ע"פ 10102/08 מיכאל ביטון נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 23.11.08 בפ' 1094/07 (כבוד השופט ש' אטרש ) בו נגזרו על המבקש עשרים חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו; מאסר על תנאי למשך שמונה עשר חודשים והתנאי הוא שבתוך שלוש שנים מיום שחרורו לא יעבור המבקש עבירות אלימות מסוג פשע; תשלום פיצוי למתלונן בסך 25,000 ₪; קנס בסך 1,000 ₪ או עשרה ימי מאסר תמורתו.

העובדות לפי כתב האישום המתוקן בשנית

1.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן בשנית המייחס לו חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה על סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין ).

2.

לפי כתב האישום המתוקן בשנית, ביום 3.11.06, בשעה 4:00 או בסמוך לכך, הגיע המבקש, יחד עם אדם נוסף (להלן – השותף ) סמוך לאולמי ורסאי במגדל העמק והשניים פנו אל המתלונן. השותף, מבלי סיבה נראית לעין, איים לפגוע במתלונן. באותה העת התפתח עימות בין המבקש לבין המתלונן, כאשר בסופו של אותו עימות פגע המבקש בעינו של המתלונן באמצעות בקבוק אותו החזיק בידו וגרם למתלונן חבלה חמורה.

הליכים קודמים

3.

במסגרת הסדר טיעון עליו הודיעו התביעה והמבקש ביום 13.2.08 הורשע המבקש, על פי הודאתו, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין.

4.

מתסקיר שירות המבחן שנערך למבקש עולה כי המבקש, שהינו בן 20, אינו בשל לתהליך טיפולי בשלב זה של חייו ומשכך נמנע שירות המבחן מליתן המלצה טיפולית בענייננו. יחד עם זאת, שירות המבחן סבר, בהתחשב בגילו הצעיר של המבקש, כי מיצוי הדין עימו ושליחתו לכלא עלולה לחשוף אותו להשפעות השליליות של הכלא ולפיכך המליץ להשית על המבקש עונש מאסר אשר ניתן להמרה בעבודות שירות בנוסף לעונש מאסר מותנה ופיצוי כספי גבוה למתלונן, עונשים העשויים להיות מרתיעים ואפקטיביים במקרה דנן.

5.

בגזר דינו, הדגיש בית המשפט קמא את חומרתה הרבה של עבירת האלימות אותה ביצע המבקש אשר בעקבותיה איבד המתלונן את מאור עינו הימנית תוך שקבע כי בסוג כזה של עבירות גם אם אין לזנוח כליל שיקולים של שיקום העבריין, הרי שיש להסיג שיקולים אלו מפני שיקולים של גמול והרתעה. הגם שבית המשפט קמא לא התעלם מנסיבות ביצוע העבירה ומנסיבותיו האישיות של המבקש, לא ראה הוא לאמץ את המלצת שירות המבחן לעניין העונש שיש להשית על המבקש נוכח חומרתה הרבה של העבירה שביצע ונוכח חוסר נכונותו של שירות המבחן עצמו לבוא בהמלצה טיפולית ביחס למבקש, וסבר כי רק ענישה ממשית של מאסר בפועל יש בה כדי לבטא את הענישה הראויה והמסר הנכון בנסיבות המקרה.

6.

משכך, גזר בית המשפט קמא על המבקש עשרים חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו; מאסר על תנאי למשך שמונה עשר חודשים והתנאי הוא שבתוך שלוש שנים מיום שחרורו לא יעבור המבקש עבירות אלימות מסוג פשע; תשלום פיצוי למתלונן בסך 25,000 ₪; קנס בסך 1,000 ₪ או עשרה ימי מאסר תמורתו.

7.

על גזר דינו של בית המשפט קמא הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה, בד בבד עם הבקשה שבפניי לעיכוב ביצועו של גזר הדין.

8.

יצויין, כי בית המשפט קמא נעתר לבקשת עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוגשה מטעם המבקש במעמד שימוע גזר הדין לצורך התארגנות ולמידת גזר הדין ושקילת אפשרות הגשת ערעור על חומרת העונש, בציינו כי עסקינן "בנאשם צעיר שהיה משוחרר במהלך ההליכים המשפטיים והתייצב לכל הדיונים, אשר אין ביכולתו להפקיד בשלב זה ערובה כספית". ביצוע עונש המאסר בפועל עוכב עד ליום 3.12.08, כפוף לחתימת המבקש על ערבות עצמית בסך 30,000 ₪ וערבות צד ג' של אמו על אותו סכום.

