החלטה5 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 5386/16 פלוני נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין פלילי · עיכוב ביצוע עונש מאסרבקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר עד להכרעה בערעור שהוגש לבית המשפט העליון

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר של 32 חודשים שהוטל על המערער בגין שוד בנסיבות מחמירות בצוותא, שבוצע על רקע נטייה מינית. נקבע כי סיכויי הערעור נמוכים, העונש נגזר קרוב לרף התחתון של המתחם, ולא הוצגה חוות דעת רפואית המצדיקה דחיית ביצוע. המערער יתייצב לריצוי עונשו.

העובדות

המערער הורשע על פי הודאתו בהסדר טיעון בעבירת שוד בנסיבות מחמירות בצוותא, יחד עם נאשם נוסף, כלפי אדם שנבחר על רקע נטייתו המינית. נגזרו עליו 32 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי. המערער הגיש ערעור על הכרעת הדין ועל העונש וביקש לעכב את ביצוע המאסר.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להורות על עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המערער עד להכרעה בערעור?

הלכות

  1. 1

    נקודת המוצא בבקשה לעיכוב ביצוע עונש היא שהאינטרס הציבורי מחייב ביצוע עונש מאסר ללא דיחוי, תוך בחינת חומרת העבירה, משך המאסר, סיכויי הערעור, עברו הפלילי ונסיבות אישיות.

    ״נקודת המוצא בבחינת בקשה לעיכוב ביצוע עונש שהוטל הינה כי האינטרס הציבורי הוא שעונש מאסר שהוטל יבוצע ללא דיחוי״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • עיכוב ביצוע
  • עונש מאסר
  • ערעור
  • שוד בנסיבות מחמירות
  • בצוותא
  • הסדר טיעון
  • סיכויי הערעור
  • אינטרס ציבורי

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

ע"פ

5386/16

לפני:

כבוד השופט מ' מזוז

המערער:

פלוני

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע

עונש מאסר אשר הוטל בביהמ"ש המחוזי בנצרת בת"פ 9340-05-15 ביום

1.6.2016 (ע"י כב' השופט

ג' אזולאי

)

תאריך הישיבה: ח'

בתמוז התשע"ו (14.7.2016)

בשם המערער: עו"ד

איברהים סלימאן; עו"ד ס. סלימאן

בשם המשיבה: עו"ד

מירי קולומבוס

החלטה

1.

בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר אשר הוטל על המערער על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ג'ורג' אזולאי ) בת"פ 9340-05-15 ,

עד להכרעה בערעור שהוגש לבית משפט זה.

2.

ביום 28.10.2015 הורשע המערער, יחד עם נאשם נוסף, שותפו לעבירה (להלן: מוחמד

ויחד: הנאשמים ), בביצוע עבירת שוד בנסיבות מחמירות בצוותא, וזאת על פי הודאתו בעובדותיו של כתב אישום שתוקן במסגרת הסדר טיעון. לפי עובדות כתב האישום, ביום 27.4.2015 הנאשמים שהו יחד בקניון בנצרת עלית, ובשירותי הגברים ראה מוחמד כיתוב המזמין קשר מיני בין גברים ולצדו מספר טלפון. מוחמד חייג את המספר והחל לשוחח, תחת השם הבדוי "אייל", עם מי שענה (להלן: המתלונן ). במהלך השיחה התברר לנאשם כי המתלונן הוא ערבי, ונוכח זאת התעוררו אצלו כעס ורצון לתקוף את המתלונן. על כן, העמיד מוחמד פני מי שרוצה לקיים עם המתלונן קשר מיני, ותיאם עמו מפגש בקרבת הקניון. בשלב זה המערער חבר למוחמד במטרה לתקוף בצוותא את המתלונן ולקחת את רכושו על רקע נטייתו המינית, והשניים הגיעו יחד אל מקום המפגש. בהבחינו כי מוחמד לא הגיע בגפו, אלא יחד עם המערער, המתלונן ביקש להימנע מן המפגש, אך מוחמד שכנעו כי המערער הינו אחיו וכי גם הוא רוצה לקיים מגע מיני עם המתלונן. עוד שכנעו הנאשמים את המתלונן שלא לקיים את המפגש בתוך הקניון אלא מחוצה לו, והובילוהו לנקודה מרוחקת בפארק, בין עצי זית. בנקודה זו הנאשמים הורו למתלונן להוריד את מכנסיו והוא סירב ודרש כי יורידו הם את מכנסיהם ראשונים.

