ע"פ 10253/08 מבארק עטאונה נ. מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 9.11.08 בפ' 8056/07 (כבוד השופטת ר' ברקאי ) במסגרתו הושתו על המבקש מאסר בפועל למשך 36 חודשים בהפחתת ימי מעצרו; מאסר על תנאי למשך 24 חודשים והתנאי הוא שהמבקש לא יעבור כל עבירת אלימות שהינה עבירת פשע תוך 3 שנים מיום שחרורו וכן פסילה מלהחזיק ולקבל רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים בהפחתת התקופה בה נמצא המבקש בפסילה בתיק זה.

העובדות לפי כתב האישום

1.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק זה.

2.

לפי כתב האישום,

בתאריך 4.2.07, סמוך לשעה 20:55, נהג המבקש, לאחר ששתה משקאות משכרים, ברחוב אברהם אבינו בבאר-שבע, כשלצידו נוסעת נוספת. אופן נהיגתו של המבקש העלה את חשדם של שני שוטרים אשר נמצאו במקום במהלך סיור שגרתי. השוטרים החלו לנסוע אחר המבקש וקראו לו לעצור אולם זה הגביר את מהירות נסיעתו והחל לנסוע בפראות בכביש דו סטרי צר כשהוא עוקף כלי רכב רבים באופן בו אילץ כלי רכב אחרים, שנסעו בנתיב נסיעתם, לסטות ולבלום בלימת חירום כדי למנוע התנגשות ברכבו של המבקש. בסופו של מרדף כאשר איבדו השוטרים קשר עין עם המבקש הוא עצר את רכבו והחל מתרחק רגלית, יחד עם הנוסעת הנוספת, מן המקום.

הליכים קודמים

3.

לאחר ששמע את עדויות השוטרים שהשתתפו במרדף אחר המבקש, את עדותה של הנוסעת הנוספת ואת עדותו של המבקש עצמו, הרשיע בית המשפט קמא ביום 2.4.08 את המבקש בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. בית המשפט קמא קבע כי ניתן לקבוע בוודאות כי המבקש הוא זה אשר עשה שימוש ברכב הנמלט בעת האירוע נשוא כתב האישום וכי המבקש נסע נסיעה רשלנית, נמהרת ופזיזה, תוך עקיפה של כלי רכב שונים בנסיבות המגבשות את הפן העובדתי והמשפטי של עבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. בנוסף, קבע בית המשפט קמא כי הוכח לפניו כי המבקש הפריע לשוטרים במילוי תפקידם עת לא נענה לקריאותיהם לעצור את הרכב, ביודעו כי מדובר באנשי משטרה המסמנים לו לעצור וכי יש בתשתית עובדתית זו כדי לבסס את הרשעתו של המבקש בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

4.

תסקיר שירות המבחן שנערך למבקש נמנע מלבוא בהמלצה טיפולית בעניינו, בין היתר מאחר והמבקש סרב להודות בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום ונמנע מלקחת אחריות על העבירות בהן הורשע.

5.

בגזר דינו קבע בית המשפט קמא כי בנסיבות המקרה דנן אין מקום להשית על המבקש עונש המצוי ברף העליון של העונשים המוטלים בגין ביצוע של עבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, שכן חרף חומרתה של מעורבות המבקש בעבירה זו בנסיבות המקרה שלפניי, בית המשפט קמא שקל לקולא את עברו הנקי של המבקש, את העובדה שהאירוע נשוא כתב האישום הסתיים ללא פגע ואת התקופה הממושכת במהלכה שהה המבקש בתנאי מעצר בית חלקיים. משכך, גזר בית המשפט קמא על המבקש ביום 9.11.08 מאסר בפועל למשך 36 חודשים בהפחתת ימי מעצרו מיום 4.2.07 ועד ליום 29.3.07; מאסר על תנאי למשך 24 חודשים והתנאי הוא שהמבקש לא יעבור כל עבירת אלימות שהינה עבירת פשע תוך 3 שנים מיום שחרורו; פסילת המבקש מלהחזיק ולקבל רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים בהפחתת התקופה בה הוא נמצא בפסילה בתיק זה מיום 4.2.07 ועד יום מתן גזר הדין.

6.

על פסק דינו של בית המשפט קמא, הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה, בד בבד עם הבקשה שבפניי לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט קמא עד להכרעה בערעור.

7.

