ע"פ 6087/08 אייל שרביט נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה להקדמת מועד דיון בערעור, הקבוע ליום 23.2.2009 ולחילופין, בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר של שבע שנים שנגזר על המבקש על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ביום 15.4.2007 בת"פ 40314/06 (כבוד השופט צ' גורפינקל).

העובדות לפי כתב האישום

1.

כנגד המבקש הוגש ביום 6.11.2006 כתב אישום המייחס לו הריגה תוך כדי נהיגת רכב, עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין ) ביחד עם סעיף 35 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א -1961 (להלן - פקודת התעבורה) וכן חבלה חמורה, עבירה לפי סעיף 333 לחוק העונשין.

2.

ביום 12.08.06 בשעה 03:30 או בסמוך לכך סיימו המבקש וחבריו, יגאל דוידוב יליד 1987 (להלן - יגאל ), רועי יערי יליד 1988 (להלן - רועי ), יניב אוחיון יליד 1985 (להלן - יניב ) ומיכאל בגדדישווילי יליד 1989 (להלן - מיכאל ), בילוי במועדון בתל-אביב.

3.

בשעה 04:00 או בסמוך לכך, נהג המבקש ברכב מסוג דייהטסו (להלן -

הרכב ) ועימו חבריו בדרך חיל השריון בתל-אביב מכיוון צפון לדרום עד שהגיע לצומת הרחובות עם דרך בן צבי וכביש מספר 44 (להלן - צומת חולון ). עם הגיעו לצומת חולון, האיר ברמזור אור אדום בכיוון נסיעתו של המבקש. המבקש לא שת ליבו לאור הרמזור ונכנס לצומת חולון, בכיוון נסיעה דרומה, בניגוד למופע הרמזור, וזאת כאשר באותה עת תאורת הצומת פעלה כסדרה, שדה הראיה היה פתוח לפנים, הכביש יבש ופעולת הרמזורים תקינה.

4.

באותה עת נסע שמואל מששה (להלן - שמואל ) בג'יפ טויוטה (להלן - הג'יפ ) בדרך בן צבי, מכיוון מערב למזרח, ונכנס לצומת חולון באור ירוק. בשל הימצאותו של הרכב בצומת, בניגוד לחוק, פגע הג'יפ ברכב בצידו הימני. כתוצאה מהפגיעה הוסטו הרכב והג'יפ עד אבני הפרדה

מבטון המצויים בפינה הדרום מזרחית של הצומת. הרכב התנגש בעוצמה באבן ההפרדה, ואילו הג'יפ התהפך מעל אבני ההפרדה (להלן - התאונה ).

5.

כתוצאה מהתאונה נהרג יגאל במקום; רועי נפצע באורח אנוש ומת מספר שעות לאחר מכן בבית החולים איכילוב; יניב נפצע אנושות במוחו, הובהל לביה"ח כשהוא מחוסר הכרה ונפטר שם ביום 21.08.06 ; מיכאל הובהל לביה"ח מחוסר הכרה כשהוא סובל מפגיעות מרובות, בין היתר מפציעה אנושה במוחו.

6.

כמו כן, כתוצאה מהתאונה נגרמו לשמואל חבלות בראשו והוא סבל מכאבים בידו ובבית החזה. למבקש עצמו נגרמו חבלות חמורות, הוא שבר ארבע צלעות, נגרמו לו פצעים מדממים בראשו ובפניו והוא נזקק לתפירתם. המבקש אושפז בביה"ח ושוחרר כחמישה ימים לאחר התאונה. הרכב והג'יפ המעורבים בתאונה ניזוקו באופן קשה.

הליכים קודמים

7.

ביום 7.3.2007 הרשיע בית המשפט קמא את המבקש בעבירות המיוחסות לו. בית המשפט קמא שמע בדיון שנערך בפניו את עדויותיהם של המבקש, של שמואל, של עדי ראייה שהיו במקום ושל עדים מומחים ולאחר שבחן את מהימנותם, קבע כממצא עובדתי כי המבקש "חצה עם רכב הדייהטסו את צומת חולון בשעה שהיה מופע אדום ברמזור בכיוונו" וכי "נהג הג'יפ חצה את הצומת במופע ירוק". בנוסף, קבע בית המשפט קמא כי המבקש "לא נתן כלל את דעתו לדרך שלפניו ולמרות מודעותו לקיומו של מופע אדום ברמזור, חצה את צומת חולון ובכך נטל על עצמו סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התאונה הקטלנית גם אם קיווה כי יצליח למנעה". על כן, קבע בית המשפט קמא כי התקיים היסוד נפשי של פזיזות מסוג קלות דעת לפי סעיף 20(א) לחוק העונשין על מנת להרשיע את המבקש בעבירות המיוחסות לו.

