פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"פ
6003/08 - א'
בפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המערער:
זהר (זוכר) ארד (רדבוגין)
נ ג ד
המשיב:
מדינת ישראל
בקשה לעיכוב ביצוע
תאריך הישיבה:
ג' בתמוז התשס"ח
(6.7.08)
בשם המבקש:
עו"ד מ' סביחאת
בשם המשיבה:
עו"ד ג' פילובסקי
החלטה
בפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל שהוטל על המבקש ביום 25.6.2008 על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט כ' סעב) בת"פ 6137/07 עד לקבלת החלטה בערעור, שאותו הגיש המבקש ביום 3.7.2008 ללא נימוקים.
העובדות
1.
על פי כתב האישום המתוקן, הואשם המבקש בחבלה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 335(א)(1) ו- 333 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן – חוק העונשין ) ובהחזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.
2.
ביום 24.11.2007 בסמוך לשעה 22:00 הגיע המבקש ברכבו מסוג קאיה (להלן - הרכב ) ביחד עם נערת ליווי בשם נטליה קזבן (להלן - נטליה ), לחוף הים הסמוך למסעדת "מקסים" שבמבואות הדרומיים של חיפה (להלן - החוף ) וזאת במטרה לשמור על נטליה בעודה מעניקה שירותי מין בחוף.
3.
בסמוך לשעה 23:00 הגיע טארק דלאיכי (להלן – המתלונן ) ביחד עם מספר חברים לאזור החוף. המתלונן עזב את חבריו, ניגש לרכב בו ישבו המבקש ונטליה ושאל אותם כמה עולים שירותי המין של נטליה. נטליה והמבקש אמרו למתלונן כי נטליה אינה יכולה לתת שירותי מין באותו הרגע ועל רקע דברים אלה התפתח ויכוח בין השלושה.
4.
בהמשך הדברים, שלף המבקש סכין בעלת להב באורך של כ- 18 ס"מ , בה החזיק מבעוד מועד (להלן – הסכין ) ונעץ אותה בגופו של המתלונן באזור מותן שמאל. משהבחינו חבריו של המתלונן כי הוא נדקר, התקרבו לאזור בו חנה רכבו של המבקש. המבקש רדף אחרי חבריו של המתלונן בעודו אוחז בגרזן שהיה ברכבו מבעוד מועד ובתגובה, אחד מחבריו של המתלונן זרק לעבר המבקש אבנים.
5.
כתוצאה ממעשי המבקש נגרמו למתלונן דקירה במותן שמאל עם פגיעה בטחול וקרע בסרעפת שמאל. המתלונן נלקח מהחוף על ידי אמבולנס של מד"א, כשהסכין נעוצה עדיין בגופו, לבית החולים רמב"ם בחיפה שם נותח. במהלך הניתוח, נשלפה הסכין מחוץ לגופו של המתלונן, נכרת הטחול ונתפרו הקרע בסרעפת שמאל והקרע בדופן הבטן. המתלונן אושפז בבית החולים רמב"ם עד ליום 5.12.2007.
6.
בחיפוש שנערך ברכבו של המבקש, נמצאו כלי תקיפה שונים נוספים וביניהם שתי אלות מעץ, אלה מעץ מצופה אלומיניום, פטיש ברזל וגרזן.
הליכים קודמים
7.
ביום 27.2.2008 הורשע המבקש, על פי הודאתו, בכתב האישום המתוקן וביום 25.6.2008 גזר בית המשפט קמא על המבקש 42 חודשי מאסר, מתוכם 30 חודשים בפועל, כאשר מתקופה זו הופחתה התקופה בה שהה המבקש במעצר מיום 24.11.2007 ועד ליום 4.12.2007. נקבע כי יתרת התקופה תהיה על תנאי למשך שלוש שנים, כאשר התנאי הוא שהמבקש לא יעבור עבירה נוספת בה הורשע ויורשע עליה בדין.
כמו כן, קבע בית המשפט קמא כי המבקש ישלם פיצוי למתלונן בסך 5,000 ש"ח שישולם בעשרה תשלומים שווים של 500 ש"ח לחודש וקנס כספי בסך 2,000 ש"ח שישולם בארבעה תשלומים שווים של 500 ש"ח לחודש.
8.
בית המשפט קמא ציין בגזר דינו כי עבירות האלימות הפכו לתופעה מדאיגה הפוגעת בחברה והיא גורמת מדי יום לאבדן חיי אדם על רקע אירועים של מה בכך. בית המשפט קמא קבע כי הואיל והשימוש באלימות תוך הפעלת כלי נשק הפך להיות תופעה נפוצה בחברה, יש צורך במדיניות ענישה "שתביא לשירושה".
בית המשפט קמא שקל לחומרה את עברו הפלילי של המבקש, את מעשיו החמורים ואת תוצאותיהם הקשות, המתבטאות בכך שגרם למתלונן נזק גופני רב, את אשפוזו למשך 11 ימים ואת הניתוח שנאלץ לעבור. כמו כן, חומרה נוספת מצא בית המשפט קמא בעובדה כי המבקש הכין את כלי המשחית, הסכין והגרזן, מבעוד מועד.
לקולא, התחשב בית המשפט קמא בכך כי המבקש הודה באופן מיידי בעבירות שיוחסו לו, את חרטתו והתנצלותו ואת נסיבותיו האישיות הלא קלות ופרשת חייו האומללה, שבמהלכה איבד חלק מיקיריו - את הוריו, את חברתו לחיים ואת אחיו.
טענות המבקש
9.
לטענת המבקש, באמצעות בא-כוחו, עו"ד מ' סביחאת, על פי ההלכה שנקבעה בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241, 267 (2000) (להלן - הלכת
שוורץ ) , בין השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו להחליט על עיכוב ביצוע עונש מאסר, יש ליתן את הדעת על טיב הערעור וסיכויי הצלחתו. לטענתו, קיים סיכוי רב כי ערעורו על גזר הדין יתקבל כך שעונש המאסר בפועל יופחת באופן משמעותי והוא ירצה אותו בעבודות שירות. המבקש סבור כי התנהלותו ממעצרו הראשון, קיום כל הוראותיו של בית המשפט עד כה והעובדה שמעולם לא ישב מאחורי סורג ובריח יפעלו לטובתו. המבקש מציין כי הוא שוחרר למעצר בית בתנאים מגבילים שונים ובפיקוח אחיו וביום 7.1.2008 קבע בית המשפט קמא תנאים נוספים למעצר הבית והוא לא הפר אף אחד מתנאים אלו והוכיח כי הוא יכול להציב לעצמו גבולות.
10.
בנוסף, טוען המבקש כי באם לא יעוכב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו, קיים חשש ממשי כי תסוכל לחלוטין מטרת הערעור וכי עיכוב ביצוע עונש המאסר לא ייסב כל נזק, שכן בפרק הזמן של שבעה חודשים, במהלכם נערכו הדיונים, הוא היה משוחרר. מאידך גיסא, טוען המבקש כי באם לא יעוכב ביצוע עונשו, ייגרם לו נזק רב.
11.
ממשיך המבקש וטוען כי הינו אדם בן 51 הסובל מבעיות רפואיות שונות, הוא מתגורר ברכבו וכי עד לגזר הדין שהוטל עליו הוא ניהל אורח חיים נורמטיבי. לטענתו, המקרה בו הורשע הינו מקרה חריג, שכן המתלונן היה שיכור שרצה לבצע את זממו בנטליה בכוח וכי היה מדובר בפרק זמן קצר של מספר שניות במהלכן ביצע את מעשיו מתוך חשש. עוד טוען המבקש, כי העבירה האחרונה בה הורשע הינה משנת 2004 והוא מעולם לא ריצה מאסר בפועל. לבסוף, טוען המבקש כי הערבויות שנקבעו במהלך מעצר הבית אליו שוחרר מבטיחות כי הוא יתייצב לריצוי עונשו, במידה וערעורו יידחה.
על יסוד טענותיו, מבקש המבקש לקבל את הבקשה ולעכב את ביצוע עונש המאסר בפועל שנגזר עליו.
טענות המשיבה
12.
לטענת המשיבה, באמצעות באת - כוחה, עו"ד ג' פילובסקי, סיכויי הערעור להתקבל אינם גבוהים. המשיבה מדגישה כי מדובר בערעור על חומרת העונש ולמבקש ישנן הרשעות קודמות רלוונטיות בעבירות אלימות עם שימוש בסכין ולפיכך אין סיכוי רב כי עונשו יופחת כך שיתאפשר ריצויו על ידי עבודות שירות.
13.
עוד טוענת המשיבה כי התנהגותו של המבקש במהלך ההליכים איננה רלוונטית בשלב זה של הדיון וכן כי המבקש קיבל הזדמנויות בעבר, כאשר לא הוטל עליו עונש מאסר בפועל בגין עבירות דומות. בנוסף, מציינת המשיבה כי שירות המבחן לא בא בהמלצה לגבי עונשו של המבקש.
14.
לבסוף, טוענת המשיבה כי דקירת המתלונן נעשתה על ידי סכין בעלת להב באורך של כ- 18 ס"מ וכי המבקש רדף אחרי חבריו של המתלונן עם גרזן. לטענתה, מעשים אלו מטילים מורא על החברה והם חמורים.
דיון והכרעה
15.
לאחר שעיינתי בבקשת עיכוב הביצוע ובגזר דינו של בית המשפט קמא, תוך התייחסות לטענותיהם של באי כוח הצדדים בדיון שנערך בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
16.
הכלל הוא שעונש מאסר יש לבצע באופן מיידי וביצוע עונש מאסר בפועל לא יעוכב, אלא בנסיבות יוצאות דופן המצדיקות את עיכוב הביצוע. משהורשע המבקש עם תום המשפט בערכאה הדיונית, נשללת ממנו חזקת החפות ויש לבצע את העונש שנגזר עליו מוקדם ככל הניתן [ראו: הלכת שוורץ הנ"ל וכן: ע"פ 5741/04 יקירביץ'
נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.9.2004)]. בהלכת שוורץ נדונו השיקולים שבית המשפט ישקול כאשר מתבררת בפניו בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל עד להכרעה בערעור, והם: חומרת העבירה; נסיבות ביצועה; אורך תקופת המאסר שנגזרה על המבקש; סיכויי הצלחת הערעור; נסיבותיו האישיות של המבקש; עברו הפלילי והאם הוגש הערעור על חומרת העונש בלבד או גם על הכרעת הדין.
17.
מעשיו של המבקש והעבירות בהן הורשע הינם חמורים ואין להקל בהם ראש. דקירת המתלונן באזור מותן שמאל על ידי סכין בעלת להב באורך של כ- 18 ס"מ גרמה למתלונן נזק רב (עד כדי כריתת הטחול) והוא אושפז למשך תקופה של 11 ימים בבית החולים רמב"ם בחיפה. לא ניתן להתעלם מכך שהמבקש גם רדף אחר חבריו של המתלונן כשהוא מצוייד בגרזן. שני כלי הנשק בהם עשה המבקש שימוש הוכנו על ידו מבעוד מועד והם היו במכוניתו לצד כלי נשק נוספים.
18.
יצויין כי המבקש איננו מערער על הרשעתו, כי אם על חומרת עונשו. על המבקש נגזרו 30 חודשי מאסר בפועל. מדובר בתקופת מאסר שאינה קצרה, אך בהתחשב בשיקולים שאותם שקל בית המשפט קמא, לכאורה סיכויי ערעורו של המבקש אינם גבוהים במיוחד. אין להתעלם מכך שלחובת המבקש עומדות הרשעות קודמות בעבירות כפי שפירט בית המשפט קמא בהחלטתו ואף שירות המבחן נמנע מלהמליץ המלצה כלשהי בנוגע לעונשו. לאור עובדות אלה, לא מצאתי כי יש לעכב את ביצוע עונש המאסר שנגזר על המבקש.
19.
העובדה שהמבקש לא הפר אף אחד מתנאים שהושתו עליו במהלך תקופת מעצר הבית בו היה נתון, אינה יכולה להוות משקל שכנגד ליתר השיקולים שפורטו לעיל. כאמור, לאחר שהורשע המבקש, שוב אין עומדת לו חזקת החפות והאינטרס הציבורי דורש כי העונש ירוצה באופן מיידי.
20.
משנגזר דינו של המבקש, עליו להצביע על נסיבות חריגות אשר יצדיקו את עיכוב ביצוע העונש. לא מצאתי כי נסיבותיו האישיות של המבקש, על אף היותן קשות, מצדיקות חריגה מהכלל, שכן, עם כל הצער על איבוד הוריו, חברתו לחיים ואחיו, אין לשכוח כי בבסיס העונש שנגזר עליו עומדים המעשים החמורים אותם ביצע המבקש.
21.
הבקשה נדחית. המבקש יתייצב בבית המשפט המחוזי בחיפה לריצוי עונשו ביום ג', ה-8 ביולי 2008 בשעה 10:00. כל התנאים לשחרור המבקש בערובה שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת ההחלטה בבקשה למעצר עד תום ההליכים יישארו בעינם.
ניתנה היום, ג' בתמוז התשס"ח (6.7.08).
ש ו פ ט