פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
10375/08 - א'
בפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המבקש:
פארס הנו
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר
תאריך הישיבה:
י"ג בכסלו תשס"ט
(10.12.08)
בשם המבקש:
עו"ד ו' נבואני
בשם המשיבה:
עו"ד ד' רוסו
החלטה
לפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר של 30 חודשים לריצוי בפועל אשר הושת על המבקש במסגרת גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 3.11.08 בת"פ 8309/07 (כבוד השופט י' צלקובניק ).
העובדות לפי כתב האישום המתוקן
1.
כנגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין ) והפרת חובת חגירה של חגורת בטיחות, עבירה לפי תקנה 83ב(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.
2.
לפי כתב האישום המתוקן, ביום 28.8.07 נפסל רישיון הנהיגה של המבקש לתקופה של חודשיים ימים. ביום 28.10.07, בשעה 20:30 לערך, נהג המבקש בשדרות התמרים באילת מבלי שחגר חגורת בטיחות. כאשר הורה לו שוטר שנהג בניידת משטרה לעצור את רכבו לא נענה המבקש להוראתו, כיבה את אורות הרכב והחל בנסיעה מהירה. הניידת דלקה אחר רכבו של המבקש תוך שניתנה לו הוראה לעצור באמצעות הפעלת סירנה ומערכת הכריזה, אולם המבקש המשיך בנסיעה מהירה בלא שנתן זכות קדימה לנהגי כלי רכב אחרים עד שאלו נאלצו לבלום בלימת פתע על מנת למנוע התנגשות, עקף כלי רכב שנסעו באיטיות כשהוא עובר לנתיב הנגדי, נסע נגד כיוון התנועה ואילץ כלי רכב שנסעו בכיוון הנגדי לסטות מנתיב הנסיעה. בהמשך, התקרב רכבו של המבקש לעבר הולכי רגל שחצו את הכביש תוך שהוא מאלץ אותם לקפוץ הצידה על מנת להימנע מפגיעה. כאשר הבחין המבקש בניידת משטרתית נוספת החוסמת את נתיב נסיעתו הוא פנה ימינה בנסיון לחמוק ממנה. או אז, החלה ניידת זו במרדף אחר המבקש תוך הפעלת מערכת כריזה, באמצעותה הורו לו השוטרים לעצור. ניידת אחרת ניסתה לחסום את נתיב נסיעתו של המבקש ואולם האחרון עקף אותה כשהוא עובר לנתיב הנגדי ונוסע בניגוד לכיוון התנועה והמשיך במנוסתו. שוטר שנהג אותה עת בניידת נוספת שהגיעה למקום - רביעית במספר - נאלץ לבלום כדי למנוע התנגשות ברכבו של המבקש. נסיעתו של המבקש באה לסיומה כאשר הוא נעצר "בפקק תנועה".
הליכים קודמים
3.
במסגרת הסדר טיעון עליו הודיעו המשיבה והמבקש ביום 5.6.08, הורשע המבקש, על פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן.
4.
מתסקיר שירות המבחן שנערך למבקש עולה כי המבקש, בן 21, רווק ובן למשפחה דרוזית, הביע חרטה עמוקה וכנה על מעשיו והוא קיבל עליהם אחריות מלאה. עוד עולה מן התסקיר כי המבקש נעדר עבר פלילי וכי הוא אינו מגלה דפוסי התנהגות עברייניים. משסבר שירות המבחן כי אם יוטל על המבקש עונש של מאסר בפועל, אף בדרך של עבודות שירות, עלול הדבר לסכל את אפשרות גיוסו לשירות חובה בצה"ל ולפגוע בעתידו המקצועי והתעסוקתי, המליץ הוא על הטלת עונש "חינוכי" על המבקש, בדרך של שירות לציבור בהיקף של 380 שעות.
5.
בגזר דינו לא התעלם בית המשפט קמא מתפקודו החיובי של המבקש במהלך השנים, מכאבה של משפחתו בשל הרשעתו, מכך שסדרת המעשים בהם הורשע המבקש, אשר אינה מאפיינת את דרך התנהגותו בדרך כלל, טלטלה את נפשו ועוררה בו תחושת חרטה ומרצונו של המבקש להתגייס לצה"ל. בית המשפט קמא אף העניק משקל "ממשי מאד" להודאתו של המבקש ולחיסכון בזמנו של בית המשפט שנבע מכך. ואולם, בית המשפט קמא קבע כי השיקול החינוכי-שיקומי אינו חזות הכל וכי יש להעניק משקל גם לשיקולים הקשורים בטובתו של הציבור ובצורך להגן על שלומו ובטחונו נוכח "מגיפת הנהיגה העבריינית והמסוכנת בכבישים" אשר המבקש נטל בה חלק "ובמדרג חומרה גבוה למדי", כמו גם לצורך "בביצורו של שלטון החוק, ורשויות האכיפה". משכך, גזר בית המשפט קמא על המבקש 48 חודשי מאסר, מהם 30 חודשים לריצוי בפועל, בניכוי תקופת מעצרו מיום 28.10.07 עד יום 4.11.07, והיתרה על תנאי, והתנאי הוא שהמבקש לא יעבור עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין או לפי סעיף 338 לחוק זה. בנוסף, רישיון הנהיגה של המבקש נפסל למשך ארבע שנים מתום מאסרו.
6.
על גזר דינו של בית המשפט קמא הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה, בד בבד עם הבקשה שלפניי לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט קמא עד להכרעה בערעור. משנקבע הדיון בבקשה ליום 10.12.08, נתתי ביום 9.12.08 צו עיכוב ביצוע ארעי עד למתן החלטה אחרת בבקשה.
7.
יצויין, כי בית המשפט קמא נעתר לבקשת עיכוב ביצוע גזר דינו שהוגשה מטעם המבקש במעמד שימוע גזר הדין על מנת לאפשר לו להתארגן לקראת ריצוי עונשו, והורה למבקש להתייצב לריצוי עונשו ביום 23.11.08, בשעה 10:00. ביום 19.11.08 הגיש המבקש בקשה נוספת, בהסכמת המשיבה, לעיכוב ביצועו של גזר הדין. בית המשפט קמא נעתר גם לבקשה זו והורה למבקש להתייצב לריצוי עונשו ביום 10.12.08, עד שעה 10:00.
טענות המבקש
8.
לטענת המבקש – באמצעות בא כוחו, עו"ד ויסאם נבואני – סיכויי ערעורו גבוהים, הואיל והעונש שהושת עליו בבית המשפט קמא חורג באופן מופרז לחומרה כאשר בית המשפט קמא התעלם מנסיבותיו האישיות של המבקש, מנסיבות ביצוע המעשים בהם הוא הורשע אשר לא הביאו לפגיעות בנפש, מהמלצות שירות המבחן ומכך שגיוסו של המבקש לשירות חובה בצה"ל מותנה בתוצאות ההליכים הפליליים בעניינו. משכך, יש, לטענת המבקש, לעכב את ביצוע גזר דינו של בית המשפט קמא עד להכרעה בערעור.
9.
עוד טוען המבקש כי ריצוי מיידי של מאסרו, ולו אף חלקו, יסכל הלכה למעשה את הדיון בערעור והוא מציין כי לאורך כל משפטו בבית המשפט קמא הוא היה משוחרר בתנאים מגבילים, ואף על פי כן, התייצב לכל הדיונים ולא ניסה מעולם להימלט מאימת הדין.
10.
לשיטת המבקש, הכלל בנוגע לעיכוב ביצוע גזר דין הינו כי נקודת המוצא היא שעל בית המשפט לעכב ביצוע גזר דין שעה שמוגש עליו ערעור, ורק במקרים חריגים יימנע הוא מעיכוב ביצוע כאמור.
11.
לבסוף, טוען המבקש כי גם "המהפכה החוקתית בזכויות הנאשמים" מצדיקה מתן "עדיפות לזכות הנאשם ולמיצוי ההליך בעניינו, על פני אינטרס הציבור", מה שמטה את הכף לטובת עיכוב ביצוע עונשו של המבקש.
12.
בסופו של הדיון שהתקיים לפניי, ולפנים משורת הדין, איפשרתי לאביו של המבקש להשמיע את דברו. האב ציין, בהתרגשות רבה, כי המבקש עשה טעות עליה הוא מצטער ומשלם את המחיר. ואולם ביקש כי נוכח גילו הצעיר של המבקש, עברו הנקי והשבר שהרשעתו הביאה על משפחתו, יעוכב בצוע גזר דינו על מנת שתינתן למבקש ההזדמנות להשתקם.
טענות המשיבה
13.
המשיבה – באמצעות בא כוחה, עו"ד דותן רוסו – מתנגדת לעיכוב ביצועו של גזר הדין. לטענתה, סיכויי הערעור של המבקש אינם גבוהים הואיל וחומרתם של המעשים בהם הוא הורשע ואשר סיכונו את חייהם של עוברי אורח תמימים כמו גם העובדה כי כל טענותיו לקולא של המבקש, לרבות נסיבותיו האישיות ותסקיר שירות המבחן בעניינו, עמדו לנגד עיניי בית המשט קמא ומצדיקים את העונש שהושת עליו, שאף נמוך מרף הענישה המקובל בנסיבות דומות. מכל מקום, גם אם יתקבל הערעור, הרי שלשיטת המשיבה עונשו של המבקש לא יוקל באופן משמעותי.
14.
עוד טוענת המשיבה כי תקופת המאסר בפועל שנגזרה על המבקש הינה ארוכה, מה שמצדיק הימנעות מעיכוב ביצוע של גזר דינו של בית המשפט קמא, קל וחומר שעה שערעורו של המבקש הוגש על חומרת העונש בלבד.
15.
לבסוף, טוענת המשיבה כי גם אם לא יגויס המבקש לשירות חובה בצה"ל בשל ריצוי העונש שנגזר עליו, הרי שתוצאה זו מתבקשת מן הצורך למצות את הדין עם המבקש ולהגשים את מטרות הענישה.
דיון והכרעה
16.
לאחר שעיינתי בבקשת עיכוב הביצוע, על צרופותיה, ושמעתי בקשב רב את טיעוניהם של בעלי הדין בדיון שנערך לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
17.
אין ממש בטענת המבקש לפיה הכלל הוא כי בית המשפט יעכב ביצוע גזר דין שעה שמוגש עליו ערעור
וכי רק במקרים חריגים יורה הוא על ריצוי מיידי של העונש - ההיפך הוא הנכון. כלל מושרש הוא כי אדם אשר הורשע בפלילים אינו נהנה עוד מחזקת החפות ועליו להתחיל בריצוי העונש שהושת עליו בגין מעשיו באופן מיידי . גם הגשת הערעור מצדו, כשלעצמה, אינה מצדיקה עיכוב ביצוע של גזר הדין, אלא בנסיבות מיוחדות [ראו: ע"פ 5741/04 יקירביץ' נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.9.2004)]. משכך, גם אם אין להקל ראש בטענתו של המבקש לפיה "המהפכה החוקתית בזכויות הנאשמים" מצדיקה מתן "עדיפות לזכות הנאשם ולמיצוי ההליך בעניינו, על פני אינטרס הציבור", הרי שלאור האמור לעיל ברי כי נעדרת היא כל בסיס במקרה דנן, בו אין עסקינן בנאשם כי אם במי שכבר הורשע בפלילים כאשר, כאמור, חזקת החפות אינה עומדת לו יותר.
18.
בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000), אליו הפנה גם המבקש בבקשתו, נקבעו השיקולים אותם ישקול בית המשפט בבואו להחליט בדבר עיכוב ביצוע עונש מאסר של מי שהורשע בדין, לרבות: חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; אורך תקופת המאסר שנגזרה; טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; נסיבותיו האישיות של המבקש, עברו הפלילי והתנהגותו במהלך המשפט.
19.
אין חולק כי המבקש נעדר עבר פלילי, כי הוא התייצב לדיונים בבית המשפט קמא אף שהיה משוחרר ממעצר במהלך כל תקופת משפטו וכי משפחתו של המבקש הינה משפחה נורמטיבית. ואולם, כנגד שיקולים אלו ניצבים שיקולים כבדי משקל אחרים המצדיקים הימנעות מעיכוב ביצוע גזר הדין. המעשים בהם הרשע המבקש ואשר סיכנו את חייהם של עוברי אורח תמימים, גם אם למרבה המזל איש לא נפגע במהלך ביצועם, משקפים את התופעה המגונה שפשטה בחברה הישראלית של אנשים המחליטים לקחת את החוק לידיהם, להימלט מגורמי אכיפת החוק ולסכן אגב כך חיי אדם. בית משפט זה כבר הנחה בעבר את הערכאות הדיוניות להחמיר בענישה בגין עבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, אשר אף עונש המאסר הגבוה אשר קבוע בצידה בחוק - עשרים שנות מאסר – מעיד על חומרתה [ראו: ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן (לא פורסם, 11.11.04); ע"פ 2079/06 אבו עצא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.6.06)]. משכך, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, דומה כי סיכויי הערעור של המבקש על חומרת עונשו אינם גבוהים, הן
מאחר והעונש שהושת עליו אינו חריג ביחס לחומרת מעשיו, והן מאחר שכטענת המשיבה בית המשפט קמא שקל את נסיבותיו האישיות של המבקש, את המלצות שירות המבחן בעניינו, את חרטתו הכנה, את הודאתו המהירה במעשיו, כמו גם את אפשרות גיוסו של המבקש לשירות חובה בצה"ל, ואף נתן לשיקולים אלו ביטוי בעונש שהשית על המבקש, אשר אינו מצוי בקצהו העליון של רף הענישה במקרים דומים. עיון בפסקי הדין שהוגשו על ידי המבקש בהם נגזרו עונשים קלים יותר מעונשו של המבקש בגין ביצוע עבירות דומות , מלמד כי מקור ההקלה בעונש מצוי בנסיבותיהם החריגות ויוצאות הדופן. מכל מקום, גם אם ערעורו של המבקש יתקבל, הרי שנוכח האמור לעיל נראה כי ההקלה בעונשו לא תהיה משמעותית.
20.
תקופת המאסר שהושתה על המבקש עומדת על 30 חודשים, תקופה שאינה קצרה לכל הדעות. בנסיבות אלה לא קיים חשש כי המבקש יסיים את ריצוי עונשו, או את מרביתו, עובר להכרעה בערעורו. גם שיקול זה מביאני למסקנה כי יש להימנע במקרה דנן מעיכוב ביצוע העונש שהושת על המבקש.
21.
אשר על כן, הבקשה נדחית. לפנים משורת הדין, עונשו של המבקש יעוכב בימים ספורים, כך שיהיה עליו להתייצב לריצוי עונשו בתחנת משטרת עכו ביום ב', 15.12.08, עד השעה 10:00.
ניתנה היום, י"ד בכסלו תשס"ט
(11.12.08).
ש ו פ ט