יצויין, כי בית המשפט קמא נעתר לבקשת עיכוב ביצוע גזר הדין שהוגשה מטעם המבקש במעמד שימוע גזר הדין "כדי לאפשר לשקול הגשת ערעור" וזאת עד ליום 10.12.08 בשעה 12:00.

טענות המבקש

8.

לטענת המבקש – באמצעות בא כוחו, עו"ד עלי אלקרינאוי – פסק דינו של בית המשפט קמא יצר עיוות דין ביחס למבקש וקיימים סיכויים טובים כי הערעור שהוגש עליו יתקבל הואיל ובית המשפט קמא שגה, בין היתר, בזיהויו של הרכב הנמלט ובזיהוי המבקש כמי שנהג בו; בקביעתו כי המבקש ידע על קיום המרדף; בקביעת משך המרדף ומהירות נסיעתו של המבקש במהלכו; בהערכת היקף הסיכון שנוצר כתוצאה מן המרדף ובקביעה כי נכחה נוסעת נוספת ברכב הנמלט. עוד הוא טוען בהקשר זה כי מעדויות עדי התביעה עולות סתירות רבות ומהותיות ובעיות מהימנות וכי לא נדרשת כל התרשמות בלתי אמצעית מהעדים בכדי לקבוע ממצאים בעניין זה. בנוסף, טוען המבקש כי בית המשפט קמא התעלם, במסגרת הכרעת דינו, "מסוגיות שונות" ולא נתן משקל ראוי לסוגיות אחרות.

9.

המבקש מציין כי הוא בן 32, אדם נורמטיבי המנהל חיי משפחה תקינים, נעדר כל עבר פלילי וכי גם בעת האירועים נשוא כתב האישום עבד לפרנסתו. לטענתו, הוא התייצב לכל הדיונים בבית המשפט קמא ולא קיים חשש מפני אי התייצבותו לריצוי העונש באם ידחה ערעורו.

10.

עוד מציין המבקש כי בית המשפט קמא עיכב את ביצוע גזר דינו לצורך הגשת ערעור לבית משפט זה והוא מבקש לקבל הארכה של עיכוב הביצוע האמור אשר במסגרתה יוכל "להמשיך ולהיאבק למען שמו הטוב וחפותו".

11.

בטיעונו על פה טען המבקש כי בית המשפט קמא השית עליו עונש החורג מרף הענישה המקובל בנסיבות דומות וכי קיים לכן סיכוי גבוה לכך שלכל הפחות ערעורו של המבקש על חומרת העונש יתקבל.

12.

נוכח האמור לעיל, עותר המבקש להארכת עיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט קמא וזאת עד להכרעה בערעור.

טענות המשיבה

13.

המשיבה – באמצעות בא כוחה, עו"ד איתמר גלבפיש – מתנגדת לעיכוב ביצועו של העונש אשר הושת על המבקש. לטענתה, סיכויי הערעור אינם גבוהים הואיל והערעור על הכרעת הדין מבוסס כולו על תקיפת ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית בהם אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב. לגופן של טענות המבקש בערעור, טוענת המשיבה כי זיהויו של המבקש על ידי השוטרים שדלקו אחריו הינו וודאי ואין מקום לערער עליו וכי כלל לא יכול להיות ספק, בנסיבות העניין, שהמבקש ידע שמתנהל מרדף אחריו כאשר שוטרים הם אלו הדולקים אחריו ומסמנים לו לעצור את רכבו. מכל מקום, לטענת המשיבה, אין ממש בטענת המבקש כאילו הופיעו סתירות בעדויות עדי התביעה, ולכל היותר נתגלו אי דיוקים בעדויותיהם אשר בית המשפט קמא היה ער להם ואשר אינם חריגים שעה שמספר אנשים מצויים במרדף מהיר ואינטנסיבי וכל אחד מהם מתרשם מן המתרחש בדרכו הוא.

14.

באשר לסיכויי הערער על חומרת העונש, הרי שלטענת המשיבה עונש המאסר אשר הושת על המבקש בבית המשפט קמא אינו חריג לחומרה והוא תואם את רף הענישה בנסיבות דומות. המשיבה מוסיפה כי גם אם יקל בית משפט זה בעונשו של המבקש, הרי שהקלה זו לא תהיה משמעותית כך שעונש המאסר של המבקש לא יירד אל מתחת לרף המצדיק את עיכוב ביצוע גזר הדין.

דיון והכרעה

15.

לאחר שעיינתי בבקשת עיכוב הביצוע ושמעתי את בעלי הדין בדיון שנערך בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

16.

