ע"פ 10771/08 אייל בוחניק נ. מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל בן שלוש שנים שהושת על המבקש על ידי בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בת.פ. 8225/07 (כבוד השופט י' צלקובניק) עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש כנגד הכרעת הדין וגזר הדין.

העובדות

1.

ביום 3.6.08 הורשע המבקש, לאחר ניהול הליך הוכחות, בעבירות של שוד לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן – חוק העונשין ); החזקת סכין לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין; נהיגה ללא רישיון לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן – פקודת התעבורה ) ועבירה של נהיגה ללא ביטוח לפי סעיף 2 לפקודת הביטוח [רכב מנועי], התש"ל – 1970.

יצויין כי במסגרת כתב האישום הואשם המבקש בעבירה של נהיגה ללא רישיון רכב תקף לפי סעיף 3 ו-62 לפקודת התעבורה.

2.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 25.7.07 בסמוך לשעה 14:00 הלכה המתלוננת ברחוב סמוך לביתה, שאז הגיח אדם אשר הואשם עם המבקש באותו כתב אישום (להלן – הנאשם הנוסף ) מאחורי המתלוננת ומשך בחוזקה את רצועת תיקה. מעוצמת המשיכה נפלה המתלוננת על המדרכה כשהתיק על כתפה והחלה לצעוק. הנאשם הנוסף המשיך למשוך את התיק ואף ניסה לבעוט במתלוננת, כאשר מעוצמת המשיכה נקרעה רצועת התיק. הנאשם הנוסף נמלט עם תיקה של המתלוננת לרכב שהמתין לו בקרבת מקום ובו המבקש והשניים נמלטו מהמקום. עקב מעשיהם של הנאשם הנוסף ושל המבקש נגרם למתלוננת שבר בזרוע השמאלית. ברכב האמור נתפס סכין שאותו החזיק המבקש וכן התברר כי המבקש נהג ברכב ללא רישיון רכב תקף וללא ביטוח.

3.

ביום 3.6.08 הרשיע בית המשפט קמא את המבקש והנאשם הנוסף בכל העבירות המיוחסות להם בכתב האישום, למעט בעבירה של נהיגה ללא רישיון רכב תקף כאשר במקומה הרשיע בית המשפט קמא את המבקש בעבירה של נהיגה ללא רישיון, כאמור. ביום 9.11.08 גזר בית המשפט קמא את דינו של המבקש והשית עליו עונש מאסר למשך ארבע שנים וחצי כאשר שלוש שנים מתוכן תהינה לריצוי בפועל והיתרה מותנית לשלוש שנים מתום מאסרו כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות מסוג כלשהו או עבירת רכוש מסוג פשע או עבירה של נהיגת רכב בזמן פסילת רישיון נהיגה; פיצוי למתלוננת בסך של 5,000 ₪ ופסילת רישיון הנהיגה שלו למשך שנתיים מתום מאסרו. במעמד מתן גזר הדין קבע בית המשפט קמא כי המבקש יתייצב למילוי עונשו ביום 14.12.08 וביום 10.12.08, בהסכמת המשיבה, האריך בית המשפט קמא את עיכוב הביצוע עד ליום 24.12.08.

הערעור

4.

ביום 19.12.08 הגיש המבקש ערעור המופנה הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד גזר הדין. במסגרת הערעור מעלה המבקש טענות רבות כנגד הכרעת הדין אשר עיקרן מתמצה באלה: שגה בית המשפט קמא בקובעו כי המבקש השתתף במעשה השוד כמבצע בצוותא והיה שותף לתכנון המעשה, בהתבסס על ראיות נסיבתיות בלבד ולמרות שמן הראיות עולה כי הנאשם הנוסף אחראי לאירוע השוד וביצע אותו לבדו, כאשר המבקש לא נטל כל חלק במעשה; כי שגה בית המשפט קמא בביסוס שמצא להשתתפותו של המבקש במעשה השוד, לרבות בקובעו כי מאחר שהמערער לא מסר הסבר למציאת הפריטים הגנובים ברכבו חלה חזקת ההחזקה התכופה לפיה הוא נטל חלק במעשה השוד ושגה בית המשפט קמא כשהרשיע את המבקש בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, אשר לא יוחסה למבקש מלכתחילה, תחת עבירה של נהיגה ללא רישיון בר תוקף, בה הואשם המבקש.

אשר לגזר הדין, טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא כשהשית עליו מאסר בפועל ובכך גדע את ההליך השיקומי שבו החל המבקש וכשלא העניק משקל מספיק להמלצתו של שירות המבחן אשר קבע כי בעניינו של המבקש יש להעדיף את הדרך השיקומית על פני הדרך העונשית. לטענת המבקש, שהינו בן 20, הוא גדל על רקע של מצוקה קשה, כאשר מתסקיר שירות המבחן שהוכן בעניינו עולה כי הוא ומשפחתו עברו טרגדיות כאשר אביו לא תפקד והוא נאלץ לשמש דמות אב לאחיו הקטנים. עוד עולה מן התסקיר כי הוא סובל מתגובה דיכאונית והוצא מביתו להוסטל, תוך שהוא מדרדר לשימוש בסמים כתוצאה מן הקושי להתמודד עם המשברים בביתו. המבקש מציין כי במהלך תקופות ממושכות בחייו שהה במסגרות חוץ ביתיות ושירות המבחן ציין בהמלצתו כי כאשר הוא מצוי במסגרת מציבה גבולות הוא מתפקד באופן תקין ומפיק תועלת מן הטיפול.

עוד טוען המבקש כי מרגע ששוחרר מן המעצר בגין האישומים שיוחסו לו, במשך תקופה בת למעלה משנה, הוא תיפקד באופן תקין והוכיח את רצונו להיחלץ מעולם הסמים והפשע תוך שיתוף פעולה עם שירות המבחן ומסירת בדיקות לגילוי סמים. לטענתו, הוא זנח את העולם העברייני ומעוניין לחזור למוטב. לאור כל אלה, טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא כשהתעלם מההשפעה ההרסנית הטמונה בשליחתו למאסר ממושך ולפגיעה באינטרס הציבורי כתוצאה מכך.

בקשת עיכוב הביצוע

5.

במסגרת הבקשה שלפניי טוען המבקש – באמצעות באת כוחו, עו"ד א' בריל – כי סיכויי הערעור שהגיש הינם טובים. לטענתו, ערעורו אינו מופנה כנגד קביעות עובדתיות או ממצאי מהימנות של בית המשפט קמא, אלא כנגד פרשנות משפטית שאותה העניק למסכת העובדתית שהונחה בפניו. לפיכך, טוען הוא כי לערכאה הדיונית אין יתרון על פני ערכאת הערעור.

6.

בנוסף, טוען המבקש כי שליחתו למאסר טרם ההכרעה בערעורו עלולה להביא לתוצאות הרסניות שיאיינו את טענותיו במסגרת הערעור ותסכל את ההליך השיקומי שבו החל, בעוד שקבלת בקשתו לעיכוב ביצוע העונש לא תגרום כל נזק.

לטענתו, כשם שהוא התייצב לכל הדיונים במשפטו, כך יוסיף להתייצב לדיון בערעור ובמידה שערעורו יידחה, יתייצב לריצוי עונשו.

7.

עוד מדגיש המבקש בהקשר זה כי במהלך משפטו שהה בתנאי מעצר בית ולא הפר את תנאי שחרורו, תוך שהקפיד והתייצב לכל הדיונים בעניינו בבית המשפט קמא. לטענתו, שירות המבחן ציין בתסקיר שהכין בעניינו כי מאז שחרורו של המבקש ממעצר ביום 9.9.07, במשך למעלה משנה, הוא שיתף פעולה באופן מלא עם שירות המבחן, מסר בדיקות לגילוי סם שנמצאו כולן נקיות, פנה לקהילה הטיפולית "מלכישוע" ונמצא מתאים להשתלב בה. לטענתו, הוא אינו משתמש עוד בסמים, זנח את החברה העבריינית וחדל מביצוע עבירות ולפיכך, לא נשקפת ממנו סכנה ממשית עד לדיון בערעורו. לפיכך, טוען המבקש כי הערעור על גזר הדין מופנה כנגד עצם המאסר בפועל ולא כנגד תקופת המאסר שהושתה עליו ומשכך, אין משמעות לאורך התקופה.