9.

ביום 1.12.08 הגיש המבקש את הבקשה שלפניי. משנקבע הדיון בבקשה ליום 7.12.08, נתתי באותו היום צו עיכוב ביצוע ארעי עד למתן החלטה אחרת בבקשה.

טענות המבקש

10.

לטענת המבקש – על ידי ב"כ עו"ד לידאוי ויסאם – ביצוע מיידי של עונש המאסר שנגזר עליו עלול לפגוע במימושה האפקטיבי של זכות הערער שהינה "זכות יסוד חוקתית בעלת חשיבות מרכזית". לטענתו, קיים חשש כי משנדון הוא לתקופת מאסר קצרה יחסית, יסיים את ריצוי עונשו עוד לפני שיתקיים הדיון בערעורו.

11.

עוד טוען המבקש כי הוא אינו מסוכן לבטחון הציבור וכי לא קיים חשש כי לא יתייצב לריצוי עונשו הואיל והוא נעדר עבר פלילי מכביד ומאחר שהוא היה משוחרר בתנאים מגבילים לאורך כל תקופת משפטו בבית המשפט קמא.

12.

בנוסף, טוען המבקש כי סיכויי הערעור שהגיש גבוהים "באשר נימוקי הערעור מובילים למסקנה אחת שבהכרח יהיה שינוי מהותי בהחלטה המקורית".

13.

כמו כן, טוען המבקש כי הכלל הוא כי מקום בו נגזר עונש מאסר קצר יחסית, בית המשפט ידחה את מועד ביצועו עד למתן פסק הדין בערעור וכי אדם לא ירצה את עונשו עד אשר לא ניתן פסק דין סופי בעניינו, אלא אם קיים חשש כבד כי הוא לא יתייצב לריצוי עונשו, ואין זה, כאמור לעיל, המצב בענייננו.

14.

בטיעונו על פה טען המבקש כי יש ליתן משקל לעובדה כי המבקש ביצע את העבירה בה הורשע מתוך הגנה עצמית כמו גם לכך שהמבקש עתיד להתגייס לשירות חובה בצה"ל, וזאת בהתאם לצו גיוס המצוי בידו.

15.

נוכח האמור לעיל, מבקש המבקש לעכב את ביצוע גזר דינו באופן מיידי עד למתן החלטה בערעור.

טענות המשיבה

16.

לטענת המשיבה - על ידי ב"כ עו"ד נעמי לולב - אין לעכב עוד את ביצוע גזר דינו של בית המשפט קמא הואיל והלכה היא כי משהוכרע ונגזר דינו של העבריין, עליו להתייצב ככלל לריצוי עונשו. לשיטתה, אורכו של עונש המאסר בפועל אשר נגזר על המבקש במקרה דנן אינו מצדיק את עיכוב ביצועו.

17.

עוד טוענת המשיבה כי סיכויי הערעור של המבקש נמוכים הואיל ולאור חומרת העבירה בה הורשע המבקש, נסיבות ביצועה הקשות והנזק הכבד שנגרם כתוצאה מכך למתלונן, העונש שהושת על המבקש על ידי בית המשפט קמא ראוי ואין מקום להקל בו.

18.

בנוסף, טוענת המשיבה כי אין ליחס משקל לטענת המבקש כי ביצע את העבירה בה הורשע מתוך הגנה עצמית, היות והמבקש הורשע על סמך הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בשנית במסגרת הסדר טיעון ואין הוא יכול לחזור בו כעת מהודאתו ללא הסכמת המשיבה לכך.

19.

לבסוף, לטענת המשיבה אין בהימצאותו של צו הגיוס בידי המבקש כדי להצדיק את עיכוב ביצועו של העונש שהושת עליו, הואיל וצו הגיוס ניתן מבלי שרשויות הצבא הרלבנטיות ידעו על הרשעתו של המבקש, ולטענתה ברגע שהדבר יובא לידיעתן, הצו יבוטל.

דיון והכרעה

20.

