ע"פ 7593/08 רוני ריטבלט נ. מדינת ישראל

1.

לפני שתי בקשות רחבות היקף לעיכוב ביצועם של העונשים שהושתו על המבקשים במסגרת גזר הדין בת"פ 4039/05 בבית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' אלרון ), שבא בעקבות הרשעתם בהכרעת דין מפורטת, המתפרסת על פני 221 עמודים (לאחר משפט מורכב שנמשך למעלה משלוש שנים, במשך עשרות ישיבות ונושא

כ-1,500 עמודי פרוטוקול, ובגדרו הוגשו מאות מוצגים).

על מנת להבין את הרקע שביסוד הבקשות, נציג להלן תמצית של הכרעת הדין וגזר הדין (ככל שאלה רלבנטיים לדיון שבפנינו), לאחר מכן נסקור את עיקרי טענות הצדדים ולבסוף נלבן בקצרה הסוגיות המתעוררות כאן ונכריע בהן.

נדון איפוא עתה בדברים ראשון-ראשון ואחרון-אחרון.

תיאור המבקשים ושאר הגורמים השייכים לעניין בבקשות

2.

המבקש בע"פ 7666/08, מר אשר כהן (להלן:

כהן ), כיהן בתקופה הרלוונטית לאישומים כמנהל אגף אספקה ואחסנה של חברת החשמל לישראל בע"מ (להלן:

חברת החשמל ), ובמסגרת תפקידו שימש גם כיו"ר ועדת המכרזים של האגף. המבקש 1 בע"פ 7593/08, מר רוני ריטבלט (להלן: ריטבלט ) היה באותה תקופה הבעלים של המבקשת 2 ב-ע"פ 7593/08 הנ"ל, חברת " אלקטרו חב"ש בע"מ " (להלן:

חברת אלקטרו חב"ש ), אשר עיסוקה בשיווק מוצרי חשמל תעשייתיים. אותו ריטבלט הקים בשנת 1994, ביחד עם מר נעים טוקאן (להלן:

טוקאן ), גם את חברת " חשמל הצפון " (להלן:

חברת

חשמל

הצפון ), אשר עיסוקיה העיקריים היו שיווק ואספקת מוצרי חשמל לחברת החשמל, וסחר בציוד חשמל מול הרשות הפלסטינית וגורמים שונים בה. בתקופה הרלוונטית לאישומים שימשה חברת אלקטרו חב"ש כעורף הלוגיסטי של חברת חשמל הצפון. יצויין כי אותו טוקאן הורשע בעבירות שיוחסו לו בפרשה זו במסגרת הסדר טיעון, ושימש כ"עד מדינה" בהליך שנוהל כנגד המבקשים.

תמצית הכרעת הדין וגזר הדין

3.

כתב האישום כנגד כהן וריטבלט מנה 6 אישומים וניתן לחלקו לשתי חטיבות ענייניות: האחת התייחסה לביצוע עבירות שוחד והאחרת התייחסה לביצוע עבירות מס. להלן נסקור את עיקרי הכרעת הדין וגזר הדין ביחס למבקשים שבפניי.

עניינו של כהן (המבקש בע"פ 7666/08)

4.

בהכרעת הדין נקבע כי ריטבלט (ביחד עם טוקאן, המעורב אף הוא בפרשה כאמור) שיחד את כהן במהלך השנים 2000-1994 בתשלומי מזומן בסכומים מצטברים של כ-1,300,000 ש"ח לפחות, שנגזרו מן הרווחים שהפיקה חברת "חשמל הצפון" ממכירותיה לחברת החשמל (מכירות שהסתכמו לתקופה הנ"ל בסך של 64,676,720 ש"ח). עוד נקבע כי ריטבלט וטוקאן נתנו לכהן טובות הנאה שונות ובהן: תשלום עבור ביטוחי רכב, תשלום לחברת "קרני תכלת" בגין רכישת גופי תאורה עבורו, מתנות כמשקאות חריפים ומוצרי חשמל קטנים נוספים ללא תשלום. כספי המזומן שאותם העבירו ריטבלט וטוקאן לכהן מומנו, בין השאר, באמצעות עסקאות פיקטיביות שבוצעו על ידי "חשמל הצפון" עם חברת "מרכז החשמל שאול קלמה בע"מ" (שהיא ובעל השליטה בה היו אף הם נאשמים בפרשה והורשעו) ומעסקאות עם סוחרי חשמל ברשות הפלסטינית. עוד נקבע בהכרעת הדין כי כהן רכש שתי דירות (בחיפה ובגבעתיים) באמצעות כספי השוחד הנ"ל. את הדירות הוא רשם על שם חמותו במטרה להסוות את מקורות רכישתן.

כהן הורשע גם בעבירה על פי חוק הלבנת הון, התש"ס-2000 ביחס לריקון חשבון בנק אוסטרי, שבו הופקדו חלק מכספיו – פעולה שנעשתה באמצעות בנו בתאריך 21.11.2001. בחשבון בנק זה, כך נקבע בהכרעת הדין, הופקדו 330,000$ אותם קיבל כשוחד מספק אחר של חברת החשמל. כהן הורשע אף בעבירה של מתן עדות שקר, נוכח העובדה שבתאריך 3.9.2001, במהלך עדות במשפט אזרחי שנוהל בין חברת חשמל הצפון לבין חברת החשמל, שבגדרו הוצג לו שיק ההפקדה על סך 330,000$ שלעיל (שנרשם לפקודתו על ידי אחותו של טוקאן – כאשר פרטיה הושחרו בעת החקירה הנגדית שנערכה לו) – הוא הכחיש כל קשר לשיק. עדותו זו הוכחה כשקרית, כאשר כיום אין כל חולק כי השיק הנ"ל הוא שהופקד בחשבונו באוסטריה.

כהן הורשע בנוסף באי דיווח לשלטונות המס על ההכנסות שהיו לו מהתקבולים שהגיעו לידיו ואשר מקורם בכספי השוחד ובגין מסירת ידיעה כוזבת לרשויות המס לפיה לא היו לו הכנסות נוספות, מלבד משכורתו מחברת החשמל.

5.

נוכח האמור לעיל, להלן מובא סיכום הרשעותיו של כהן:

א.

קבלת שוחד מרווחי "חשמל הצפון" בסכום של 1,300,000 ש"ח (חלק 1 לאישום השני).

ב.

קבלת שוחד מטוקאן בדרך של העברת כספים למוכרי הדירות (חלק 4 לאישום השני).

ג.

קבלת שוחד מריטבלט וטוקאן באמצעות תשלום סכום של 19,000 ש"ח עבור גופי תאורה (חלק 5 לאירוע השני).

ד.

קבלת טלפון סלולארי מטוקאן (חלק 7 לאישום השני).

ה.

מימון ביטוח רכב כשוחד מריטבלט וטוקאן (חלק 7 לאישום השני)

ו.

קבלת שוחד על ידי קבלת מתנות ומוצרי חשמל קטנים מריטבלט וטוקאן (חלק 8 לאישום השני).

הערה: בגין העבירות הנזכרות בס"ק א-ו שלעיל הורשע כהן בקבלת שוחד בהתאם להוראות סעיף 290 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין ).

ז.

אי דיווח על הכנסה ומתן הצהרה כוזבת לפי סע' 220(3) ו – 220(5) לפקודת מס הכנסה (חלק 9 לאישום השני).

ח.

הלבנת הון – עבירה לפי סע' 3 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס – 2000 (אישום שלישי)

ט.

עדות שקר – עבירה לפי סע' 237 לחוק העונשין (אישום רביעי).

6.

כהן זוכה מעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (אישום ראשון) ומקבלת שוחד בסך 11,000 ש"ח מטוקאן (חלק 3 לאישום השני).

7.

בית המשפט המחוזי הנכבד השית על כהן, בעקבות הרשעותיו כנ"ל, שש שנות מאסר לריצוי בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 1,750,000 ש"ח, או 20 חודשי מאסר תמורתם. כמו כן, הורה בית המשפט הנכבד קמא על חילוט שתי דירות של כהן: האחת ברח' אורן בחיפה והאחרת ברח' בורוכוב בגבעתיים. לגבי הדירה בגבעתיים, איפשר בית המשפט חלופה לחילוט על דרך של הפקדת 800,000 ש"ח בגזברות בית המשפט לטובת אוצר המדינה.

עניינם של ריטבלט ושל חברת אלקטרו חב"ש (המבקשים בע"פ 7593/08)

8.

ריטבלט הורשע במתן שוחד כספי לכהן, ביחד עם טוקאן, בסכום של 1,300,000 ש"ח. כן הורשע במתן טובות ההנאה המפורטות לכהן: תשלום עבור ביטוח רכב בסך 7,800 ש"ח, תשלום עבור גופי תאורה בסך 19,000 ש"ח ומתן מתנות נוספות.

ריטבלט זוכה מיתר פרטי השוחד שבגין קבלתם הורשע כהן ונקבע כי לא הוכח שריטבלט היה מודע לנתינתם לכהן על ידי טוקאן.

ריטבלט הורשע עוד, על פי הודאתו, ברכישת חשבוניות מס פיקטיביות יחד עם

טוקאן עבור חברת "חשמל הצפון" מחברת שאול קלמה בע"מ, בין השנים 2000-1998. כן נקבע כי הוא הציג מצג שווא בפני רשויות המס, על מנת להגדיל את הוצאות "חשמל-הצפון" ולהקטין את חבות החברה במס. באופן זה, לפי ממצאי הכרעת הדין, שלשל ריטבלט לכיסו (ביחד עם טוקאן, כאמור) כספי מזומן בסך של כ-1,282,512 ₪, בהם נעשה שימוש, בין היתר, כאמצעי לתשלום השוחד לכהן, והפעם באמצעות חברת אלקטרו חב"ש. במקביל הורשע ריטבלט בביצוע פעילות דומה אל מול חברת שאול קלמה בע"מ ונקבע כי בדרך זו שלשל לכיסו (וכן לטובת חברת "אלקטרו חבש בע"מ, שהיתה אף היא נאשמת בפרשה) בין השנים 2002-1998 כספי מזומן בסך כולל של 1,135,219 ש"ח. ריטבלט הורשע לבסוף גם באי דיווח לרשויות המס על מכירת סחורה שמכרה חברת "חשמל הצפון" לסוחרים פלסטיניים, בין השנים 2000-1995, בסכום כולל של כ-10,000,000 ש"ח.

9.

נוכח האמור לעיל, להלן מובא סיכום הרשעותיו של ריטבלט:

א.

מתן שוחד לכהן מרווחי חשמל הצפון בסכום של 1,300,000 ש"ח (חלק 1 לאישום השני).

ב.

מתן שוחד לכהן באמצעות תשלום עבור גופי תאורה (חלק 3 לאישום השני).

ג.

מתן שוחד לכהן בדרך של תשלום ביטוח רכב (חלק 7 לאישום השני); מתן שוחד לכהן באמצעות

מתנות ומוצרי חשמל קטנים (חלק 8 לאישום השני).

הערה: בגין העבירות הנזכרות בס"ק א'-ג' שלעיל הורשע ריטבלט במתן שוחד בהתאם להוראות סעיף 291 לחוק העונשין.

ד.

מרמה בניגוד לסע' 220(2), (4), (5) לפקודת מס הכנסה והתחמקות ממס, בניגוד לסע' 117(ב)(3), (ב2)(2), (3) לחוק מס ערך מוסף (אישום 5).

ה.

מרמה בניגוד בניגוד לסע' 220(2), (4), (5) לפקודת מס הכנסה והתחמקות ממס, בניגוד לסע' 117(ב)(3), (ב2)(2), (3) לחוק מס ערך מוסף (אישום 6).

10.

ריטבלט זוכה מעבירות של קשירת הקשר לביצוע פשע (אישום ראשון), תיווך בשוחד (חלק 2 לאישום השני), מתן שוחד בדרך של ביצוע העברות בנקאיות וסכום של 11,000 ש"ח ומתן טלפון סלולארי לכהן כשוחד (חלק 6 לאישום השני).

11.

בית המשפט המחוזי הנכבד השית על ריטבלט, בעקבות הרשעותיו הנ"ל, את העונשים הבאים: ארבע שנות מאסר לריצוי בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 2,000,000 ש"ח, או 24 חודשי מאסר תמורתם. בנוסף הורה בית המשפט הנכבד קמא על חילוט סך של 3,000,000 ש"ח מתוך רכושו של ריטבלט.

12.

על חברת אלקטרו חב"ש, שהורשעה בביצוע עבירות מרמה בניגוד לסעיפים 220(2), (4) ו-(5) ל פקודת מס הכנסה והתחמקות ממס בניגוד לסעיפים 117(ב)(3), (ב2), (2) ו-(3) לחוק מס ערך מוסף בהתאם לאישום 5 – הושת קנס בסך 1,000,000 ש"ח.

טיעוני הצדדים

טענותיו של כהן

13.

כהן הגיש ערעור, המשתרע על 90 עמודים, כנגד עצם הרשעתו וכן כנגד חומרת העונש שהושת עליו ועל צו חילוט הרכוש.

לטענתו, סיכויי הערעור שלו טובים. לשיטתו, עומדות לו טענות נכבדות כנגד הכרעת הדין, אשר אם תתקבלנה יהיה בהן כדי להצדיק את ביטול החלק הארי של הרשעתו. בערעור ובבקשה זו הוא גורס כי בית המשפט הנכבד קמא קיבל למעשה באישום המרכזי בתיק זה – אישום השוחד במכרזים – את עיקר טענות ההגנה, הן בעניין שלילת "טבלת השוחד" שהציג עד המדינה (ולגביה קבע בית המשפט הנכבד קמא כי: "הסכומים המפורטים בטבלה אינם משקפים את סכומי השוחד שניתנו לכהן בפועל" – עמ' 137 להכרעת הדין), והן לגבי כך שלא נמצא שכהן היטה מכרזים ולא הוכח שנתן תמורה כלשהי למיטיביו, כטענת התביעה. כהן מעלה שורה של השגות נוספות כנגד הרשעתו באישומים הנוספים ובין השאר הוא טוען: לא נמצא סיוע לעדות עד המדינה והדבר נדרש מכוח הוראות סעיף 54א(א) ל פקודת הראיות (הגוברת, לשיטתו, על הוראות סעיף 296 לחוק העונשין נוכח השינויים שהתחוללו במארג הנורמטיבי העונשי בעקבות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ); בית המשפט ציין במעין הערת אגב כי כהן קיבל בעבר שוחד משני אנשי עסקים נוספים, מבלי שהדבר נכלל בכתב האישום והוכח כראוי; בית המשפט הנכבד קמא הרשיע את כהן מבלי שנטענה קודם לכן במפורש זיקה בין רכישת הדירות לבין אשמת השוחד וללא שכהן הוזהר על ידי בית המשפט כי אם לא יוכיח את מקור הכסף לרכישת הדירות – יוסק מכך שמקור הכסף בכספי שוחד (מה גם שלדבריו הוא הוכיח את המקורות הלגיטימיים שעמדו לרשותו ברכש הדירות).

כן טוען כהן טענות שונות כנגד הרשעתו בעבירה של הלבנת הון. לשיטתו, אין בית המשפט בישראל מוסמך לדון באישום הנוגע לעבירה זאת, באשר נטען כי היא בוצעה באוסטריה, ולא הוכח שבתקופה הרלוונטית היתה הלבנת הון עבירה לפי החוק האוסטרי. כן הוא גורס כי בית המשפט הנכבד קמא שגה כאשר קבע, מבלי שהדבר הוכח, כי מקור הכספים בחשבון באוסטריה הוא בשוחד שכהן קיבל מצד שלישי כלשהו (שלא מאלה שלגביהם הואשם במפורש בכתב האישום).

14.

בנוסף משיג כהן על חומרת העונשים שהושתו עליו, החורגים לשיטתו בצורה קיצונית מרף הענישה המקובל. לט ענת כהן , אם לא יעוכב עונש המאסר שהושת עליו קיים חשש כי הוא ירצה תקופה ארוכה, טרם שתתקבל הכרעה בערעור שהגיש.

עוד הוא מוסיף כי הוא בן 69 וחולה, ללא עבר פלילי, נשוי ואב לשלושה ילדים, ביניהם ילד חריג. כהן מציין כי לכל אורך הדרך, משך כחמש שנים (מאז מעצרו הראשוני), הוא התייצב לכל ההליכים בעניינו. עוד הוא טוען כי העבירות שבהן הורשע הן עבירות כלכליות, אשר לגישתו אין בהן מסוכנות מעצם טיבן, ועל כן לא קיים אינטרס ציבורי בהרחקתו המיידית מהחברה, על אף תקופת המאסר הארוכה שנגזרה עליו.

כהן מבקש כי יעוכבו גם – עד להכרעה בערעור – תשלום הקנס שהוטל עליו (שהוא גבוה ביותר ואין באפשרותו, לדבריו, לעמוד בו) והחילוט שנקבע על הדירה בחיפה ועל הדירה בגבעתיים. לטענתו, בדירה בגבעתיים מתגורר בנו מעל לשמונה שנים. כהן טוען עוד כי הוראת החילוט מקורה בהרשעתו באישום השוחד המרכזי, אותו הוא תוקף בערעור, ולפיכך יש לעכב את ביצוע החילוט עד להכרעה בערעור, על מנת שלא ליצור מצב בלתי הפיך.

טענותיהם של ריטבלט וחברת אלקטרו חב"ש

15.

ריטבלט וחברת אלקטרו חב"ש הגישו גם הם ערעור נרחב ביותר הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד חומרת העונש וביקשו במקביל לעכב את ביצוע עונשם. ריטבלט וחברת אלקטרו חב"ש מציגים בבקשתם שורה של טעויות ופגמים שנפלו לשיטתם בפסק דינו של בית המשפט הנכבד קמא, ובהם: בית המשפט התעלם מעובדות שלא היו שנויות במחלוקת; בית המשפט לא עמד על מופרכות גרסתו של עד המדינה טוקאן; בית המשפט התעלם כמעט לחלוטין מגרסתו המכחישה של ריטבלט, לפחות בכל הנוגע לאישומי השוחד; לא הוצגה כל ראיה המלמדת על מודעותו של ריטבלט לשוחד באמצעות המתנות הקטנות יותר; בית המשפט הנכבד קמא הרשיע את ריטבלט בעבירות מס על פי הודאתו במלוא הסכום שלו טענה התביעה, בעוד שריטבלט הודה רק לגבי סכום של 1,200,000 ש"ח בקירוב (בהתאם לשומת המס המתוקנת שלו,

שהוסכמה עם רשויות המס); בית המשפט הנכבד התעלם מהעובדה שריטבלט כלל לא נחקר על עבירות מס, אלא לגבי השנים 2003-2002, בית המשפט הסתמך על דו"ח של חברת BDI שאיננו קביל כראיה, ועוד טענות נוספות.

ריטבלט משיג גם הוא כנגד חומרת העונשים שהוטלו עליו, וגורס כי קשים הם ללא תקדים.

נוכח טענות אלה סבור ריטבלט כי זיכויו אפשרי בחלק נכבד מהעבירות שהורשע בהן ולפיכך אם יישלח לכלא ימצא שעד שישמע ערעורו ויוכרע, ייאלץ לרצות (לתפיסתו לשווא) חלק ניכר מהעונש שהוטל עליו.

זאת ועוד – לטענת ריטבלט וחברת אלקטרו חב"ש, ייגרם להם נזק כלכלי משמעותי ביותר ממימוש מיידי של עונש המאסר, שכן הדבר ימיט כליה על חברת אלקטרו חב"ש, שריטבלט הוא הבעלים והמנהל היחיד שלה ובה מועסקים כ-40 עובדים שפרנסתם תלויה בו. עוד מדגיש ריטבלט כי עד להרשעתו בעבירות הנ"ל, מעולם לא כשל בעבירה כלשהיא (למעט בעבירות שבהן הודה, כמפורט לעיל) ואין לו כל עבר פלילי. הוא מפרט את נסיבותיו האישיות הקשות ומאזכר את העובדה שהוא בן למשפחה שכולה (אחיו ז"ל נהרג בפעולה של סיירת שקד). ריטבלט מדגיש כי היה משוחרר לאורך כל המשפט ולא הפר את האמון שנתן בו בית המשפט המחוזי הנכבד. לשיטת ריטבלט, אף שהערעור שהגיש מכוון, בין השאר, כנגד ממצאי מהימנות שקבע בית המשפט הנכבד קמא, הרי שסיכויי הערעור גבוהים, שכן בית המשפט עצמו לא נתן אמון מלא בעדותו של טוקאן, שהיה כאמור עד מדינה בפרשה, ולגישתו מעבר לעדותו של עד המדינה לא נמצאה כל ראיה חיצונית המחזקת את גרסתו באישום השוחד המרכזי כנגד ריטבלט.

ריטבלט טוען בנוסף כי כפר במרבית האישומים (למעט באישום החמישי בו הודה ובאישום השישי בו הודה בחלקו בלבד ולא בהיקפים שיוחסו לו בכתב האישום, אלא בסכומים שנכללו בשומת המס שלו, שמיצתה את טענות רשויות המס) ולפיכך אין יסוד להרשעתו בסעיפים בהם כפר.

לגבי עיכוב ביצוע עונש הקנס טוען ריטבלט כי בית המשפט הנכבד קמא שגה בהשיתו עליו ועל החברה שבבעלותו את הקנסות הכבדים שהוטלו, שכן הוא והחברה שבבעלותו, הגיעו להסדר עם רשויות המס ושילמו את מלוא חובותיהם, כמוסכם עימם. מעבר לכך משיג ריטבלט על גובה הקנס שנקבע, שאינו הולם כלל את התועלת הנטענת שהפיק, אם בכלל, מן העבירות. באשר לחילוט הכסף טוען ריטבלט כי לא היה מקום להחיל עליו את סעיף 287 לחוק העונשין, משורה של טעמים ובין היתר מאחר ותנאי לעשיית שימוש בסעיף זה דורש שנותן השוחד הפיק תועלת ממעשה השוחד, דבר שלא נקבע בהכרעת הדין.

ריטבלט מדגיש עוד כי הקנס והחילוט, המגיעים ביחד לסך של 5 מיליון ש"ח, משמעותם הרסנית מבחינתו, שכן ביתו – ששווה כמיליון דולר וחצי– מעוקל עתה לטובת הערבויות הקיימות בתיק, ולכן אין אפשרות מבחינתו לשלם את הסכומים הנ"ל.

תשובת המדינה והשתלשלות ההליך

16.

בדיון שנערך בפני במכלול, לאחר הגשת הבקשות, בתאריך 21.9.2008, ציינה באת כוח המדינה כי אכן מדובר בפרשה סבוכה, ואולם על פני הדברים נראה לה שסיכויי הערעורים אינם גבוהים. כן טענה באת כוחה של המדינה כי אף אם יזוכו המבקשים מחלק מן העבירות שבהן הורשעו ואפילו יוחלט להקל בעונשם, הרי שעדיין יקבע להם עונש מאסר ארוך יחסית, כך שלא קיים חשש אמיתי, לשיטת התביעה, כי המבקשים ירצו חלק משמעותי מן המאסר, טרם שיוכרע ערעורם. באת כוחה של המדינה הביעה את התנגדות המדינה לעיכוב ביצוע עונשי המאסר בפועל והקנסות שנגזרו על המבקשים, אך השאירה את שאלת עיכוב הביצוע של הוראות החילוט לשיקול דעתו של בית משפט זה. באת כוחה של המדינה הביעה הסכמתה לכך שהערעור ייקבע לשמיעה בהקדם.

17.

בעקבות הדיון שנערך בפני ונוכח היקפו האדיר של המכלול הרלבנטי הותרתי בעינו את עיכוב הביצוע הזמני של העונשים, עליו הוריתי בתאריך 11.9.2008, וזאת עד להכרעה סופית בבקשות, שעתה הגיעה שעתה.

ליבון הטענות והכרעה

18.

לאחר שבחנתי ושקלתי את הדברים שהביאו בפני הצדדים ועיינתי בחומר העצום והרב הכלול בתיק, אתייחס בנפרד בהמשך לבקשות עיכוב ביצוע עונשי המאסר, לבקשות לעיכוב ביצוע הקנסות ולבקשות עיכוב ביצוע הוראות החילוט.

הבקשות לעיכוב ביצוע עונשי המאסר

19.

"סוגיית עיכוב ביצועו של עונש מאסר שהושת על נאשם שהורשע בדין נדונה והוכרעה בעבר, ותמציתה של ההלכה שנקבעה בעניין זה בפרשת שוורץ (ע"פ 111/99 שורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000) (להלן – עניין שוורץ )), היא כי חרף האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של העונש, מסור בידי בית-המשפט שיקול דעת כדי להבטיח כי מימושו של אינטרס ציבורי זה לא יפגע בנאשם ובזכויותיו במידה העולה על הנדרש. לשם כך, על בית-המשפט לבחון, בין היתר, את התקיימותם של הקריטריונים הבאים: חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; תקופת המאסר שהושתה על הנאשם; טיב סיכויי הערעור והצלחתו; עברו הפלילי של הנאשם והתנהגותו במהלך המשפט; וכן נסיבות אישיות המיוחדות לכל נאשם ונאשם" (ע"פ 37/07 פרג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.2.2007) שם, בפיסקה 15)). נקודת המוצא היא כי למי שהורשע בדין לא עומדת עוד חזקת החפות ועליו להראות כי מתקיימות בעניינו נסיבות המצדיקות את עיכוב ביצועו של עונש המאסר (ראו: סעיפים 43, 44 ו-87

לחוק העונשין; עניין

שוורץ הנ"ל; ע"פ 5741/04 יקירביץ' נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 12.9.04) ).

20.

בשים לב לאמות המידה הנ"ל, בדקתי וחזרתי ובדקתי טיעוניהם של המבקשים והגעתי למסקנה כי לא עלה בידי המבקשים להצביע על נסיבות המצדיקות את המשך עיכוב הביצוע של עונשי המאסר בפרשה שלפנינו.

אמנם, העבירות שבהן הורשעו המבקשים אינן מערבות אלימות קשה, אך הן עבירות חמורות, אשר פוגעות באינטרסים חברתיים מוגנים בעלי חשיבות. לעבירות שוחד והעלמת מס מכוונת (ולגבי כהן – גם עדות שקר) מתלווה פגיעה קשה בסדר החברתי כולו וביחסי המינהל הציבורי והאזרח. לפיכך, עיכוב ביצוע עונש מאסר למי שהורשע בעבירות מסוג זה, אם אין לו טענות העשויות לשלול לחלוטין את ההרשעות כולן (דבר המחייב שקילה מדוקדקת), עלול לפגוע באמון הציבור לגבי האפקטיביות של האכיפה הפלילית ( עניין שוורץ , בסעיף 18(א) לחוות דעתה של השופטת (כתוארה אז) ביניש ).

יתר על כן, משהורשעו המבקשים בשורה ארוכה של עבירות, שוב לא עומדת להם חזקת החפות. עונשי המאסר בפועל שנגזרו על המבקשים הם משמעותיים ביותר, ועומדים על 6 שנות מאסר בפועל לכהן ו-4 שנות מאסר בפועל לריטבלט. בעונשים אלה (הגם שנראה שהם נוטים לחומרה) יש כדי להצביע על מהות העבירות. מעבר לכך, אורכם של עונשי המאסר שנגזרו כאן מצמצמים עד מאוד את החשש שהמבקשים יסיימו לרצות חלק ניכר מעונשם, טרם שישמע ערעורם, במיוחד שכל הצדדים ביקשו ונכונים הם להקדמת שמיעת הערעורים (ומתוך היענות למשאלתם ולהצדקה הענינית שבכך נתתי הוראה בענין זה – ראו: סעיף 25 שלהלן).

21.

ועתה – למהות. אכן עסקינן בפרשה מורכבת ביותר, וקשה בשלב זה להעריך את סיכויי הערעורים שהגישו המבקשים. עם זאת, בחינה מקיפה של טענות הצדדים ושל הכרעת דינו של בית המשפט הנכבד קמא, מעלה כי רק לגבי חלק מההרשעות המבקשים מעלים טעמים משפטיים כבדי משקל, העשויים להביא לשינוי התוצאה (זה הדין, למשל, ביחס להרשעתו של כהן בעבירה של איסור הלבנת הון ובהרשעתו של ריטבלט בעבירות המס בהיקף החורג מהסיכום שהיה לו עם רשויות המס). אין לבטל אף את השגות המבקשים לגבי הצורך בסיוע לעדות עד המדינה בפרשה, טענות הטעונות עיון נוסף במסגרת שמיעת הערעורים. ב"כ המבקשים אמנם מודעים לכך כי ניתוחיהם בסוגיה זו חורגים מההלכה שנקבעה בע"פ 385/87 תלאוי נ' מדינת ישראל , פ"ד מב(1) 140 (1988), אך הם סבורים כי יש לסטות מההלכה הנ"ל נוכח שינויי התפיסה שבאו לידי ביטוי בעקבות חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו והגישה

שבוטאה בפסק הדין המנחה ב-ע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי (לא פורסם, 4.5.2006). דעה זו וטעמיה אכן ראויים לליבון ואולם אף אם תתקבל – לא יהיה בכך כדי לשמוט את הבסיס מתחת להרשעות כולן, שרק אז היה מקום בנסיבות העניין לעיכוב הביצוע המבוקש.

זאת ועוד – חלק גדול מטענות המבקשים מופנה כלפי הקביעות העובדתיות וממצאי המהימנות של בית המשפט הנכבד קמא, ואף שהמבקשים מעלים גם טענות משפטיות שונות בהקשרים אלה, משימתם כאן נראית קשה יותר.

לנוכח שיקולים אלה הגעתי לכלל מסקנה כי אין להמשיך ולעכב את ביצוע עונשי המאסר שנגזרו על המבקשים (על פי הפרשנות שהם נתנו ל-ע"פ 2333/07 תענך נ' מדינת ישראל ( לא פורסם, 22.3.2007 ), וזאת אף בשים לב לנסיבותיהם האישיות ולעובדה שהן כהן והן ריטבלט חסרי עבר פלילי, והם הקפידו להתייצב לכל הדיונים בעניינם ולמלא אחר תנאי השחרור בערובה שנקבעו להם עד כה. בכל אלה אין די כדי להטות את הכף לטובת עיכוב ביצוע עונשי המאסר שהושתו על המבקשים (השוו: עניין שוורץ (שם) בסעיף 18(ד) לחוות דעתה של השופטת (כתוארה אז) ביניש ; עניין פרג (שם); עיינו גם: עניין

יקירביץ' (שם)).

הבקשה לעיכוב ביצוע הקנסות

22.

מקל וחומר נכונים הדברים שהוצגו לעיל גם בנוגע לבקשות לעיכוב ביצוע הקנסות שהושתו על המבקשים. ככלל, בית המשפט אינו נוטה לעכב ביצועו של תשלום קנס. תשלום קנס איננו גורם, ברוב רובם של המקרים, לנזק בלתי הפיך, במובן זה שבמידת הצורך, ואם יצליחו המבקשים בערעוריהם, ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (השוו: ע"פ 1467/01 ווזווז נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.3.2001); ע"פ 10209/03 שפיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.11.2003); עניין תענך הנ"ל (שם); ע"פ 6421/08 אבו רויס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.7.2008)) . המבקשים אמנם טענו כי תשלום הקנס עלול להביא עליהם התמוטטות כלכלית, אך לא הובאו בפני כל ראיות לביסוס טענות אלה, מה גם שעיכוב הביצוע הזמני שניתן להם עד נתן להם פסק זמן מספיק כדי להתארגן לתשלום הקנסות.

הבקשות לעיכוב ביצוע החילוט

23.

לעניין הבקשות לעיכוב ביצוע הוראות החילוט שנקבעו בעניין הדירות המיוחסות לכהן ובעניין 3,000,000 ש"ח שחולט מרכושו של ריטבלט – החלטתי להיענות לבקשות.

בית המשפט הנכבד קמא הורה כאמור על חילוט שתי הדירות שרכש כהן – חילוט הדירה בחיפה, וחילוט הדירה בגבעתיים (או לחילופין – להפקיד בגין דירה זו לטובת אוצר המדינה סכום של 800,000 ש"ח). לריטבלט ולכהן טענות שונות כנגד הוראות חילוט אלה, ואף כי גם פה אין לקבוע בשלב זה מסמרות לגבי סיכויי ערעוריהם בנושא האמור, נראה כי הטענות כאן, למצער לגבי אחד מסעיפי החילוט (סעיף 297 לחוק העונשין)– יש להן לכאורה אחיזה, מה גם שהוראותיו וגדריו של סעיף זה טרם נדונו בפירוט בפסיקה. הנה כי כן, בשל האמור לעיל ובשים לב לאי ההדירות של החילוט ובהתחשב בכך שהפרקליטות השאירה נושא זה לשיקול דעתו בית המשפט, אני מוצא להורות על עיכוב ביצוע הוראות החילוט שבגזר הדין בהקשר לדירות המיוחסות לכהן ובהקשר לחילוט הסכום של 3,000,000 ש"ח מרכושו של ריטבלט. עיכוב ביצוע זה מותנה בכך שעל כהן נאסר לעשות במישרין, או בעקיפין, כל פעולה בדירות שיהיה בה כדי לסכל את ביצוע הוראת החילוט, באם יקבע כך בתום הדיון בערעורו. תנאי ואיסור זהה, בשינויים המחוייבים, יחול על ריטבלט – לגבי רכושו.

24.

נוכח כל האמור לעיל –הבקשות לעיכוב ביצוע המאסרים ולעיכוב תשלום הקנס נדחות. מאידך גיסא, הבקשות לגבי עיכוב ביצוע החילוטים מתקבלות במובן זה שיעוכב ביצוע הוראות החילוט הנוגעות לדירות המיוחסות לכהן וביחס ל-3,000,000 ש"ח מרכושו של ריטבלט, זאת בכפוף לתנאים ולמגבלות הנזכרים בסעיף 23 שלעיל.

כהן וריטבלט יתייצבו לריצוי עונשי המאסר שהושתו עליהם בתאריך 22.2.2009 במדור הפלילי של בית המשפט המחוזי בחיפה, עד השעה 10:00.

על המבקשים לשלם את הקנסות שהוטלו עליהם לא יאוחר מתאריך 19.2.2009.

25.

מזכירות בית המשפט תעשה ככל האפשר להקדמת מועד שמיעת הערעורים, כך שייקבעו לדיון בהתחשב בהיקפם, לא יאוחר מתום שנת המשפט הנוכחית (15.7.2009).