנות בלבד. באמצו דו"ח של בוחן התנועה, קבע בית המשפט כי התאונה היתה נמנעת ולפיכך הרשיע את המערער בעבירה של גרם מוות ברשלנות. בית המשפט קבע על סמך עדויותיהם של עדי ראיה, ובכללם המתלונן, שכיוון שהתאונה ארעה במרכז העיר, באיזור מואר, המערער יכול היה לראות את הולכי הרגל ולמנוע את התאונה, על אף שלא חצו את הכביש במעבר חציה, ולפיכך התמלאו יסודותיה של עבירת הרשלנות. כמו כן קבע בית המשפט כי מן הראיות עולה שהמערער לא התקשר להזמין את שירותי ההצלה לאחר התאונה אבל המתין במקום עד להגעת האמבולנס, ואף בדק את מצבו של הולך הרגל הפצוע. לפיכך זיכה בית המשפט את המערער מעבירה של הפקרה לאחר פגיעה שיוחסה לו בכתב האישום והרשיע אותו בעבירות פחותות של אי מסירת פרטים ואי דיווח ואי הזמנת אמבולנס. על המערער נגזר עונש מאסר של 24 חודשים, עונש מאסר על תנאי ושלילת רישיון לתקופה של 12 שנים. בגזר הדין התחשב בית המשפט בהרשעות המרובות לחובת הנאשם בעבירות תנועה וכן בעובדה שהמערער ביצע את התאונה כאשר היה שיכור. לקולא שקל בית המשפט את מצבו הבריאותי של המערער ואת נסיבותיו המשפחתיות.

2.

בערעור טוען המערער כי טעה בית המשפט כשקבע כי שהמערער התרשל נוכח העובדה שהולכי הרגל חצו את הכביש שלא במעבר חציה באופן רשלני. המערער טוען כי התאונה היתה בלתי נמנעת מבחינתו כיוון ששדה הראיה שלו הוסתר על ידי מכוניות שנסעו מצדו. לעניין העונש טוען המערער כי בית המשפט החמיר עימו נוכח מחלתו ונוכח נסיבותיו האישיות ומבקש כי בית משפט זה יקל בעונשו.

גם בדיון הוגשו תעודות רפואיות שונות.

3.

בבקשתו לעיכוב ביצוע טוען המערער כי אם לא יעוכב עונש המאסר שהוטל עליו ייגרמו לו נזקים בלתי הפיכים.

4.

שקלתי את טענות הצדדים ונראה לי כי אין זה מקרה מתאים לעיכוב ביצוע. לכאורה סיכויי הערעור, נוכח הממצאים שבעובדה שנקבעו, אינם טובים, ובפרט בשים דגש על שכרותו של המבקש.

5.

הבקשה נדחית.