לאחר שעיינתי בכתב הבקשה ושמעתי את הצדדים בדיון שנערך בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

21.

כידוע, למי שהורשע בדין לא עומדת יותר חזקת החפות. הכלל הוא כי עליו להתחיל לרצות את עונשו באופן מיידי והגשת הערעור כשלעצמה אינה מצדיקה עיכוב ביצוע של גזר הדין, אלא בנסיבות מיוחדות [ראו: ע"פ 5741/04 יקירביץ' נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.9.2004)]. בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000), קבע בית משפט זה את הקריטריונים אותם ישקול בבואו להחליט האם לעכב ביצוע עונש מאסר של מי שהורשע בדין, ביניהם: חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; אורך תקופת המאסר שנגזרה; טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; נסיבותיו האישיות של המבקש, עברו הפלילי והתנהגותו במהלך המשפט.

22.

אומנם, המבקש נעדר עבר פלילי והוא התייצב לדיונים בבית המשפט קמא אף שהיה משוחרר בתנאים מגבילים לאורך כל משפטו, יחד עם זאת, כנגד שיקולים אלו ניצבים שיקולים כבדי משקל אחרים המטים את הכף לטובת הימנעות מעיכוב ביצוע עונשו של המבקש. העבירה אותה ביצע המבקש הינה עבירת אלימות חמורה אשר כתוצאה ממנה איבד המתלונן את מאור עיניו בעין ימין ומראה פניו עבר שינוי עליו הוא מתקשה להתגבר. התנהגותו של המבקש משקפת את התופעה שפשטה בחברה הישראלית, ואף תפסה תאוצה, במסגרתה נוהגים בני נוער היוצאים לבלות במועדונים ובמקומות בידור אחרים לנקוט באלימות קשה זה כלפי זה תוך שהם עושים שימוש בסכינים או בחפצים חדים למיניהם. בתי המשפט, ובית משפט זה בכללם, גמרו אומר להילחם בתופעה זו במטרה לשרשה, תוך שהם משיתים עונשם כבדים, שיש בהם להרתיע, על העבריינים. על רקע זה, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, נראה כי סיכויי הערעור של המבקש על חומרת עונשו אינם גבוהים הואיל והעונש שנגזר עליו אינו חריג ביחס לחומרת מעשיו, עליה עמד גם בית המשפט קמא בגזר דינו תוך שציין כי יש בחומרה זו כדי להסיג את נסיבותיו האישיות של המבקש מפני שיקולי הגמול וההרתעה.

23.

תקופת המאסר בפועל שנגזרה על המבקש

- עשרים חודשי מאסר - אינה קצרה במידה כזאת שיש בה כדי להקים חשש שמא יהפוך ערעורו של המבקש לתיאורטי [השוו: ע"פ 9252/08 יצחקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.11.08), בו נמנע בית משפט זה מלעכב ביצועו של עונש מאסר בפועל של שמונה עשר חודשים]. יחד עם זאת, ובכדי להסיר חשש כאמור לחלוטין, אבקש כי הדיון בערעורו של המבקש ייקבע למועד קרוב ככל הניתן.

24.

אין ממש בטענתו של המבקש לפיה יש להעניק משקל לכך שהוא ביצע את העבירה מתוך הגנה עצמית, הואיל ובמסגרת הסדר הטיעון אשר אושר בבית המשפט קמא ושעל בסיסו הורשע המבקש, הוא הודה בביצוע העבירה וכלל לא טען כי עשה את שעשה מתוך הגנה עצמית. אין הוא יכול להעלות טענה זו בשלב הערעור ובוודאי שלא בבקשה לעיכוב ביצוע העונש. גם הימצאותו של צו הגיוס בידי המבקש, אין בה בלבד כדי לשנות מהחלטתי שלא לעכב את ביצוע עונשו של המבקש, הואיל ויש להניח כי אם היה דבר הרשעתו של המבקש מגיע לידיעת רשויות הצבא עובר להוצאתו של הצו, ספק אם צו זה היה נשלח אליו.

25.

לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות. על מנת שיוכל המבקש להתארגן לקראת ריצוי עונש המאסר בפועל שהושת עליו בגזר דינו של בית המשפט קמא, אני מורה כי המבקש יתייצב לתחילת רצוי עונשו ביום א' ה-4.1.09 בשעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בנצרת.