במסגרת הדיון שהתקיים לפני טענה באת כוח המבקש, תוך שהיא תומכת את טענתה בפסיקה שהוגשה לעיוני, כי ההלכה שנקבעה בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.6.00) (להלן – הלכת שוורץ ) אינה חלה באופן גורף בכל מקרה בו מתבקש עיכוב ביצוע לעונש מאסר ממושך וכי קיימים מקרים בהם עוכב עונש מאסר בן מספר שנים.

8.

לאור כל אלה מתבקש עיכוב ביצוע העונש שנגזר על המבקש עד להכרעה בערעור שאותו הגיש, כאמור.

תגובת המשיבה

9.

לטענת המשיבה – באמצעות בא כוחה, עו"ד ז' אריאלי – על פי המבחנים שנקבעו בהלכת שוורץ אשר אין חולק כי יש להחילה על המקרה שלפניי, אין מקום לעכב את העונש שנגזר על המבקש. עם זאת, ציין בא כוח המשיבה במסגרת הדיון שהתקיים לפניי כי במידה שתדחה הבקשה, מסכים הוא לעיכוב נוסף של עונש המאסר עד ליום א', 28.12.08, בכפוף להותרת התנאים המגבילים שאותם קבע בית המשפט קמא על כנם.

10.

ראשית, טוענת המשיבה כי עונש המאסר בפועל בן שלוש השנים שנגזר על המבקש תומך בדחיית הבקשה, שכן אין חשש כי עד לשמיעת הערעור ירצה המבקש את מלוא עונשו באופן שייתר את שמיעת הערעור בעניינו.

שנית, טוענת היא כי הגם שהתנהלותו של המבקש לאורך המשפט בעניינו הייתה ללא דופי, הרי שעברו הפלילי המכביד ביחס לגילו הצעיר – הכולל עבירות רכוש, סמים, תקיפה ועוד (הגם שמעולם לא הוטל על המבקש עונש מאסר בפועל) – מטה אף הוא את הכף לעבר דחיית הבקשה. שלישית, טוענת המשיבה כי סיכויי הערעור על הכרעת הדין הינם נמוכים, שכן הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט קמא תומכים בפרשנות המשפטית שהעניק להם בית המשפט קמא ומצדיקים את הרשעתו של המבקש בעבירה של שוד בצוותא. לבסוף, טוענת המשיבה כי גם סיכויי הערעור על גזר הדין הינם נמוכים, שכן גם אם ימצא בית משפט זה לנכון להפחית בעונשו של המבקש, הרי שככל הנראה יופחת עונשו של המבקש במעט בלבד והסיכוי כי עונש המאסר בפועל יבוטל כליל הינו קלוש ממילא.

לאור כל אלה, טוענת המשיבה כי אין מקום לעכב את ביצוע העונש וכי יש להורות למבקש להתייצב לריצוי עונשו באופן מיידי, החל מיום א' 28.12.08, כאמור.

11.

בשולי הדברים מציינת המשיבה כי מקובלת עליה טענת המבקש בדבר הטעות שנפלה בהרשעתו בעבירה של נהיגה ללא רישיון עבירה שאינה מופיעה בכתב האישום וסבורה כי מדובר בטעות קולמוס. בא כוח המשיבה ציין במסגרת הדיון שהתקיים לפניי כי בכוונת המשיבה לבקש מן המותב שידון בערעורו של המבקש לתקן טעות קולמוס זו באופן שהמבקש יורשע בעבירה של נהיגה ללא רישיון רכב תקף שבה הואשם.

דיון והכרעה

12.

לאחר שעיינתי בערעור ובבקשת עיכוב הביצוע על נספחיהם ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, ולא בלי לבטים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות במובן זה שהמבקש יתייצב לביצוע עונשו ביום א', 28.12.08, כאשר עד לאותו המועד יוותרו התנאים המגבילים שאותם קבע בית המשפט קמא על כנם.