8.

בשלב הטיעונים לעונש, טענה המשיבה כי העבירות בהן הורשע המבקש ונסיבות ביצוען הינן חמורות וכי כתוצאה ממעשיו, נהרגו שלושה מחבריו. בנוסף, טענה המשיבה כי יש להטיל על המבקש עונש חמור וכואב, כך שיעביר מסר הן למבקש והן לאחרים אשר נוהגים בקלות דעת ובאדישות. לטענתה, תופעות כגון נסיבות ביצוע העבירות במקרה זה הפכו להיות "מכה" ועל בית המשפט ליתן כתף במלחמה כנגדן. בנוסף, טענה המשיבה כי למבקש ישנן הרשעות קודמות וכי על בית המשפט להתחשב במתן העונש גם במשפחות הקורבנות.

מנגד, טען המבקש כי מעבר לממצא העובדתי כי הוא עבר באור אדום, אין כל אינדיקציה באשר לצורת התנהגותו. לטענתו, הוא נפגע בתאונה והוא אינו זוכר את רקע הדברים בעוד שנהג הג'יפ, שמואל, היה שיכור ופרט לעובדה כי חצה את הרמזור באור ירוק, לא זכר באיזה נתיב נסע ולא ראה את המבקש מתקרב אליו. לטענת המבקש, התנהגותו של שמואל עולה כדי רשלנות תורמת חמורה ביותר. בנוסף, טען המבקש כי העונשים בעבירות של הריגה נעים בין חצי שנת מאסר בפועל ועד לארבע עד חמש שנות מאסר בפועל. לבסוף, ציין המבקש כי אביו נפטר לפני חמש שנים מסרטן, כך שנערותו ובחרותו היו ללא דמות אב ומאז התאונה הוא בבחינת "חי-מת".

9.

לאחר ששקל את טענות הצדדים, קבע בית המשפט קמא כי "בתי המשפט, שהם חלק ממערכת האכיפה, חייבים להפעיל את סמכויותיהם ע"מ [על מנת] שהענישה תהדהד באזני נהגים בעת שהם יוצאים לדרכם ונכנסים לרכב המשמש בידם לכלי הרג". לפיכך, קבע בית המשפט קמא כי אין מנוס מהטלת עונשים מכבידים על מנת שיהוו גורם מרתיע לנהגים. לקולא, שקל בית המשפט קמא את אחריותו של נהג הג'יפ, שאמנם נכנס לצומת באור ירוק, אולם כשהוא שתוי ובכך תרם את חלקו אם לא לתאונה עצמה, הרי למניעת האפשרות למנוע אותה. משכך, גזר בית המשפט קמא על המבקש שבע שנות מאסר בפועל; 18 חודשי מאסר על תנאי, כאשר התנאי הוא שלא יעבור במשך שלוש שנים עבירה של גרימת מותו של אדם אחר ופסילת המבקש מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לרכב מנועי מסוג כלשהו למשך 20 שנים.

10.

על החלטה זו של בית המשפט קמא, הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה (ע"פ 3682/07) בד בבד עם בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר עליו. ביום 15.4.2007 החל המבקש לרצות את עונש המאסר. ביום 2.5.2007 דחה בית משפט זה (כבוד השופט ע' פוגלמן) את בקשתו של המבקש לעיכוב ביצוע עונש המאסר, בנימוק המרכזי כי עיקר הערעור סב סביב הכרעות עובדתיות של בית המשפט קמא וכידוע, פרט למקרים חריגים, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים אלו.

11.

במהלך הדיון בערעור שנערך ביום 27.3.2008 קבע בית משפט זה (כבוד השופטים: א' פרוקצ'יה, ס' ג'ובראן, ע' פוגלמן) כי נוכח הסכמת המשיבה, יוחזר הדיון לבית המשפט קמא לצורך שמיעת שני עדים נוספים שעדותם נתבקשה על ידי המבקש. לאחר שמיעתם, התבקש בית המשפט קמא להחליט האם הוא מותיר את פסק דינו בעינו או שהוא מוצא לנכון לערוך בו שינויים. כמו כן, קבע בית משפט זה כי בעקבות שמיעת הראיות הנוספות, תעמוד לבעלי הדין זכות הערעור על פסק הדין.

