ע"פ 5741/04 ולדימיר יקירביץ' נ. מדינת ישראל

המערער, ד"ר ולדימיר יקירביץ' ( יקירביץ' ), הורשע בשורה ארוכה של עבירות, ומשהורשע כך בדינו נגזרו עליו שבע שנות מאסר לריצוי בפועל וקנס בסכום של 200,000 ש"ח. בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ג'ורג' קרא) דחה את בקשתו של יקירביץ' לעכב את ביצוע עונש המאסר שנגזר עליו עד לשמיעת הערעור, ועל החלטה זו האחרונה הערעור שלפני.

עיקרי העובדות שלעניין

2.יקירביץ' הוא רופא קרדיולוג, מן הגדולים והמעולים שבמנתחי הלב במדינת ישראל. במשך שנים ארוכות - החל בשנת 1980 - עבד יקירביץ' במחלקה לניתוחי לב שבבית החולים "איכילוב" בתל-אביב, ובשנים 1996-1990 אף שימש כמנהל המחלקה. בית-חולים "איכילוב", נסביר, הינו בית-חולים ממשלתי-עירוני, ומשכך נחשבים עובדיו - ויקירביץ' בכללם - "עובדי ציבור" כהגדרתם בחוק העונשין, תשל"ז-1977, שכרם משולם בידי בית החולים, ואסורים הם בלקיחה של תמורה מן החולים המאושפזים בבית-החולים בעבור הטיפול בהם. במקביל לעבודתו בבית-החולים "איכילוב" ניהל יקירביץ' - באישור וברשות - פרקטיקה פרטית שכללה מירפאה פרטית בביתו וביצוע ניתוחים פרטיים תמורת תשלום בבית-החולים "אסותא".

3.בשנת 1998 הוגש נגד יקירביץ' כתב אישום - אשר תוקן בשנת 2000 - ועניינו מעשים שונים שביצע במיסגרת עבודתו בבית החולים "איכילוב". שמונה עשר אישומים החזיק כתב האישום המתוקן - בשבעה עשר מהם הורשע יקירביץ' - וסבים הם שני צירים מרכזיים: הציר האחד נכנהו ציר העבירות הממוניות, ועיקרו בכספים שנטל יקירביץ' - לעתים בעושק, לעתים באיום, לעתים במרמה - מחולים שאושפזו בבית החולים "איכילוב", בתמורה לכך שהוא עצמו ינתחם. הציר השני נכנהו ציר הפזיזות הרפואית, ועניינו מעשים שיקירביץ' עשה או חדל מעשותם בפזיזות פלילית במהלך ניתוחים שביצע בחולי "איכילוב", ואשר גרמו אף למות שתיים מן החולות. נוכח המיסגרת המצומצמת בה נמצא הליך זה - מיסגרת של עיכוב ביצוע - לא אדרש בפרוטרוט לכל האישומים והטענות כולם ואדבר בהם אך ממעוף הציפור בלבד.

4.ציר ראשון של עבירות הוא ציר העבירות הממוניות, ועיקרו הוא, כאמור, כספים שנטל יקירביץ' מחולים שאושפזו בבית-החולים "איכילוב" בעבור הטיפול בהם. כפי שהסברתי למעלה, בית החולים "איכילוב" הינו בית-חולים ציבורי, ויקירביץ', בהיותו עובד ציבור, אסור היה בנטילת כסף מחולי "איכילוב" בעבור הטיפול (להבדילם מחולים שפנו למירפאתו הפרטית ונותחו בבית-החולים "אסותא"). קבלת תמורה מחולי "איכילוב" בעבור הטיפול בהם - טיפול שזכאים הם לקבלו חינם - מהווה אפוא לקיחת שוחד בידי עובד ציבור כהגדרתה בחוק, ובכך הואשם יקירביץ'. עוד הואשם יקירביץ' בכך שעשק חלק מחוליו שנמצאו במצוקה, ובמקרה אחד אף בכך שאיים על משפחתו של חולה כי זה לא יזכה לטיפול בבית-החולים "איכילוב" וכי עליהם להעבירו למיסגרת פרטית ולשלם ליקירביץ' כסף רב; בגין מעשה זה האחרון הואשם יקירביץ' בסחיטה באיומים. כן הואשם יקירביץ' בעבירות של קבלת דבר במירמה, גניבה בידי מורשה ומירמה והפרת אמונים, בשל כך שהפקיד לחשבונו הפרטי תרומה כספית שהרימה אחת החולות שניתח ואשר יועדה להיטיב עם צוות המחלקה ולא אך עם יקירביץ' עצמו.

יקירביץ' דחה את האישומים כנגדו. אכן, הודה כי נטל כסף מחלק מחולי "איכילוב" עבור הטיפול בהם, אלא שלטענתו נטל את הכסף באישורו, ברשותו ובעידודו של מנהל בית החולים, פרופ' גבי ברבש, שהגיע עימו ל"הסדר" אשר התיר לו קבלת כספים מחולי "איכילוב". פרופ' ברבש, נעיר, הכחיש בבית המשפט את טענות יקירביץ', והשיב כי מעולם לא הושג הסדר כטענת יקירביץ'. אשר לעבירות הנוספות: יקירביץ' הכחיש מכל-וכל כי נטל כספים באיום, בעושק או במרמה. את פרשת האיום הכחיש עובדתית וטען כי מעולם לא איים על משפחת החולה וכי אלה מתנכלים לו. ואילו בפרשת המירמה, הודה כי הפקיד את הכספים שנתרמו לחשבונו הפרטי, אלא שלטענתו הוציא כספים אלה במועדים שונים כהטבות לצוות המחלקה.

5.ציר שני של עבירות הוא, כאמור, ציר הפזיזות הרפואית. במיסגרת זו טענה התביעה כי במיקרים אחדים נהג יקירביץ' בניגוד מוחלט לחובותיו של רופא סביר, וכי הביא בכך לפגיעה בחולים ואף גרם למות שתיים מן החולות. בין המעשים המנויים בכתב האישום נמצא אירועים של נטישת חולים במצב קריטי בחדר הניתוח והשארתם עם צוות זוטר בלבד, השתלת מסתמים בגוף החולים ללא מדידה מוקדמת כנדרש, ציוות כוח אדם לא כשיר לניתוח, ניתוק חולה במצב קשה ממכשירי תמיכה חיוניים (בלון), דבר שהביא למותה, ומניעת פעולות החייאה והנשמה מחולה אחרת שנפטרה כתוצאה מכך. בגין מעשים אלה הואשם יקירביץ' בעשר עבירות של פזיזות ורשלנות ובשתי עבירות הריגה.

תשובתו של יקירביץ' להאשמות אלו כולן היתה כי פעולות שביצע ביצע כרופא סביר, במיסגרת שיקול דעתו כרופא, וכי מה שנדמה בעיני הצוות הזוטר שסייע לו ובעיני משפחות החולים כמעשים או כמחדלים של פזיזות ורשלנות, היו למעשה פעולות סבירות שנעשו על יסוד מומחיותו הגדולה ולאור ניסיונו הרפואי הרב. חולים שנפגעו ומתו לא נפגעו או מתו כתוצאה מהתנהגותו אלא כתוצאה ממצב בריאותם הקשה והסופני, שהוא, יקירביץ' - להבדיל מרופאים זוטרים ממנו - יכול היה לצפותו. יקירביץ' הודה כי לא נהג ברגישות רבה בחוליו, בבני משפחותיהם ובצוות הרפואי שסייע לו, אלא שהתנהגות זו, כך טען, נבעה מאישיותו ומלחץ העבודה הרב בו היה נתון, ואין לערב בין חוסר רגישות לבין פזיזות ורשלנות.

6.כתב האישום נדון בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב (ת"פ 54/98). השמיעה נמשכה זמן רב, ואף נקטעה לצורך השלמת חקירה והגשת כתב אישום מתוקן. לסוף, ביום 20.1.2004, פירסם בית-המשפט המחוזי פסק-דין רחב היקף - פסק-דין המחזיק מאתיים וארבעים עמודים צפופי-שורות - בו ניתח בהרחבה רבה את הראיות והעדויות שנשמעו לפניו - עדויות חולים, עדויות בני משפחה, עדויות הצוות הרפואי שסייע ליקירביץ' ועבד תחתיו, עדויות מומחים רפואיים, עדותו של פרופ' ברבש ועדותו של יקירביץ' עצמו - ואת הדין שלעניין. בתמצית ייאמר, כי לאחר שהתרשם כפי שהתרשם מן העדים ומן הראיות האחרות, הגיע בית-המשפט לכלל מסקנה חד-משמעית כי גירסתו של יקירביץ' לאירועים אינה גירסת-אמת. בעבירות הממוניות העדיף בית-המשפט את גירסתו של פרופ' ברבש על גירסתו של יקירביץ', בקובעו כי לא הותר ליקירביץ' לגבות כספים מחולי "איכילוב". כן העדיף בית-המשפט את גירסתם העובדתית של בני משפחת החולה שטענו כי יקירביץ' איים עליהם, ודחה את טענותיו של יקירביץ' כי העביר לצוות המחלקה את כספי התרומה שהפקיד לחשבונו. כך גם בעבירות הפזיזות, משנקבע כי יקירביץ' נהג בטיפול בחוליו ביוהרה ובביטחון עצמי מופרז שחרגו מתחום יחסי האנוש והאתיקה - כטענתו של יקירביץ' - וגלשו אל תחום הפזיזות והרשלנות הפליליות.

7.משהגיע למסקנות אלו, החליט בית-המשפט להרשיע את יקירביץ' בכל האישומים שהואשם בהם למעט אחד, והרשיעו בעבירות הבאות שלפי חוק העונשין: חמש עבירות של לקיחת שוחד, עבירה כהגדרתה בסעיף 290(א); גניבה בידי מורשה, עבירה כהגדרתה בסעיף 393(2); סחיטה באיומים, עבירה כהגדרתה בסעיף 428 סיפה; תשע עבירות של מעשי פזיזות ורשלנות, עבירה כהגדרתה בסעיף 338(7); ושתי עבירות הריגה, עבירה כהגדרתה בסעיף 298.

8.משהרשיעו בדינו, נפנה בית-המשפט לגזור את עונשו של יקירביץ'. לאחר דיון החליט בית-המשפט כי בנסיבות העניין, ונוכח העבירות הרבות והקשות שהורשע בהן, גוזר הוא על יקירביץ' שבע שנות מאסר לריצוי בפועל ועליהן קנס כספי בסך מאתיים אלף ש"ח.

9.עד כאן לתיאור עובדות המקרה.

עיכוב ביצוע עונש מאסר - עקרונות ויישום

10.סוגיית עיכוב ביצוע עונש מאסר שנגזר על נאשם שהורשע מוסדרת בחוק, נדונה ארוכות בהלכה, ולא נחזור על מושכלות ראשונים. עיקרים של-פתיחה בסוגיה הם אלה, שנאשם אשר הורשע בדין אין עומדת לו עוד חזקת החפות; כי הגשת ערעור, כשהיא לעצמה, אינה מצדיקה עיכוב ביצוע גזר-דין; וכי עיכוב ביצועו של גזר-דין ייעשה בנסיבות שתצדקנה זאת. ומהן אותן נסיבות שתצדקנה עיכוב ביצוע? בפרשת ארנולד שוורץ (ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241), נדרשנו לשאלה זו בהרחבה ואלה מיקצת שיקולים שמנינו שם (מפי השופטת ביניש): חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; אורך תקופת המאסר שהושתה על הנידון; טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; עברו הפלילי של הנידון והתנהגותו במהלך המשפט; נסיבותיו האישיות של הנידון; קיומו של ערעור בדבר חומרת העונש, ועוד. בית-המשפט הדן בעיכוב הביצוע יציב על כפות המאזניים שיקולים ציבוריים ושיקולים אישיים הקשורים בנאשם, ישקול אלה אל-מול אלה שיקולים לזכות ושיקולים לחובה, ולסוף יחליט האם לעכב ביצוע העונש אם לאו.

11.עניינו של יקירביץ' אינו מקרה מן המניין ואף יקירביץ' אינו אדם מן השורה שהורשע בדינו. אין זה מעשה שבכל יום שרופא - כל רופא, ובוודאי רופא בכיר במעמדו של יקירביץ' - מורשע בעבירות כה קשות הקשורות בעבודתו. הפכתי והפכתי בדבר, ולסוף הגעתי למסקנה כי כף החובה מכריעה וכי עניינו של יקירביץ', למרות ייחודו, אינו מצדיק עיכוב ביצוע עונש מאסר.

12.שלושה שיקולים עיקריים הכריעו בדעתי, ואלה הם. שיקול אחד הוא חומרת העבירות שבהן הורשע יקירביץ' ונסיבות ביצוען של העבירות. העבירות כולן - עבירות ההריגה, עבירות הפזיזות הרפואית ועבירות השוחד שבוצעו תוך כדי ניצול לרעה של תפקיד ציבורי - עבירות קשות הן, המצדיקות הן כשלעצמן כי עונש המאסר לא יעוכב. כך הן העבירות וכך הן נסיבות ביצוען. יחסי חולה-רופא, יחסי תלות הם מטבע בריאתם ותלות זו גוברת שבעים ושבעה מונים מקום שחייו של חולה תלויים לו מנגד. כתיאורו של פסק-הדין, ניצל יקירביץ' תלות זו של חוליו, והוסיף והפר את חובתו הבסיסית של רופא להעניק לחוליו טיפול הולם וסביר. מעשים אלה מעשים קשים הם במאוד - קשים הם במישור האישי וקשים הם במיוחד במישור הציבורי - וגם נסיבות עשייתם נסיבות קשות הן. כל אלה מצדיקים כי לא יעוכב עונש המאסר.