13.

כידוע, לצורך ההכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע נדרש בית המשפט לבחון ולאזן בין השיקולים השונים, אשר נסקרו בהלכת שוורץ . כך, בין היתר, נדרש בית המשפט לבחון את חומרת המעשים שבהם הורשע המבקש ונסיבות ביצועם; אורך תקופת המאסר שנגזרה על המבקש; טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; עברו הפלילי של המבקש והתנהגותו במהלך המשפט; נסיבותיו האישיות של המבקש; קיומו של ערעור בדבר חומרת העונש ועוד [ראו: הלכת שוורץ הנ"ל, פסקה 18 לפסק דינה של כבוד הנשיאה ד' ביניש וע"פ 5741/04 יקירביץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.9.04) ].

14.

לאחר יישום המבחנים האמורים במקרה שלפניי ושקילת השיקולים השונים לכאן ולכאן, התוצאה המתקבלת הינה כי אין מקום לעכב את ביצוע עונשו של המבקש. מקובלת עליי טענת המבקש לפיה הערעור שהגיש כנגד הכרעת דינו של בית המשפט קמא מכוון כנגד פרשנות משפטית ולא כנגד ממצאי עובדה ומשכך, אינו חסר סיכוי על פניו. ואולם, למעט ההסכמה בדבר הטעות שנפלה בהרשעתו של המבקש בעבירה של נהיגה ללא רישיון תחת העבירה של נהיגה ללא רישיון רכב תקף, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, איני משוכנע כי סיכויי הערעור הינם טובים במידה המצדיקה את עיכוב ביצוע העונש. כמו-כן, הגם שאין מחלוקת כי התנהגותו של המבקש במהלך המשפט הייתה ללא דופי, הרי שלא ניתן להתעלם מעברו הפלילי העשיר, למרות גילו הצעיר ולמרות שטרם נגזר עליו עונש מאסר בפועל. בנוסף, הגם שיתכן כי יש מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות הקשות של המבקש ובטענתו לפיה נגמל מסמים ונטש את העולם העברייני, ושוב – מבלי לקבוע מסמרות לעניין זה, סבורני כי הסיכוי כי עונש המאסר בפועל שנגזר על המבקש יבוטל במסגרת הערעור – הינו נמוך. יתר על כן, עונש המאסר שנגזר על המבקש הינו ממושך וצודקת המשיבה בטענתה לפיה אין חשש כי המבקש יסיים לרצות חלק מהותי של עונשו טרם שמיעת הערעור.

כידוע, אורך תקופת המאסר מהווה שיקול נכבד בהחלטה האם לעכב את ביצועו של עונש מאסר אם לאו וכאשר תקופת המאסר נשוא הערעור אינה קצרה, קטן החשש לפגיעה במימושה של זכות הערעור ולפיכך אין הצדקה לעכב את עונש המאסר בפועל [ראו הלכת שוורץ הנ"ל בפסקה 18(ב) לפסק דינה של כבוד הנשיאה ד' ביניש)].

15.

לבסוף, אשר לרכיב הערעור הנוגע להרשעתו של המבקש בעבירה של נהיגה ללא רישיון תחת העבירה של נהיגה ללא רישיון רכב תקף בה הואשם, סבורני כי לא יהיה בקבלת רכיב זה של הערעור כדי להשפיע באופן מהותי, אם בכלל, על העונש שנגזר על המבקש.

16.

לאור כל האמור לעיל, איני מוצא מקום להורות על עיכוב ביצוע עונשו של המבקש. ברצוני להפנות את תשומת ליבם של הגורמים המתאימים בשירות בתי הסוהר לכך שנראה כי המבקש נגמל לאחרונה משימוש בסמים על מנת ששיקול זה יילקח בחשבון במועד כליאתו.

17.

עונשו של המבקש יעוכב עד ליום 28.12.08 והתנאים המגבילים שנקבעו על ידי בית המשפט קמא יוותרו על כנם עד למועד התייצבותו לביצוע העונש. המבקש יתייצב לביצוע עונשו ביום 28.12.80 בשעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע.