בש"פ 10111/08 פלוני נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 26.11.2008 בתפ"ח 5001-08 (כבוד השופטים: י' אלרון, ר' למלשטייך-לטר ומ' גלעד ) אשר הורה לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו.

העובדות

1.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו מספר רב של עבירות בגין מעשה מגונה בבת משפחה, עבירה לפי סעיפים 348(ב) ו-351(ג)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.

לפי כתב האישום ה"מתוקן בשנית", בין השנים 1998-2000 התגוררה א.ה. (להלן - המתלוננת ), ילידת 1989, ללא הוריה בבית סבתה בקרית ביאליק, שם התגוררו העורר ואשתו, אחותה של אם המתלוננת. בתאריכים שאינם ידועים למשיבה, במהלך השנים בהן התגוררה המתלוננת בבית סבתה ומאז היותה כבת 9, נהג העורר לבצע בה מעשים מגונים בתדירות של מספר פעמים בשבוע. בין היתר, היה נוהג העורר להוציא את איבר מינו ממכנסיו והיה נשכב על המתלוננת כשלגופה תחתונים בלבד, תוך שהוא מחכך את איבר מינו בגופה; לחשוף את איבר מינו בפני המתלוננת ולקרבו לפיה; לאחוז בידה של המתלוננת ולהניחה על איבר מינו, תוך שהוא דורש כי תשפשף אותו; להפשיט את המתלוננת מבגדיה העליונים ולנשקה על פיה ופניה וכן היה מנסה להפשיט את המתלוננת מתחתוניה. פעולות דומות נהג העורר לבצע גם במהלך שנת 2001, לאחר שחזרה המתלוננת להתגורר עם אמה בקרית ביאליק.

הליכים קודמים

3.

ביום 26.11.2008 הרשיע בית המשפט קמא את העורר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום בין השנים 1998-2000 וזיכה אותו מחמת הספק מביצוע מעשים מגונים במתלוננת בשנת 2001. יוער, כי בית המשפט קמא זיכה מחמת הספק את העורר מביצוע מעשים מגונים במתלוננת גם בין השנים 1996-1998, מעשים בהם הואשם בכתב האישום המקורי ואשר נמחקו מכתב האישום נשוא הכרעת הדין של בית המשפט קמא. נוכח ההרשעה, ביקשה המשיבה לעצור את העורר עד לסיום ההליכים נגדו הואיל ומדובר בעבירות חמורות אשר הענישה המקובלת בגינן הינה של מאסר בפועל לתקופה ממושכת. כמו כן, טענה המשיבה כי קיים חשש להימלטות העורר מאימת הדין וכן ציינה כי לא הופקדו ערבויות. בנוסף, ביקשה המשיבה מבית המשפט קמא להורות על הכנת תסקיר קורבן למתלוננת והערכת מסוכנות לעורר בטרם יינתן גזר הדין.

מנגד, ביקש העורר לדחות את הבקשה הואיל ומדובר בעבירות שבוצעו לפני כעשר שנים ולנוכח העובדה כי היה משוחרר מאז תחילת המשפט, כאשר במהלך פרק זמן זה לא הגישה המשיבה כל בקשה לעוצרו עד לתום ההליכים. כמו כן, טען העורר כי אין חשש כי יימלט מהדין וציין כי מעולם לא "פספס" דיון בעניינו למעט אחד וכן כי הוא מתגורר בבית סבתו בנס ציונה, מקום אשר מרוחק מבית המתלוננת.

בית המשפט קמא קבע כי לנוכח הרשעתו של העורר בעבירות מין חמורות השתנו הנסיבות ועל כן יש להיענות לבקשת המשיבה ולעוצרו עד לתום ההליכים נגדו.

מכאן הערר שבפניי.

טענות העורר

4.

