ע"פ 342/05 פאזי אלרביעה נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 2.3.04 נהג המערער ברכב שלא עמד במבחן שנתי, ובעת שרישיון הנהיגה שלו לא היה בתוקף. הוא התקרב לג'יפ משטרתי, וכאשר היה בסמוך לו, האיץ את מהירות רכבו ונמלט. בעקבות כך התפתח מרדף במטרה לעצרו, ובמהלכו נהג המערער במהירות גבוהה, לעיתים בניגוד לכיוון התנועה, בעקלתון, ותוך בלימות פתאומיות. יתרה מכך, המערער לא ציית להוראות רמזור, עבר מנתיב לנתיב, ונראה כי אך בנס לא פגע במשתמשים אחרים בדרך. סופם של האירועים היה שהמערער נאלץ לבלום את רכבו עקב מחסום דוקרנים שהוצב בדרכו, וכתוצאה מכך הוטח ראשו בשמשת הרכב וניפץ אותה.

המערער הודה בכל אלה והורשע בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, ונהיגה ללא רישיון וביטוח תקפים. המערער הורשע בתיק נוסף בו הודה, ובו יוחסה לו עבירה של הפרת הוראה חוקית.

מכוח מצוות המחוקק, הוגש לבית משפט קמא תסקיר של שירות מבחן, ובו נאמר כי המערער מתקשה ליטול אחריות על התנהגותו האסורה, ועל כן הביע שרות המבחן את הדעה כי ראוי שייגזר על המערער מה שהוגדר כ"עונש מוחשי אשר יסייע לו בחידוד הגבולות".

לנוכח כל אלה, הנחה בית המשפט המחוזי את עצמו ללכת בעקבות ההלכות שיצאו לאחרונה מבית משפט זה, וגזר למערער 4 שנות מאסר, מאסר על-תנאי, קנס בסך 5,000 ש"ח, ופסילת רישיון הנהיגה ל-6 שנים, שתחילת מניינן ביום שחרורו של המערער מהכלא.

בא-כוחו המלומד של המערער, עו"ד סלע, ביקש כי נקל בעונשו של שולחו ונאבחן אותו ממקרים אחרים שנדונו בפני בית משפט זה. אולם, לדאבוננו לא מצאנו כי הוכחה עילה שתצדיק זאת. המערער חטא בעבירות שרבים הם החוטאים בהן באזור הדרום. עבירות אלו, שנעשות תוך התגרות במודע באנשי החוק, מסכנות עוברי אורח תמימים, ועל כן מצווים בתי המשפט להרים את תרומתם למיגור התופעה. מנקודת השקפה זו אין בעונש שנגזר למערער חומרה כלשהי, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.