ע"פ 965/10 חאלד אגא נ. מדינת ישראל

1.

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין שהושת על המבקש על ידי בית המשפט המחוזי במחוז מרכז (כב' השופט ז' כספי ) ביום 1.2.10, עד להכרעה בערעור שהגיש כנגד גזר דין זה. תחילת ביצוע גזר הדין עוכבה עד ליום 1.3.10.

2.

המבקש הורשע על פי הודאתו על ידי בית המשפט קמא בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) ל חוק העונשין , התשל"ז-1977 (להלן: החוק );

שימוש ברכב ללא רשות, לפי סעיף 413ג לחוק; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי 275 לחוק; ונהיגה בלא רישיון, לפי סעיף 10(א) בצירוף 62(1) ל פקודת התעבורה , התשל"א-1971.

3.

דינו של המבקש נגזר כדלקמן: 24 חודשים מאסר בפועל בניכוי ימי מאסרו; 12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, והתנאי הוא שלא יעבור בתקופה זו עבירה בה הורשע; פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 4 שנים שתחילתן מיום שחרורו ממאסר.

4.

ביום 7.2.10 הגיש המבקש את ערעורו לענין העונש לבית משפט זה, ובמקביל, עתר לעיכוב ביצוע גזר הדין.

5.

בבקשתו, מציין המבקש כי הינו בחור צעי ר ללא כל עבר פלילי וכי נפצע באורח בינוני בעת המקרה נשוא הרשעתו. לטענתו, תסקיר המבחן שהוגש לבית המשפט קמא בעניינו הינו חיובי ביותר, ומלמד כי הוא אדם נורמטיבי, ללא כל דפוס עברייני, אשר נסיבות חייו קשות. לטענתו, שליחתו למאסר עלולה להביא לחשוף אותו לאורח חיים עברייני, תוך פגיעה ממשית בסיכויי שיקומו. על כן, הוא מבקש כי ביצוע עונש המאסר בפועל יעוכב עד למתן פסק דין בערעור.

6.

המדינה מתנגדת לעיכוב ביצוע עונש המאסר עד להכרעה בערעור. לטענתה, אין מ דובר בתקופת מאסר קצרה; הערעור הוא על העונש בלבד, ונסיבותיו האישיות של המבקש נלקחו בחשבון במסגרת גזר הדין. העונש מצוי ברף נמוך יחסית מבחינת מדיניות הענישה המקובלת בסוג זה של עבירות, וזאת – גם ביחס לאדם ללא עבר פלילי.

7.

נתתי דעתי למכלול נסיבותיו של הענין, ובאתי לכלל מסקנה כי ראוי להיענות לבקשה לעיכוב ביצוע תחילת ריצוי עונש המאסר, וזאת מהטעמים הבאים:

המבקש הודה והורשע בסידרה של עבירות בעלות חומרה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר, ועבירות נוספות. על יסוד מכלול שיקולי ענישה, נגזרו עליו שנתיים מאסר בפועל. אכן, עונש זה אינו חמור בהינתן מדיניות הענישה הנוהגת בסוג זה של עבירות, גם ביחס לבעלי עבר נקי (ע"פ 2079/06 אבו עצא נ' מדינת ישראל, 7.6.06; ע"פ 2100/06 מדינת ישראל נ' אבולקיען , 7.6.06; ע"פ 9145/09 איטח נ' מדינת ישראל , 17.2.10).

עם זאת, כבר פסקנו לא אחת, כי גם בגדרה של מדיניות ענישה כללית לסוג עבירות מסוים, הענישה נותרת לעולם ענישה אינדיבידואלית, ובצד המדיניות הכללית, נשקלים היבטים אישיים מיוחדים לנאשם.

במקרה זה, קיימים היבטים אינדיבידואליים מיוחדים, ובהם – בנוסף להעדר עבר פלילי – פציעה ממשית של המבקש בסוף המרדף, חרטה, נסיבות חיים קשות במיוחד, והמלצה של שירות המבחן להסתפק בעונש מאסר בעבודות שירות, כדי שלא לחבל בסיכויי השיקום של המבקש.

אין לצפות מראש את עמדת ערכאת הערעור ביחס לערעור המבקש על העונש; עם זאת, עונש המאסר שהוטל על המבקש בניכוי שליש עומד על 16 חודשים; קיים חשש מסוים כי אם לא יעוכב ביצוע המאסר עלולה להיווצר הגבלה מסוימת על שיקול

הדעת השיפוטי של ערכאת הערעור בבואה להחליט בדבר עונשו הראוי של המבקש. הגבלה כזו עלולה להיגרם לא רק ביחס לאפשרות המרת המאסר בפועל בעונש שיקומי, אלא גם אם יימצא בסופו של יום מקום להפחתה מסוימת בתקופת המאסר בפועל, ענין שלגביו אין כל מקום לנקוט עמדה בשלב זה.

מטעמים אלה, ומאחר שלא עלתה כל טענה בדבר חשש להפרת תנאי חלופת המעצר בידי המבקש, אני מורה על עיכוב ביצוע תחילת מאסרו עד להכרעה בערעור.

תנאי השחרור שהוטלו על המבקש יעמדו בעינם עד למתן פסק דין בערעור.