ע"פ 1391/07 שרון בוטראשווילי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 1.5.05, בשעת לילה, נהג המערער ברכב מנועי אף שהיה בפסילה מכוח צו של בית המשפט לתעבורה. שוטרים אשר הבחינו בו חסמו את דרכו והלכו לקראתו כאשר הם חובשים כובעי זיהוי משטרתיים, אולם כאשר ניסו לפתוח את דלתות הרכב שהיו נעולות, הזניק המערער את רכבו לאחור ואחר כך קדימה מתוך כוונה להתחמק מידיהם. נטען, כי בדרך נהיגתו כמעט פגע המערער בשוטרים, ובהמשך הוא נכנס לצומת כאשר בכיוון נסיעתו דלק אור אדום ברמזור, ועקב כך נאלצו נהגים לבלום את רכביהם כדי למנוע מעצמם פגיעה.

בכל העובדות הללו הודה המערער, ובעקבות כך הורשע בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ונהיגה בפסילה, עבירות לפי סעיף 233(2) לחוק העונשין ו-10 + 67 לפקודת התעבורה. כמו כן, הוסיף המערער והודה בתיק נוסף בו יוחסה לו עבירה של הפרת הוראה חוקית, לאחר שנמצא כי הפר את תנאי שחרורו בתיק זה לאחר מתן הכרעת הדין. בעקבות כל אלה הונח בפני בית המשפט תסקיר של שירות המבחן, ולאחר שהצדדים טענו לעונש, נגזרו למערער שנתיים מאסר, שנתיים מאסר על תנאי, פסילה מנהיגה לחמש שנים, וכן הופעל מאסר על-תנאי שעמד נגדו, מחציתו בחופף, כך שבסך-הכל נדון המערער ל-28 חודשי מאסר.

שני ערעורים מונחים בפנינו, ושניהם מופנים כנגד גזר-הדין. באחד (ע"פ 1391/07) מלין המערער על חומרת העונש, בעוד שבאחר (ע"פ 1421/07) מערערת המדינה על קולתו.

חרף גילו הצעיר, אין זה מפגשו הראשון של המערער עם בית המשפט. בעבר נמצא מבצע עבירות נוספות, וביניהן, סמים ואלימות, והוא אף נשא בעונש מאסר קצר. אולם, נראה כי הוא לא למד את הלקח הנדרש, והראייה הטובה ביותר לכך היא העובדה שאת העבירות הנוכחיות הוא ביצע זמן לא רב לאחר ששוחרר ממאסר קודם, תוך ידיעה שהוא פסול מלנהוג ברכב, וכאשר מעל לראשו מרחף מאסר על-תנאי. המסקנה המתבקשת מכל אלה היא שעניין לנו עם מערער ממנו נשקפת סכנה של ממש לציבור, ועל כן לא זו בלבד שאין בעונש שהושת עליו חומרה כלשהי, אלא שהוא סוטה במידה ניכרת מרמת הענישה הנוהגת ( ע"פ 2410/04

מדינת ישראל נ' אבו אלקיעאן; ע"פ 2079/06 מדינת ישראל נ' אבו עצא; ע"פ 1535/06 מדינת ישראל נ' יוסי לוי).

גם בתקופת הפסילה שהושתה על המערער לא מצאנו פגם, ועל כן אנו מחליטים לדחות את הערעור בע"פ 1391/07, למעט תיקון אחד – הפעלתו של המאסר על-תנאי שעמד נגד המערער, מתבטלת. מאידך ולאחר שנתנו את דעתנו להלכה לפיה אין ערכאת הערעור ממצה את הדין עם נאשמים, אנו מקבלים את הערעור בע"פ 1412/07, ומעמידים את עונש המאסר בו ישא המערער בפועל על שלוש וחצי שנים. המאסר על תנאי שנגזר בבית המשפט קמא, יעמוד בעינו.