לטענת העורר - באמצעות בא כוחו, עו"ד ט' פפרני - במהלך התקופה שבה נערך המשפט, לא ביקשה המשיבה לעוצרו עד לתום ההליכים נגדו וכן כי בדיון שנערך בפני בית המשפט קמא היא לא הצביעה על חשש קונקרטי להימלטותו מן הדין. לטענתו, הוא התייצב לכל הדיונים שנערכו בעניינו בפני בית המשפט קמא למעט אחד, אשר לגביו מסר אישור רפואי ומשכך, טוען העורר כי אין מקום להורות על מעצרו לנוכח קיומו של "חשש כללי" להימלטותו מאימת הדין. יש לציין כי בית המשפט קמא לא קיבל את האישור הרפואי הנ"ל והוציא צו הבאה כנגד העורר בשל כך. בנוסף, טוען העורר כי אמנם עברו הפלילי כולל שבע הרשעות, אולם הוא מעולם לא הורשע בעבירות מין או בעבירות אשר יש בהן להצביע כי קיים חשש כי יימלט מאימת הדין.

5.

העורר טוען עוד כי ניתן לשחררו בתנאים מגבילים שיניחו את דעתו של בית המשפט כי ימשיך להתייצב להמשך משפטו וכי לא ינסה להימלט מן הדין. כמו כן, טוען העורר כי שגה בית המשפט קמא משלא נתן משקל מספיק לעובדה כי הוא מתגורר במקום מרוחק ממקום מגורי המתלוננת בקריות.

6.

בנוסף, טוען העורר כי יש לתת חשיבות לעובדה כי העבירות בהן הוא הורשע בוצעו לפני כעשר שנים וכן יש לתת משקל לכך שבכוונתו להגיש ערעור על הרשעתו. לטענתו, קיימים סיכויים גבוהים כי ערעורו יתקבל הואיל ובית המשפט קמא לא קיבל את כל גרסאות המתלוננת וזיכה אותו מן המעשים שיוחסו לו בשנים 1996-1998 ובשנת 2001.

7.

לבסוף, טוען העורר כי הותרת החלטת בית המשפט קמא על כנה תמנע ממנו לבקש כי ביצוע העונש שיושת עליו יעוכב על פי הלכת שוורץ .

לנוכח כל האמור לעיל, מבקש העורר לקבל את הערר ולהורות על שחרורו.

טענות המשיבה

8.

לטענת המשיבה - באמצעות באת כוחה, עו"ד נ' לולב - מדובר במתלוננת שהייתה בגיל צעיר מאד בעת החלו המעשים. לטענתה, מדובר בילדה אשר ננטשה על ידי שני הוריה שהיו מכורים לשימוש בסמים ואשר גודלה עקב כך בבית סבה וסבתה ושהעורר שימש לה כדמות אב, תוך שהוא מנצל זאת לביצוע מעשיו במשך שנתיים. לטענת המשיבה, אכן, העורר זוכה מחמת הספק לגבי המעשים שיוחסו לו בשנים 1996-1998 ו-2001, אולם הדבר לא נבע עקב בעייתיות כלשהי במהימנות עדותה של המתלוננת.

9.

עוד טוענת המשיבה כי סיכויי הערעור להתקבל אינם גבוהים כפי שסבור העורר. לטענתה, פסק הדין של בית המשפט קמא הינו פסק דין ארוך ומפורט, אשר ייחס לעדותה של המתלוננת מהימנות גבוהה, כאשר ידוע כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאי מהימנות כדבר שבשגרה.

10.

בנוסף, טוענת המשיבה כי אדם שהורשע בדין איננו זכאי ליהנות מחזקת החפות וכי להערכתה, העונש שיוטל על העורר יהיה עונש ממושך אשר ייתכן כי יעלה על עשר שנות מאסר. דווקא בשל כך, טוענת המשיבה, קיים חשש אמיתי כי העורר יימלט מאימת הדין.

11.

עוד טוענת המשיבה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא לעצור את העורר עד לתום ההליכים הואיל והוא העריך את אישיותו של העורר ואת הסיכון הקיים בשחרורו לחלופת מעצר. לטענתה, בית המשפט קמא ערך את האיזון הנכון בנסיבות המקרה שלפניי וזאת גם לנוכח העובדה כי בעוד חודש מעתה צפוי להתקיים דיון בעניינו של העורר לעניין העונש.