הלכה היא כי למי שהורשע בדין לא עומדת יותר חזקת החפות ועליו להתחיל בריצוי עונשו באופן מיידי. הגשת הערעור כשלעצמה אינה מצדיקה עיכוב ביצוע של גזר הדין, אלא בנסיבות מיוחדות [ראו: ע"פ 5741/04 יקירביץ' נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.9.2004)]. בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000), נקבעו הקריטריונים אותם ישקול בית המשפט בטרם יחליט האם לעכב ביצוע עונש מאסר של מי שהורשע בדין, לרבות: חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; אורך תקופת המאסר שנגזרה; טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; נסיבותיו האישיות של המבקש, עברו הפלילי והתנהגותו במהלך המשפט.

17.

אכן, המבקש נעדר עבר פלילי והוא התייצב לדיונים בבית המשפט קמא אף שהיה משוחרר ממעצר במשך כשנה ושבעה חודשים עובר לגזר דינו. ואולם, כנגד שיקולים אלו ניצבים שיקולים כבדי משקל נוספים אשר מצדיקים הימנעות מעיכוב ביצוע גזר הדין. העבירות בהן הורשע המבקש הן עבירות חמורות אשר מעידות על זלזול בחיי אדם ובסדר החברתי, גם אם במקרה שלפניי התמזל המזל ואיש לא נפגע במהלך ביצוען. בית משפט זה אף הנחה את הערכאות הדיוניות להחמיר בענישה בכל הקשור לעבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, אשר העונש הקבוע בצידה בחוק הוא עשרים שנות מאסר [ראו: ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן (לא פורסם, 11.11.04); ע"פ 2079/06 אבו עצא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.6.06)]. בנסיבות אלה, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, נראה כי סיכויי הערעור של המבקש על חומרת עונשו אינם גבוהים הואיל והעונש שנגזר עליו אינו חריג ביחס לחומרת מעשיו, ובית המשפט קמא, כפי שהוא עצמו ציין, אף הקל עם המבקש בשל נסיבותיו האישיות ובשל העובדה כי מעשיו הסתיימו ללא פגע. גם מעיון בפסקי הדין שהוגשו על ידי המבקש בהם נגזרו עונשים קלים יותר מעונשו של המבקש בגין ביצוע עבירות דומות , עולה כי צויין בהם במפורש כי מקור ההקלה בעונש מצוי בנסיבותיהם המיוחדות. ואולם, גם אם יחליט בית משפט זה להקל בעונשו של המבקש, הרי שלאור האמור לעיל הקלה זו לא תהיה משמעותית.

18.

דומה כי גם סיכויי הערעור על הכרעת הדין אינם גבוהים על פניהם. מרבית טענות הערעור של המבקש מופנות, כפי שאף הודה בא כוחו בדיון שהתקיים לפניי, כנגד הממצאים העובדתיים של בית המשפט קמא וכנגד קביעותיו בדבר מהימנות העדים שהופיעו בפניו. כידוע , ערכאת ערעור אינה נוטה להתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית [ראו: ע"פ 2649/00 בועז ישראל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.8.01); ע"פ 4977/92 ג'ברין נ' מדינת ישראל , פד"י מז(2), 690, 695 (1993)] ואף פחות מכך בממצאי מהימנות עדים [ראו: ע"פ 201/86 בדש נ' מדינת ישראל , פ"ד מ(4) 281, 285 (1986)]. התערבות כאמור תיעשה אך במקרים חריגים בהם הערכתן של הראיות על ידי הערכאה הדיונית היתה שגויה וטעות זו בולטת לעין. משכך, ברי כי לא יקל על המבקש לשכנע את המוטב שישמע את ערעורו להתערב בהכרעת דינו של בית המשפט קמא.

19.

מכל מקום, תקופת המאסר אשר נגזרה על המבקש איננה קצרה – 36 חודשים - כך שאין חשש כי עד שיוכרע ערעורו יסיים המבקש את ריצוי מרבית עונש המאסר שלו. אני סבור כי גם שיקול זה מצדיק הימנעות מעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט קמא. משלא עומדת למבקש חזקת החפות, כאמור לעיל, יהיה עליו

"להמשיך ולהיאבק למען שמו הטוב וחפותו" , כדבריו, תוך כדי ריצוי עונשו.

20.

נוכח האמור לעיל, דין הבקשה להידחות. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 10.12.08, עד לשעה 12:00 בצהריים, בתחנת משטרת רהט.