בשלב זה אחז המערער בענף של אחד מעצי הזית, נתלה עליו ובעט בחוזקה במתלונן אשר נפל ארצה. מיד לאחר מכן תפס מוחמד את המתלונן כאשר הוא שוכב על הקרקע, ומנע ממנו להתרומם, חרף צעקותיו. הנאשמים הורו לו לחדול מן הצעקות ואף ניסו לסתום את פיו באמצעות חולצתו, אך לא הצליחו להורידה ממנו. הם דרשו מן המתלונן למסור לידיהם את ארנקו ואת הטלפון הנייד שלו, והמערער אף החזיק אבן ואמר למתלונן כי אם לא ייתן להם את שביקשו, ישבור את פניו ואת שיניו. הנאשמים בעטו במתלונן והמערער סטר לו והושיט ידיו אל כיסי מכנסיו אך לא הצליח להוציא מהם את המבוקש, עקב התנגדות המתלונן. לאחר זמן מה, המתלונן הצליח להשתחרר מאחיזתו של מוחמד והחל להימלט מן המקום. מוחמד דלק אחריו, תפס אותו, חנק אותו בידו האחת ובשנייה משך בחוזקה שרשרת זהב, שרשרת נוספת ומשקפי שמש שהיו תלויים על צווארו. לאחר מכן המתלונן הצליח להימלט. למתלונן נגרמו המטומות תת עוריות בצוואר וכאבים בגב.

3.

בגזר דינו מיום 1.6.2016 השית בית המשפט המחוזי בנצרת על שני הנאשמים עונש זהה: 32 חודשי מאסר בפועל בניכוי הימים בהם שהו במעצר, וכן מאסר על תנאי של 10 חודשים למשך 3 שנים, באם יעברו עבירת שוד או כל עבירת אלימות פיזית כלפי אדם. המועד להתייצבות המערער לתחילת ריצוי עונשו נקבע ליום 10.7.2016.

4.

ביום 6.7.2016 הגיש המערער ערעור על פסק הדין, בגדרו הוא טוען כי עובדות כתב האישום בעניינו מקימות עבירת סיוע בלבד, וכי העונש ההולם את מעשיו הינו עונש של מאסר על תנאי וקנס. לצד הערעור הגיש המערער את הבקשה שלפני, לעיכוב ביצוע העונש שהוטל עליו עד להכרעה בערעור.

5.

בבקשה מדגיש המערער את היותו אדם צעיר, נעדר עבר פלילי, הסובל ממצב בריאותי מורכב, וטוען כי טענותיו בערעור "רובן ככולן נושאות אופי משפטי מובהק ושעוצמתן המשפטית גבוהה", וכי יש בהן כדי להביא לקבלת הערעור. המערער טוען כי לא הפר את תנאי מעצר הבית שהוטל עליו והגיע לכל הדיונים בעניינו, ועל כן לא נשקפת לציבור סכנה מעיכוב ביצוע עונשו ואף אין מתקיים חשש כי יימלט מן הדין. המערער מציין כי בניכוי ימי מעצרו ושליש תקופת עונשו, פרק הזמן הצפוי לו במאסר הינו של 20 חודשים, ועל כן עיכוב הביצוע הכרחי כדי שלא לסכל את הערעור. לבסוף, מציין המערער כי אף שהוא לא חויב בפיצוי המתלונן, הוא החליט מיוזמתו לשלם למתלונן 5,000 ש"ח והתשלום יועבר אל המתלונן "בימים הקרובים".

6.

המדינה מצידה מתנגדת לעיכוב הביצוע המבוקש. לטענתה, סיכויי הערעור שהגיש המערער הינם נמוכים מאוד. לעניין הערעור על הכרעת הדין, המשיבה מזכירה כי המערער הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, ובהתאם לכך הודה במיוחס לו בכתב האישום, לרבות בסעיף העבירה שיוחס לו. ביחס לערעור על העונש, המשיבה טוענת כי בהתחשב במעשיו של המערער ובאמור בתסקיר המבחן בעניינו, עונשו אינו חמור כלל ומשקלל בתוכו את גילו הצעיר, היעדר עבר פלילי, נסיבות חייו ומצבו הבריאותי. המשיבה טוענת עוד כי גם אם יופחת עונשו של המערער בערעור, ריצוי מיידי של העונש לא יסכל את הערעור, נוכח משך תקופת המאסר שנגזרה על המערער. לבסוף, המשיבה טוענת ביחס למצבו הרפואי של המערער כי בית משפט קמא התחשב בו, ומפנה להערת בית משפט קמא, לפיה מצבו הרפואי של המערער לא מנע ממנו לבצע תקיפה אלימה של המתלונן.

7.

בדיון לפני חזר בא כוח המערער על טיעוניו בבקשה. הודגש כי המערער אמנם הודה במיוחס לו בכתב האישום, ואין הוא חוזר בו מהודייתו, ואולם, לטענתו, ההודאה היא בעובדות כתב האישום ולא בעבירות המיוחסות לו . כן נטען כי מצבו הרפואי של המערער הוא עילה לסטייה מן המתחם, וכי ריצוי מיידי של המאסר ימנע מהמערער לטעון בערעור כי אין להטיל עליו עונש מאסר בשל מצבו הרפואי. לבסוף צוין כי המערער העביר למתלונן, באמצעות הפרקליטות, סך של 5,000 ₪, מרצונו החופשי, כפיצוי על נזקיו וכביטוי של נטילת אחריות וחרטה.

גם באת כוח המדינה חזרה על נימוקי התנגדותה שבכתב. נטען כי אין כל ממש בערעור על הכרעת הדין, שכן מדובר בהרשעה במסגרת הסדר טיעון כאשר המערער מודה בעובדות תוך שהוא מודע היטב לעבירה המיוחסת לו בגין עובדות אלה. כן נטען, כי גם אם היה המערער מורשע בעבירת סיוע, כפי טענתו, עונשו לא היה בהכרח עונש קל יותר. הודגש כי מדובר בעבירה חמורה שבוצעה על רקע נטיה מינית ("פשע שנאה"), וכי בקשת שותפו לעבירה לדחיית מועד ריצוי עונש המאסר נדחתה אף היא ביום 5.7.2016. לבסוף נטען כי המערער לא הגיש כל חוות דעת רפואית לענין השלכות המאסר על מצבו הבריאותי.

דיון והכרעה

8.

לאחר בחינת טענות הצדדים, לא מצאתי כי מתקיימת בענייננו עילה המצדיקה את עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המערער.

9.

נקודת המוצא בבחינת בקשה לעיכוב ביצוע עונש שהוטל הינה כי האינטרס הציבורי הוא שעונש מאסר שהוטל יבוצע ללא דיחוי, ללא המתנה לבירור הערעור. לצד זאת, על בית המשפט ליתן דעתו לכך שמימוש אינטרס זה לא יפגע במערער במידה העולה על הנדרש, בעיקר אל מול החשש ל"סיכול" הערעור. לשם כך, על בית המשפט לבחון, בין היתר, את חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, משך תקופת המאסר, טיב הערעור וסיכויי הצלחתו, עברו הפלילי של הנאשם וכן נסיבות אישיות מיוחדות, ככל שישנן ( ע"פ 5741/04 יקירביץ' נ' מדינת ישראל (12.9.2004); ע"פ 5385/16 בן שמעון נ' מדינת ישראל

(12.7.2016)).

10.

בענייננו, על פני הדברים, ומבלי כמובן שאטע מסמרות, נראה כי סיכויי הערעור אינם מן הגבוהים. הרשעתו של המערער הייתה כאמור במסגרת הסדר טיעון, וגם המסכת העובדתית המתוארת בכתב האישום, בה הודה המערער, לאו דווקא תומכת בטענתו לגופה. ומכל מקום, ההסתברות להפחתת עונשו של המערער בערעור, בנימוק זה או אחר, באופן העלול לסכל את הערעור, היא רחוקה וקלושה. לכך יש להוסיף, כי בגזירת עונשו של המערער כבר התחשב בית משפט קמא בנסיבותיו האישיות, בהן גילו הצעיר, היעדר עבר פלילי, נסיבות חייו ומצבו הבריאותי, ובהתאם לכך נקבע עונשו קרוב לרף התחתון של מתחם העונש ההולם שקבע בית המשפט.

אשר למצבו הבריאותי, המערער לא הגיש כל חוות דעת רפואית בענין זה בבית משפט קמא ואף לא במסגרת בקשתו זו, ואין בפני כל אסמכתא או אינדיקציה לכך שריצוי עונש המאסר עלול לסכן את בריאותו של המערער. מכל מקום, אני מפנה את תשומת לב שלטונות שירות בתי הסוהר לטענתו זו של המערער לשם עריכת בדיקה רפואית למערער עם קליטתו לתחילת ריצוי מאסרו.

11.

סוף דבר : הבקשה נדחית. המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 31.7.2016 במקום ובתנאים שנקבעו על ידי בית משפט קמא בהחלטתו לענין זה מיום 1.6.2016.

ניתנה היום, ח' בתמוז

התשע"ו (14.7.2016).

ש

ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (2 תיקים)

מצוטט על ידי (8 מסמכים)

  • ע"פ 8489/17עיאמד סלימאן נ. מדינת ישראלהחלטה
  • ע"פ 8477/17פלוני נ. מדינת ישראלהחלטה
  • ע"פ 6689/17פלוני נ. מדינת ישראלהחלטה
  • ע"פ 6708/17פלוני נ. מדינת ישראלהחלטה
  • ע"פ 2544/17פלוני נ. מדינת ישראלהחלטה
  • ע"פ 7256/16מוחמד סלימאן נ. מדינת ישראלהחלטה
  • ע"פ 2690/16אבי לויה נ. מדינת ישראלהחלטה
  • ע"פ 5383/16ששון דמרי נ. מדינת ישראלהחלטה

הלכות

  1. 1נקודת המוצא בבקשה לעיכוב ביצוע עונש היא שהאינטרס הציבורי מחייב ביצוע עונש מאסר ללא דיחוי, תוך בחינת חומרת העבירה, משך המאסר, סיכויי הערעור, עברו הפלילי ונסיבות אישיות.