12.

לבסוף, ציינה המשיבה כי החשש להימלטותו של העורר מאימת הדין גובר לנוכח העובדה כי בת זוגו דהיום הינה אזרחית תאילנד.

דיון והכרעה

13.

לאחר שעיינתי בכתב הערר על נספחיו ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

14.

לא שוכנעתי כי במידה והעורר ייוותר במעצר, תרוקן מתוכן בקשתו לעכב את ביצוע העונש שיוטל עליו, ככל שבקשה כאמור תוגש. אחד הקריטריונים המרכזיים שנשקלים בבקשה לעיכוב ביצוע הינו אורכה של תקופת המאסר שהושתה על המבקש. בשלב זה אין מקום לנסות ולצפות את משך תקופת המאסר שתוטל על העורר, בפרט בטרם שמיעת טענות הצדדים לעניין העונש בפני בית המשפט קמא. על כן, ככל שבקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר תוגש, תידון זו לגופה, בין היתר, לנוכח הקריטריון שצויין לעיל.

15.

העורר הורשע בעבירות המיוחסות לו בנוגע לשנים 1998-2000 וזוכה מן העבירות שיוחסו לו בנוגע לשנים 1996-1998 ו-2001. ככלל, למי שהורשע בדין לא עומדת יותר חזקת החפות ועליו מוטל הנטל לשכנע את בית המשפט כי קיימות נסיבות המצדיקות את נסיגתו של האינטרס הציבורי מפני האינטרסים האישיים שלו [ראו: ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000); ע"פ 5741/04 יקירביץ' נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.9.2004); ע"פ 6087/08 שרביט נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.7.2008)]. מבלי לקבוע מסמרות בשלב זה לעניין סיכויי העורר באשר לבקשתו הצפויה כי ביצוע עונשו יעוכב עד להכרעה בערעור (ככל שבקשה כאמור תוגש לבית משפט זה), לא שוכנעתי כי בשלב זה קיימות נסיבות אשר מצדיקות את שחרורו של העורר לחלופת מעצר. העבירות בהן הורשע העורר הינן עבירות חמורות, אשר רף הענישה בגינן הינו בדרך כלל גבוה. כמו כן, פסק דינו של בית המשפט קמא מתבסס בעיקר על עדותה של המתלוננת - אותה מצא בית המשפט קמא מהימנה ביותר - כאשר כידוע, הלכה היא כי ערכאת הערעור ממעטת להתערב בממצאי מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית [ראו למשל: ע"פ 5646/08 מדינת ישראל

נ' טחאן (לא פורסם, 1.12.2008); ע"פ 3426/08 עובדיה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.11.2008); ע"פ 8594/07 חמוד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.7.2008)].

16.

אכן, מהתנהגותו של העורר במהלך משפטו בפני בית המשפט קמא לא ניתן היה להתרשם כי קיים חשש כי הוא יימלט מאימת הדין בטרם ניתנה הכרעת הדין. פרט לפעם היחידה בה נעדר מדיון שהתקיים בפני בית המשפט קמא, לטענתו, בשל מחלה, התייצב העורר לכל הדיונים שהתקיימו בעניינו. ואולם, כיום, משהוכרע דינו לאחר שהורשע בעבירות חמורות שהעונש שיוטל בגינן עשוי להיות עונש כבד, לא ניתן להתעלם מקיומו של חשש להימלטותו מאימת הדין.

17.

לבסוף לא מצאתי כי לנוכח נסיבות המקרה שלפניי יש בכוחה של העובדה כי מעשיו של העורר בוצעו לפני כעשר שנים, כדי לשנות את מסקנתי.

לנוכח כל האמור לעיל, הערר נדחה. העורר ימשיך לשהות במעצר עד לתום ההליכים נגדו.