פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 2079/06
ע"פ 2101/06
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערער בע"פ 2079/06 והמשיב בע"פ 2101/06:
אוסמה אבו עצא
נ ג ד
המשיבה בע"פ 2079/06 והמערערת בע"פ 2101/06:
מדינת ישראל
ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 22.1.06, בת.פ.
8201/04, שניתן על ידי כבוד השופטת ר' ברקאי
תאריך הישיבה:
ב' בסיוון תשס
"ו
(20.5.2006)
בשם המערער בע"פ 2079/06 והמשיב בע"פ 2101/06:
עו"ד ערן אביטל
בשם המשיבה בע"פ 2079/06 והמערערת בע"פ 2101/06:
בשם שירות המבחן:
עו"ד דפנה ברלינר
גב' ג'ודי באומץ
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
1.באחד מימיו של חודש אוגוסט 2004, בשעת צהריים, דרשו שוטרים מהמערער, שנהג ברכב ברחובות באר-שבע, לעצור. תחילה הוא נראה מאט, אולם לפתע האיץ את מהירותו ופתח במנוסה תוך ששוטרים רודפים אחריו בניסיון להדביקו. במהלך הנסיעה אילץ המערער נהגים לבלום בלימה חירום או לסטות לצד הדרך, כדי למלט עצמם מפגיעה. בהמשך הוסיף המערער לבצע עבירות תעבורה רבות עד שנקלע לפקק תנועה, ושוטרים שזינקו לעברו לכדו אותו.
המערער הודה בכל אלה, ובעקבות כך הורשע בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והסתייעות ברכב לביצוע פשע, עבירות לפי סעיפים 332(2) ו-275 לחוק העונשין, וכן סעיף 43 לפקודת התעבורה. בהמשך, גזר בית המשפט את עונשו של המערער: 24 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, פסילה בפועל מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה למשך 3 שנים, וכן פסילה על תנאי.
המערער מלין כנגד חומרת העונש, בעוד שהמדינה מערערת על קולתו.
2.בית המשפט המחוזי ציין בגזר דינו כי: "בעת האחרונה עדים אנו להתגברות והתעצמות התופעה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, וזאת נוכח הנהיגה הפרועה בה נוקטים עבריינים במרחב הנגב כשהם מסכנים את הציבור העושה שימוש בדרך ושמים ללעג ולקלס את אנשי החוק המבקשים לעכבם". אולם, משניגשה הערכאה הראשונה ליישם את כל אלה בעונש הראוי למערער, היא הסתפקה במאסר מתון, אשר חוששנו כי אין בו כדי לתת מענה הולם לתופעה אותה הדגישה הערכאה הראשונה בגזר-דינה, תופעה שכרוכה בה סכנה של ממש לחייהם של אלה הנקלעים לרוע מזלם ל"זירות המרדפים".
לא נעלמה מעינינו העובדה כי מדובר באדם צעיר, חסר הרשעות בפלילים. ברם, שעת חירום היא בדרכים, הואיל וכמעט בכל יום מצטרפות משפחות רבות למעגל השכול שנגרם בעטייה של נהיגה רשלנית. בנסיבות אלו, כשבתוכנו מסתובבים לא מעטים המעלים, ומדעת, את רף הסיכון בכבישים לשיאים שלא ידענו כמותם, מצווה בית המשפט להחמיר בענישה כדי לתרום את תרומתו לביעורו של נגע זה (השוו ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' סלמאן אבולקיעאן , לא פורסם; ע"פ 3383/05 אלעסם אנוואר נ' מדינת ישראל , לא פורסם; ע"פ 217/04 חאפז אלקורעאן נ' מדינת ישראל , לא פורסם ).
לפיכך, אנו מחליטים לדחות את הערעור בע"פ 2070/06, ולקבל את הערעור בע"פ 2101/06. את עונש המאסר בפועל בו ישא המערער אנו מעמידים על 4 שנים, בעוד שיתר חלקיו של גזר הדין יעמדו בעינם.
ניתן היום, י"א בסיוון תשס"ו
(7.6.2006).
ש ו פ ט
ת ש ו פ ט ש
ו פ ט