ע"פ 3426/08 איתן עובדיה נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

המערער, ששרת בתקופה הרלוונטית לאישומים באגף התנועה של משטרת ישראל, מחוז דרום, הועמד לדין באשמת ביצוען של עבירות שונות. נטען, כי במהלך תפקידו לאכיפת החוק, נהג המערער להורות לנהגים לעצור, וכאשר חלק מהם לא צייתו לו והחלו להימלט, הוא ניסה לעצור אותם על ידי יידוי אבנים לעבר רכבם ואף ירי מנשק חם. במקרים אחרים כאשר נהגים-עבריינים נטשו את הרכב ונמלטו רגלית, נהג המערער לגרום לאותם רכבים נזק במזיד. תשעה אישומים מסוג זה יוחסו למערער, בחמישה מהם הרשיעו בית המשפט המחוזי, ומארבעה הוא זוכה. בעקבות כך הוא נדון ל-15 חודשי מאסר ו-6 חודשים מאסר על תנאי.

בערעור בפנינו מלין המערער על הרשעתו, ולחלופין, כנגד העונש שהושת עליו.

2.

המעשים בהם הואשם המערער קשים הם, ולהלן תמציתם. באחד מימיו של חודש נובמבר 2003, בשעת לילה, נהג אדם ברכב מסוג מזדה, וכאשר נצטווה על ידי המערער לעצור, הוא התעלם ממנו והמשיך בנסיעה. בעקבות כך דלקו המערער ונאשם נוסף (טוביה חדד) אחר הרכב הנמלט, עד שבשלב מסוים ירד נהגו ונמלט רגלית. בשלב זה ניגשו המערער וחדד לרכב הנטוש, ניפצו את שמשתו הקדמית גרמו נזק לפח, ושפכו חול למנוע במטרה להשביתו. אירוע נוסף התרחש בתאריך 9.11.03, והפעם בניסיון לעצור את הרכב הנמלט ירה המערער לעברו מאקדחו, עד שנהגו איבד את השליטה על הרכב וכמעט התהפך. בחלוף ימים ספורים בלבד (15.11.03), שב המערער וירה לעבר רכב נמלט נוסף, הפעם מסוג וולבו. בהמשך, שמע המערער ברשת הקשר המשטרתית כי רכב מסוג זה חצה במקום אחר צומת ברמזור אדום. המערער בירר את פרטיו של נהג הוולבו, וערך דו"ח עבירה שנחזה כאילו הוא עצמו היה עד לביצוע העבירה. בהמשך, שרפו המערער ושותפו את מקור הדו"ח, ואת העתקו העבירו לצורך ביצוען של פעולות אכיפה. בתאריך 17.10.03 דלקו המערער ושוטר שהיה עמו (דמיטרי אושליאצוב) אחר רכב נמלט, ומשנהגו נטשו, הם הטיחו אבנים ברכב, שברו את פנסו האחורי וגרמו לתקרים בגלגלים. לבסוף, בתאריך 25.11.04 בדק המערער מסמכים של נהג והורה לו לקרוע את תעודת הביטוח בטענה שהמסמך מזויף, כל זאת מבלי שהיתה בידו ראיה לכך.

3.

הרשעת המערער התבססה על מספר נדבכים: עדותם של שוטרים שהיו עמו בשעת מעשה (טוביה חדד, אבי אלמדווי, דימטרי אושליאצוב); עדותם של המתלוננים (טלאל חמאד, חליל חמאד, ובאסם אלעזמה שבעניינו הועדפה גרסה שמסר בחקירתו (ת/10) על פני עדותו בבית המשפט); עדות של שוטר מהמחלקה לחקירת שוטרים (אייל בנימין), שבליל ה-15.11.03 עקב אחר הניידת של המערער וצילם את הקלטת ת/7; ולבסוף, שיחות שתועדו באופן סמוי באמצעות מכשיר הקלטה שהותקן בניידת של המערער (ראו ת/8).

4.

המערער משיג בפנינו כנגד הרשעתו בשלושה מן האישומים (השני, החמישי והשישי), אולם, לאחר שעיינו בנימוקי הערעור שבכתב, והאזנו ברוב קשב לטיעונים על-פה, לא מצאנו כי נפל בה פגם, אדרבא, אנו סבורים כי בפני הערכאה הדיונית הובאה מסכת ראיות מוצקה, שאינה מותירה מקום לספק בדבר ביצוען של העבירות על ידי המערער. אכן, אפשר שלחלק מעדי התביעה היה עניין להפליל את המערער. ברם, לכך היה ער גם השופט המלומד של בית משפט קמא, ועל כן טרח ובדק אם הראיות האחרות שהובאו בפניו עשויות לסלק כל ספק ביחס לעדותם של אותם עדים. ראיות מסוג זה הן הקלטות הסתר שבוצעו בניידת, ואלו מלמדות, וברמה הנדרשת בפלילים, כי החשד שדבק במערער כמי שחטא בהתנהגות אסורה, לא היה, למרבה הדאבה, חשד שווא.

הנה כי כן, בפנינו השגות המופנות כנגד ממצאים שבעובדה, ובאלה לא מצאנו מקום להתערב, הן משום שאין זו דרכה של ערכאת ערעור לעשות זאת ( ע"פ 2439/93 זריאן נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(5) 265, 280; ע"פ 2485/00 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 918, 924), והן מן הטעם שאותם ממצאים מעוגנים היטב בראיות המגוונות אותן הגישה המשיבה לבית המשפט. עם זאת, ראינו צורך להתייחס להרהורים שהעלה בא-כוחו המלומד של המערער, עו"ד נהרי, לאמור, האם התקיים בעניין שולחו היסוד הנפשי הדרוש לעבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין. לעניין זה נפסק מפיו של הנשיא א' ברק בע"פ 217/04 חאפז אלקורעאן נ' מדינת ישראל, (לא פורסם) (2005), ראו פסקה 11):

"לא מצאתי טעם המחייב שלא להחיל את כלל הצפיות בעבירה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה. תכליתו של האיסור בסעיף 332(2) לחוק העונשין היא להגן על חייהם ובטיחותם של נוסעים המשתמשים בנתיב תחבורה או בכלי תחבורה ולהבטיח את התנועה בדרך... לדידי, השמירה על שלמות גופו, חייו ובטיחותו של האדם היא ערך המצדיק הגנה מפני פגיעה לא רק כאשר לעושה המעשה המטרה להשיג את היעד האסור, אלא גם מקום שהוא צפה כאפשרות קרובה לודאי את התממשות המטרה האסורה, ואפילו לא רצה בה ... קשה לחשוב על ערך ציבורי, חברתי או אחר, העשוי להביא למסקנה שאין להחיל את כלל הצפיות בעבירה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה. אין הגיון אפוא, במקרה זה, בהגבלת האיסור וההרתעה אך למקרים בהם המעשים נעשים מתוך רצון להביא לנזק האסור... אין כל הצדקה להגן על נהגים הנוהגים באופן מסוכן הפועלים ברמה של צפיות בדרגה קרובה לוודאי כי חייהם של חפים מפשע יסוכנו בכביש. אין לאדם חירות לנהוג בדרך כאוות נפשו תוך סיכון חייהם של אחרים במודע. נהיגה פרועה אינה ערך הראוי להילקח בחשבון על-ידי הפרשן בבואו לפרש את העבירה לפי סעיף 332(2). על כן, יש לומר כי כלל הצפיות חל בעבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, שעניינה סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה".

ולעניינו של המערער – ירי שלא כדין ושלא לצורך לעבר רכב נוסע, ואפילו ירי באוויר, עלולים לגרום לנהג לאבד שליטה ברכבו, כפי שגם קרה באחד האישומים (השני). וכאן המקום להדגיש, כי סכנה זו נשקפת לא רק לנהג אחריו בוצע המרדף, אלא גם לנהגים תמימים שלרוע מזלם נקלעו לזירה. לדידנו אין ספק, שהמערער, כשוטר תנועה ותיק, היה חייב לצפות אפשרות זו, ועל כן התקיים בו גם היסוד הנפשי לעבירה.

5 .

הערעור כנגד העונש – המערער חטא בשורה של עבירות חמורות – חבלה במזיד ברכב, גניבה מרכב, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה ושימוש לרעה בכח המשרה. חומרה מיוחדת נובעת מן העובדה שהמערער ביצע את כל אלה בעת ששימש בתפקידו כשוטר. שוטרים אמורים לאכוף את החוק ולא להפר אותו, ומכאן גודל כישלונו של המערער. בנסיבות אלו לא מצאנו בעונש שהושת עליו חומרה כלשהי, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור על שני חלקיו.

המערער יתייצב לשאת בעונש, במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר שבע, ביום י"ז בכסלו התשס"ט (14.12.2008), עד לשעה 10:00.