13.שיקול שני שהדריכני בהחלטתי הוא אורך תקופת המאסר שהושתה על יקירביץ' והיא, כאמור, שבע שנות מאסר בפועל. המדובר בתקופת מאסר ממושכת למדי ובשכמותה איננו נוטים על דרך הכלל לעכב את ביצוע המאסר.

14.שיקול שלישי שהביאני למסקנתי - ובו עיקר - נסוב על טיב הערעור ועל סיכויי הצלחתו. לא אוכל, כמובן, להעריך בשלב זה את סיכויי הערעור אם טובים הם אם רעים. ואולם, לאחר שקראתי כתובים שהניח לפני עו"ד שיינמן, והוספתי ושמעתי טענות על-פה מפיו, זאת אוכל לומר, כי עומדת בפני יקירביץ' ובאי-כוחו משימה לא קלה. פסק הדין פסק ארוך, מפורט ומנומק הוא, ורובו ככולו הכרעות עובדה, הערכת ראיות והעדפת גירסה עובדתית אחת על פני חברתה. אכן, המקרה אינו מקרה קל ופשוט והטענות שהועלו לפניי טענות הן הראויות להיטען בערעור. בה-בעת, לא אוכל לומר גם כי טענות הערעור משמיטות את התשתית מתחת להכרעתו של בית המשפט המחוזי. אוסיף בהקשר זה, כי לכל שיקולים שמנינו מיתוספת נסיבה אחת המטה את הכף לחובה, והיא, מספרן הרב וגיוונן של העבירות בהן הורשע יקירביץ'. ניזכר כי יקירביץ' הורשע בשמונה-עשר עבירות ובחמישה סוגי עבירות שונים - לקיחת שוחד, גניבה בידי מורשה, סחיטה באיומים, פזיזות ורשלנות, הריגה - ועל שני צירי פעולה נפרדים זה מזה: ציר העבירות הממוניות וציר הפזיזות הרפואית. כל עבירה ועבירה - על נסיבותיה ועובדותיה - נדונה בבית-המשפט המחוזי בנפרד ובמיוחד, ובכל אחת ואחת מהן הסיק בית-המשפט מסקנות שהסיק. אכן, מספרן וגיוונן הרב של העבירות מקשה עד למאוד לקבוע, ולו לכאורה, כי סיכוי הערעור סיכויים טובים הם.

לא נעלם מעיניי השיקול כי חלק גדול מן העבירות מתקבצות לקבוצות הומוגניות החולקות תשתית משותפת. כך, למשל, בפרשת השוחד, אם תתקבל גירסת יקירביץ' לעניין ה"הסדר" עם פרופ' ברבש; כך גם, אולי, בעבירות שעניינן השתלת מסתמים ללא מדידה מראש. אלא שבצד קבוצות העבירות העיקריות עומדות לעצמן גם עבירות נפרדות; למשל: עבירת הגניבה והמרמה, עבירת הסחיטה באיומים, ועבירות פזיזות רפואית הנסבות על מקרים שונים זה מזה. עבירות אלו אינן כרוכות בקבוצות העבירות המרכזיות. ועומדות הן על רגליהן-שלהן, על נסיבותיהן המיוחדות ועל הכרעותיו של בית-המשפט המחוזי בשאלות עובדה. בנסיבות אלו אתקשה לקבל מראש וכהנחת עבודה כי קיים סיכוי גבוה לביטול כל ההרשעות כולן, ולביטולו והפיכתו של פסק הדין המרשיע כולו על-פיו.

15.נוכח שיקולים אלה, ולמרות נסיבותיו המיוחדות של המקרה, באתי לכדי מסקנה כי אין לעכב את ביצוע עונש המאסר שנגזר על יקירביץ', ואני דוחה את הערעור על סירובו של בית-המשפט קמא לעכב את ביצוע עונש המאסר. התיק יועבר לרשם לקביעת סדר הסיכומים והשמיעה בהתאם לנסיבותיו המיוחדות.

16.יקירביץ' יתייצב לביצוע מאסרו ביום 10 באוקטובר 2004, עד השעה 11:00, במזכירות הכללית של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. הערבויות הקיימות תעמודנה בתוקפן עד להתייצבותו של יקירביץ' לביצוע עונשו כאמור.

היום, כ"ו באלול תשס"ד (12.9.2004).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

04057410_G05.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

אש