ע"פ 9229/08 נואף אלעאסם נ. מדינת ישראל

השופט י' דנציגר :

1.

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 21.9.08 בת.פ. 8292/07 (כבוד השופט י' צלקובניק ) במסגרתו הושתו על המערער 42 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי תקופת מעצרו; 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מתום מאסרו, שלא יעבור עבירה בה הורשע, עבירה של נהיגת רכב בדרך נמהרת או רשלנית, בניגוד לסעיף 338 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק ) או עבירה של נהיגת רכב בזמן פסילת רישיון נהיגה. כן, נפסל רשיון הנהיגה של המערער למשך ארבע שנים מתום מאסרו; וזאת, לאחר שהמערער הורשע, על פי הודאתו, בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה על סעיף 332(2) לחוק.

2.

המערער הורשע בכך שביום 6.10.2007, לפני השעה 15:00, הוא נהג ברכב כשלצידו שלושה קרובי משפחה. בעת שהגיע הרכב, אשר נסע במהירות לא סבירה, סמוך לצומת הרחובות שדרות רגר ואלי כהן בבאר שבע, שוטרים שנסעו ברכב משטרתי הבחינו ברכב, הפעילו את האורות המהבהבים והורו לנוסעים לעצור בצד, זאת באמצעות מערכת הכריזה. או אז, החל המערער להימלט מפני השוטרים בנסיעה מהירה ופרועה ברחובות העיר, תוך שהוא חוצה מספר צמתים בניגוד לרמזור אדום ומאלץ כלי רכב אחרים לבלום בלימת חירום כדי להימנע מתאונה. כאשר ניסה הרכב המשטרתי לעקוף את רכבו של המערער מצד שמאל, הסיט המערער את רכבו שמאלה בכדי לפגוע בשוטרים או ברכב המשטרתי או לסכן את בטיחותם, דבר שאילץ את השוטר שנהג ברכב המשטרתי לבלמו. המרדף הגיע לסיומו סמוך לישוב שגב שלום, רק כאשר אירע תקר באחד מגלגלי רכבו של המערער.

3.

המערער מלין על החומרה היתרה של העונש שהושת עליו. לטענת המערער בית המשפט המחוזי לא העניק משקל לעובדה שזמן לא רב לפני האירוע נשוא הערעור דנן נקלע המערער לתקרית שבמהלכה רדפו אחרי הרכב בו נהג כלִי-רכב מלווה בשני טרקטורונים, סמוך לצומת בית קמא, תקרית שבמהלכה אף נורו יריות, בה הבחין ושאותה תיעד שוטר שנכח במקום (להלן – תקרית הירי ). לטענתו של המערער הוא פנה לכיוון באר שבע כשהרכב הרודף נוסע אחריו, כך שכאשר במהלך מנוסתו מתוקפיו החל לדלוק אחריו הרכב המשטרתי, סבר הוא תחילה כי מ דובר

ברכבם של התוקפים. לטענתו, כל טעותו היא בכך שכאשר הבין כי מ דובר ברכב משטרתי, לא עצר מיד את רכבו. עוד מלין המערער על כך ש בית המשפט

המחוזי לא העניק משקל הולם לנסיבותיו האישיות; לכך שהוא נעדר עבר פלילי ולהתרשמות שירות המבחן הימנו.

4.

המשיבה מצידה עומדת על החומרה הרבה שגלומה בנסיעתו הפרועה של המערער ובכך שניסה להתנגש ברכב המשטרתי שביקש לעקפו וטוענת כי העונש שהושת על המערער הולם את מעשיו וכי הוא אינו חריג בחומרתו.

5.

אני סבור כי דין הערעור להידחות.

6.

כידוע

אין ערכאת הערעור מתערבת בעונש שנגזר על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בהם טעתה הערכאה הדיונית טעות של ממש או שהעונש שנגזר על ידה חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות [ראו: ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 7150/06 פלוני נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 26.6.2008); ע"פ 1494/07 אבו כף נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 2.6.2008); ע"פ 1323/08 מדינת ישראל נ' פלוני

(לא פורסם, 29.10.08)]. איני סבור כי כזהו המקרה שלפנינו. המעשים בהם הורשע המערער, על פי הודאתו, הינם חמורים ויש בהם להעיד על זלזול בחיי אדם, אותם הוא סיכן בנהיגתו הפרועה, כמו גם בשלטון החוק ובגורמים המופקדים על אכיפתו. לא בכדי הנחה בית משפט זה את הערכאות הדיוניות להחמיר בענישה בכל הקשור לעבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, אשר העונש הקבוע בצידה בחוק הוא עשרים שנות מאסר [ראו: ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן (לא פורסם, 11.11.04); ע"פ 2079/06 אבו עצא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.6.06); ע"פ 10253/08 עטאונה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.12.08)].

גם בהינתן מדיניות ענישה מחמירה זו, אין בית המשפט פטור מבחינת נסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה המובא בפניו ומבחינת נסיבותיו האישיות של הנאשם

[ראו למשל: ע"פ 10149/08 מדינת ישראל נ' מוסלמאן

(לא פורסם, 24.3.09)]. ואכן, בית המשפט המחוזי לא התעלם מן המאפיינים הייחודיים של המקרה דנן ומנסיבות חייו של המערער והעניק להם משקל הולם במסגרת האיזון בין שיקולי הענישה השונים. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המערער לפיה הוא פעל תחת רישומה של תקרית הירי במצב של פניקה ולחץ כבד, בקובעו כי מנסיבות המקרה עולה כי המערער היה מודע לכך שהסכנה המיידית הקשורה בתקרית הירי חלפה וכי דולקת בעקבותיו ניידת משטרה המבקשת לעצרו, כאשר בערעורו לפנינו גם המערער לא הכחיש כי הבין בשלב כלשהו של המרדף המשטרתי אחריו כי הרכב שמורה לו לעצור הינו רכב שיטור. בנסיבות אלה, יש לראות בחמורה יתרה את ניסיונו של המערער להתנגש ברכב המשטרתי אשר ביקש לעקפו, כך שגם אם עונשו של המערער אינו מן הקלים, בוודאי שאין הוא חורג מרף הענישה במקרים דומים [ראו למשל : ע"פ 342/05 אלרביעה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.6.05); ע"פ 800/05 זנון סאמי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.3.06)] .

אשר על כן, אציע לחבריי לדחות את הערעור.

ש ו פ ט

השופט א' גרוניס :

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופטת ע' ארבל :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר.