ע"פ 2079/06 אוסמה אבו עצא נ. מדינת ישראל

1.בכתב אישום מתוקן שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, יוחסה למבקש עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בפרק העובדות שבכתב האישום נטען, כי בעת שהמבקש נהג ברכב הוא נדרש על ידי שוטרים לעצור לבדיקה, ובתגובה פתח במנוסה תוך שהוא מתפרץ לנתיב הנגדי ומסכן כלי רכב אחרים שנעו על פני הדרך.

2.המבקש הודה בכל אלה והורשע, ובעקבות כך נגזרו לו 24 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, פסילה בפועל של רישיון הנהיגה ל-3 שנים ושישה חודשי פסילה על-תנאי. כנגד גזר דין זה הוגשו שני ערעורים, באחד מלין המבקש כנגד חומרת העונש, ובאחר משיגה המדינה על קולתו.

המבקש עותר לעכב את ביצוע עונשו עד למתן פסק הדין בערעור.

3.משהודה המבקש בעובדות שיוחסו לו והורשע, שוב לא עומדת לו חזקת החפות. יתרה מכך, נדמה כי אין צורך לומר עד כמה חמורה היא העבירה בה חטא המבקש, באשר כרוכה בה סכנה של ממש לציבור. בתי המשפט התריעו ושבו והתריעו כנגד התופעה של השתוללות נהגים בכבישי הדרום, המלווה לעיתים קרובות בהתרסה כנגד החוק וכנגד אלה הממונים על אכיפתו. חרף זאת, נמצאו כאלה שטרם הפנימו את מסר ההרתעה, ועליהם, כך נראה, נמנה גם המבקש שבפני.

נוכח כל האמור, לא ראיתי מקום לעכב את ביצועו של העונש, ומעמדתי לא שיניתי גם לאחר שנתתי את דעתי לנסיבותיו האישיות של המבקש. הבקשה נדחית אפוא, והמבקש יחל לשאת בעונשו היום.