12.

ביום 1.7.2008, לאחר ששמע את שני העדים שאת עדותם התבקש לשמוע על פי החלטת בית משפט זה ולאחר ששמע עד נוסף שהתבקש להעיד מטעם המבקש, קבע בית המשפט קמא כי הוא אינו מוצא לנכון כי יש לשנות את קביעותיו בפסק הדין. בית המשפט קמא ציין כי שני העדים תיאמו ביניהם גרסאות ומסרו עדויות שקריות והעד הנוסף היה לכל היותר עד שמיעה ולא עד ראייה. על כן, קבע בית המשפט קמא כי לא ניתן להסיק מעדויותיהם מסקנות כלשהן.

13.

על פסק הדין מיום 1.7.2008 הגיש המבקש ערעור. הדיון בערעור נקבע ליום 23.2.2009. מכאן בקשת המבקש להקדמת הדיון ולחילופין, בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר.

טענות המבקש

14.

לטענת המבקש - באמצעות ב"כ, עו"ד ד' גולן - הכרעת הדין אינה מבוססת דיה הואיל והיא נסמכת בעיקר על עדותם של שני עדים - נתנאל אביסירה ושמואל - אשר היו בעת התרחשות התאונה תחת השפעת אלכוהול כבדה. לטענתו, פסק דינו של בית המשפט קמא ניתן בטרם ניתן פסק הדין בע"פ 2163/07 סעת נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.10.2007) (להלן - עניין סעת ) בבית משפט זה, במסגרתו נקבע כי משקלה של עדות של מי שנהג תחת השפעת אלכוהול "ממילא מוגבל, נוכח השפעת השתייה על יכולתו להעריך את המציאות". משכך, טוען המבקש כי סיכויי ערעורו גבוהים הואיל והכרעת הדין בעניינו נסמכת בעיקר על עדותם של שני העדים הנ"ל. לטענתו, לא היה מקום להרשיעו בעבירת ההריגה מלכתחילה וכל הפחות היה מקום להחליף את סעיף האישום לגרימת מוות ברשלנות.

15.

כמו כן, טוען המבקש כי עניינו עומד במבחן מכלול האינטרסים והשיקולים הרלוונטיים שנקבעו על ידי בית המשפט זה בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד (2),

241 (2000) (להלן - הלכת שוורץ ). לטענתו, הוא אינו בעל עבר פלילי וכפי שצויין לעיל, לטענתו, סיכויי הערעור שהגיש טובים. כמו כן, יש להתחשב בנסיבותיו האישיות, ובפרט התייתמותו מאביו לפני שש שנים.

16.

עוד טוען המבקש כי באם ישוחרר, לא ייגרם כל נזק לאינטרס הציבורי הואיל ואין לחובתו עבר פלילי ולא קיימת סכנה כי יימלט מאימת הדין. לעומת זאת, טוען המבקש, כי במידה ויישאר במאסר וערעורו יתקבל, לא יהיה ניתן לתקן את הנזק שייגרם לו.

17.

לחילופין, מבקש המבקש כי מועד שמיעת הערעור, הקבוע כעת ליום 23.2.2009, יוקדם לשמיעה מיד לאחר פגרת בתי המשפט, שכן ייתכן כי עד שיתקבל פסק הדין בערעור, יישב במאסר לאורך תקופה של כמעט שלוש שנים.

טענות המשיבה

18.

לטענת המשיבה - באמצעות ב"כ, עו"ד א' פטל - אין מקום לעכב את ביצוע עונש המאסר שנגזר על המבקש. על המבקש נגזרו שבע שנות מאסר בפועל, בגין הרשעה בעבירות חמורות של הריגה - קיפוח חייהם של שלושה מחבריו - ובגין הרשעה בעבירות של גרימת חבלה חמורה - פציעתם של שני נוספים, כאשר אחד מהם מאושפז עד היום במצב של "צמח" ב"בית לוינשטיין". בנוסף, טוענת המשיבה כי המבקש מערער בעיקר על קביעות עובדתיות וקביעות מהימנות, כאשר ידוע כי ככלל ערכאת הערעור ממעטת להתערב בקביעות מסוג זה של הערכאה הדיונית. מעבר לכך, טוענת המשיבה כי כיום, סיכויי הערעור שהגיש המבקש פחות טובים ממה שהיו טרם העדתם של שלושת העדים הנוספים אשר העידו לאחר מתן פסק הדין, הואיל ובית המשפט קמא קבע ביחס לשניים מהם (העד פור והעד כרמי) כי "תיאמו ביניהם עדויות שקריות".

19.

עוד טוענת המשיבה, כי בגזר דינו, שקל בית המשפט קמא לקולא את טענות המבקש כי נהג הג'יפ, שמואל, נהג בשכרות כאשר בדמו נמצאה כמות אלכוהול העולה פי שלושה על המותר וייחס למעשיו אחריות תורמת לתאונה. כמו כן, שקל בית המשפט קמא לזכותו של המבקש את העובדה כי התייתם מאביו בגיל צעיר, אך שקל לחומרה את העובדה כי המבקש הורשע בעבר בשתי עבירות תעבורתיות - נסיעה מעל המהירות המותרת ונהיגה ללא חגורה בטיחות.

20.

מוסיפה המשיבה וטוענת כי כאשר אדם שהורשע בדין החל לרצות את עונשו, יש לשקול שיקול זה לחובתו וכך גם פסק בית משפט זה בשתי החלטות אליהן הפנתה אותי באת כוח המשיבה [בש"פ 6337/94 וולראוך נ' מדינת ישראל ,

(לא פורסם, 30.11.1994) (להלן - עניין וולראוך ) ; ע"פ 6929/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.12.2006) (להלן - עניין פלוני )]. לבסוף, טוענת המשיבה כי המבקש נכנס לצומת כאשר האור ברמזור היה אדום באופן מובהק (קרי, האור לא הבהב) ובשעה שלוש לפנות בוקר, עת לא היו נהגים רבים על הכביש ועל כן אין לקבל את הטענה כי מדובר בעבירה של גרימת מוות ברשלנות.

לאור כל האמור לעיל, טוענת המשיבה כי השיקולים שנקבעו בהלכת שוורץ , כפי שהם מיושמים במקרה שבפניי, מטים את הכף לדחיית הבקשה.

תגובת המבקש

21.

באשר לטענת המשיבה כי הערעור מופנה כנגד הכרעות עובדתיות וקביעות מהימנות, טוען המבקש כי עיקר הערעור מופנה להכרעה המשפטית של בית המשפט קמא הואיל ולא היה מקום ליתן כל משקל לעדות העדים שהיו שיכורים בעת התאונה לאור פסק הדין ב עניין סעת .

דיון והכרעה

22.

לאחר שעיינתי בכתב הבקשה, שמעתי את הצדדים בדיון שנערך בפניי ועיינתי בהחלטות שהוגשו לעיוני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

23.

ב הלכת שוורץ קבע בית משפט זה את השיקולים אותם יש לשקול כאשר ייתבקש לעכב ביצוע עונש מאסר של מי שהורשע בדין. הכלל הוא כי למי שהורשע בדין לא עומדת יותר חזקת החפות ועליו לבצע את עונשו באופן מיידי. על המבקש מוטל הנטל לשכנע את בית המשפט כי קיימות נסיבות המצדיקות את נסיגתו של האינטרס הציבורי בביצוע מיידי של העונש מפני האינטרסים האישיים שלו. כך, יש לשקול את חומרת העבירות בהן הורשע המבקש ונסיבות ביצוען; את טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; אורך תקופת המאסר שנגזרה על המבקש; נסיבותיו האישיות; עברו הפלילי והתנהגותו לאורך ההליכים [ראו גם: ע"פ 5741/04 יקירביץ' נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.9.2004)].

24.

המבקש הורשע בעבירות חמורות של הריגה של שלושה מחבריו ובעבירות של גרימת חבלה חמורה בכך שפצע שניים נוספים, כאשר אחד מהם מאושפז במצב של "צמח" ב"בית לוינשטיין". הרשעתו של המבקש התבססה בעיקר על הכרעות עובדתיות ועל קביעות מהימנות של עדים שהעידו מטעם המשיבה ומטעם המבקש. מעבר לכך, לאור רגישות המקרה, בחן בית המשפט קמא, בהתאם לערעור שהגיש המבקש ובהסכמת המשיבה, את עדויותיהם של שלושה עדים נוספים. בית המשפט קמא קבע כי שניים מעדים אלו העידו עדויות שקריות ותאמו ביניהם גרסאות.

מבלי להביע עמדה באשר לסיכויי הערעור, סבורני כי בדין טוענת המשיבה כי החלטתו השנייה בית המשפט קמא מיום 1.7.2008 יש בה כדי להכביד על המבקש בבואו להפוך את הכרעת הדין.

25.

באשר לטענתו של המבקש כי ערעורו הינו משפטי ולא עובדתי, הואיל ופסק הדין ב עניין סעת שניתן ביום 17.10.2007 שינה את המצב המשפטי באשר למשקל שאותו יש לתת לעדויות של עדים שהיו במצב של שיכרות, דינה של טענה זו להידחות. פסק הדין ב עניין סעת מתבסס על פסק הדין שניתן בע"פ 140/98 חוג'ה נ' מדינת ישראל , פ"ד נב (3) 225 (1998) ביום 7.7.1998 (להלן - עניין חוג'ה ), במסגרתו נקבע כי "מי שמצוי במצב של שכרות, הכרתו מתערפלת וחושיו מתקהים. לכך, מטבע הדברים, השלכה שלילית על תפיסת המציאות המשתנה לפניו ועל התאמת פעילותו ותגובותיו לשינויים אלה" (שם, בעמ' 237-238). ההלכה שנפסקה ב עניין חוג'ה, שלא התהפכה בפסק הדין ב עניין סעת, נקבעה איפוא בטרם ניתן פסק הדין בעניינו של המבקש.

26.

בית המשפט קמא התחשב בעובדה כי עד התביעה שמואל היה תחת השפעת אלכוהול בעת שנהג והוא הודה והורשע בגין כך. בית המשפט קמא התרשם כי שמואל "העיד בצורה רציפה, בהירה, ללא סתירות, וללא התמהמויות". משכך, ומבלי להביע עמדה בעניין, נראה כי בדין טוענת המשיבה כי ערעורו של המבקש מכוון לקביעת מהימנות שנקבעה על ידי בית המשפט קמא, דבר שיכביד על המבקש לשנות את הכרעת הדין בעניינו, הואיל וערכאת הערעור ממעטת להתערב בממצאי מהימנות שנקבעו בערכאה הדיונית.

27.

בנוסף, בית המשפט קמא בחן את עדותם של עדים נוספים ואף נתן משקל לעובדה כי המבקש לא מסר כל גרסה ממנה ניתן היה לדלות מידע באשר למסכת האירועים. כמו כן, כפי שציינה המשיבה, בית המשפט קמא התחשב בגזר דינו באחריות התורמת של נהג הג'יפ, שמואל, ובעובדה כי נהג תחת השפעת אלכוהול בעת התאונה ולבסוף גזר על המבקש שבע שנות מאסר. תקופת מאסר זו איננה קצרה וגם היא עומדת לחובתו של המבקש.

28.

איני מקל ראש בנסיבותיו האישיות של המבקש - התייתמותו מאביו בגיל צעיר והרשעתו בעבירות הריגה, בגינן הוא יושב כעת במאסר, אירוע אשר ללא ספק שינה את חייו מן הקצה אל הקצה - אולם לאחר התלבטות קשה, לא שוכנעתי כי יש בכוחן של נסיבות אלה כדי להטות את כפות המאזניים לזכותו, לאחר בחינת שאר השיקולים, כפי שנקבעו בהלכת שוורץ , כפי שפורטו לעיל.

29.

לבסוף, במספר החלטות של בית משפט זה נקבע כי יש לשקול לחובת נאשמים את העובדה כי כבר החלו את ריצוי עונשם, כגון המבקש במקרה שבפניי, ושיקול זה הינו שיקול נוסף המצדיק את דחיית הבקשה, כפי שטענה המשיבה ( עניין פלוני ו עניין וולראוך לעיל. ראו גם: ע"פ 2243/98 ארד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.5.1998); ע"פ 3162/07 עזריה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.4.2007). שיקול זה הוזכר גם בהחלטתו של כבוד השופט ע' פוגלמן מיום 2.5.2007 בעניינו של המבקש).

30.

לבסוף, מבדיקה שאותה ערכתי עולה, לצערי, כי לא ניתן יהיה לקיים את הדיון בערעורו של המבקש

במועד מוקדם יותר מהמועד שנקבע.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.