ע"פ 5383/16 ששון דמרי נ. מדינת ישראל

1.

בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר לריצוי בפועל בן 24 חודשים אשר הושת על המערער על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט כ' סעב ) במסגרת גזר דינו שניתן ביום 20.6.2016 בת"פ 25891-02-15, וזאת עד להכרעה בערעור שהגיש המערער בבית משפט זה.

2.

ביום 27.10.2015 הורשע המערער, על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעובדותיו של כתב אישום מתוקן, לפיו המערער, בעת שהיה שרוי בגילופין, תקף וקילל את בת זוגו דאז (להלן: המתלוננת )

בדירתם, עקב חשדו כי בגדה בו עם אחראי המשמרת במקום עבודתה. בין היתר, המערער בעט במתלוננת, סטר לה, הכה אותה בראשה והפיל אותה ארצה. המערער הסכים לבקשתה של המתלוננת לנסוע לבית הוריה, אך בדרכם לשם הורה לה לעצור את הרכב בצד הדרך ודרש כי תספר לו אם היא בוגדת בו. כשניסתה המתלוננת לברוח, משך אותה המערער אליו, נשך את אפה וניסה להכניס את אצבעו לעינה, וכל זאת בעת שהיא בוכה, צועקת ומנסה להתנגד ולצפור בצופר הרכב על מנת לגרום לעוברי אורח לעצור ולסייע לה. במהלך התקיפה נשברו משקפי הראייה של המתלוננת. בהמשך הסיע המערער את המתלוננת לבית החולים, ובמהלך הנסיעה עצר את הרכב בצד הדרך, שאל את המתלוננת היכן גר אחראי המשמרת עמו היא עובדת, ואיים כי הוא רוצה "ללכת אליו ולזיין אותו, ושהוא יהיה בלוינשטיין הרבה שנים". המערער דרש לדעת מה בכוונתה של המתלוננת לומר בבית החולים באשר למקור פציעתה, ולאחר שהמתלוננת ענתה כי תאמר שנפלה, הוא המשיך בנסיעה לבית החולים. לאחר קבלת הטיפול הרפואי סירבה המתלוננת להמשיך בנסיעה לבית הוריה בליווי המערער וביקשה שהמערער ישיב לה את חפציה שברכבו, אך המערער סירב לבקשה וסירב לעזוב את המקום. לבסוף עזב המערער את בית החולים והותיר את המתלוננת להמתין לאביה. כתוצאה ממעשי המערער נגרמו למתלוננת פגיעות והמטומות בכל חלקי גופה, לרבות פגיעות באף שהצריכו הליך רפואי בהרדמה מלאה.

3.

בגין מעשיו אלה, בהם הודה כאמור, הורשע המערער בביצוע עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות) ואיומים.

4.

ביום 25.1.2016 הוגש תסקיר המבחן הראשון בעניינו של המערער, אשר במסגרתו המליץ שירות המבחן לדחות את הדיון בענין עונשו של המערער ב- 3 חודשים, כאשר במהלך תקופה זו תגובש תכנית טיפולית ותיבחן התאמתו של המערער אליה. ביום 1.2.2016 נעתר בית המשפט להמלצה אך הורה על דחיית הדיון בחודשיים בלבד. ביום 22.3.2016 הוגש תסקיר משלים, במסגרתו המליץ שירות המבחן כי יוטל על המערער עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, לצד צו מבחן, מאסר מותנה ותשלום פיצוי למתלוננת, וזאת בעיקר נוכח שיתוף הפעולה המלא שגילה המערער בהליכים הטיפוליים בהם לקח חלק.

5.

ביום 20.6.2016, לאחר טיעון לעונש, ניתן גזר הדין בעניינו של המערער. בית המשפט זקף לזכותו של המערער, בין היתר, את הודאתו במעשיו בהזדמנות הראשונה, את עברו הפלילי הנקי ואת העובדה שכיום נפרדו דרכיהם של המערער והמתלוננת. עם זאת, בית המשפט עמד על כך שהחליט שלא לקבל את המלצת שירות המבחן, לפיה על המערער יוטל עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות חלף עונש מאסר בפועל, וזאת נוכח חומרת העבירות בהן הורשע המערער ובשל העובדה שהוא נמצא רק בראשיתם של ההליכים הטיפוליים, בהם החל במהלך חודש פברואר 2016.

6.

נוכח האמור גזר בית המשפט על המערער 24 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת.

בהחלטת בית משפט קמא, עוכב ביצוע עונש המאסר שנגזר על המערער עד ליום 14.7.2016.

7.

המערער הגיש ערעור בבית משפט זה על גזר דינו של בית משפט קמא, תוך שהוא תוחם את ערעורו לעונש המאסר בפועל שנגזר עליו. בתמצית יצוין כי המערער טוען בערעור כי שגה בית משפט קמא כאשר לא קיבל את המלצת שירות המבחן כי יוטל עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות חלף עונש מאסר בפועל, וזאת בשל הליכי השיקום בהם מצוי המערער, עברו הפלילי הנקי ותפקודו הנורמטיבי עד ביצוע המעשים בהם הורשע, ובעיקר נוכח החלטת בית משפט קמא מיום 1.2.2016 לדחות את הטיעונים לעונש על מנת לאפשר לשירות המבחן לגבש תכנית טיפולית עבור המערער ולבחון את התאמתו אליה. לטענת המערער, החלטתו של בית משפט קמא לדחות את הטיעונים לעונש על מנת לגבש עבורו תכנית טיפולית כאמור "יצרה בלבו של המערער תקווה של ממש שאין בכוונת בית המשפט להשית עליו ענישה על דרך של ריצוי מאסר בפועל".

8.

כעת מונחת לפני בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהושת על המערער, עד להכרעה בערעורו. לטענת המערער, סיכויי הערעור שהגיש הינם טובים, ולאור גילו הצעיר (28), עברו הפלילי הנקי טרם הרשעתו במקרה דנן, ההליך השיקומי המשמעותי שהוא עובר והעובדה שמאז שהוגש נגדו כתב אישום לא הפר את תנאי השחרור שלו (ואף הורשה לשוב לעבודתו) - יש להורות על עיכוב ביצוע מאסרו כדי למנוע סיכול ערעורו.

בתגובה שהגישה התנגדה המדינה לבקשה. לטענתה, הסיכוי שבית משפט זה יתערב בעונש שנגזר על המערער אינו גבוה, וגם אם יחליט בית המשפט להקל בעונש - לא יהיה בתחילת ריצויו כדי לסכל את הערעור, וזאת נוכח העובדה שתקופת המאסר שנגזרה על המערער בבית משפט קמא איננה קצרה כלל, ולאור פסיקת בית משפט זה בעבירות דומות, הסיכוי כי עונש המאסר בפועל אשר הוטל על המערער יבוטל כליל - נמוך ביותר.

9.

בדיון לפני חזרו הצדדים על טיעוניהם שבכתב. בא כוח המערער הדגיש כי עיכוב הביצוע נועד להותיר לבית המשפט במסגרת הערעור לשקול גם את האפשרות של המרת המאסר בפועל לעבודות שירות, וזאת בעיקר נוכח היענות בית משפט קמא לבקשת שירות המבחן לדחות את שלב הטיעונים לעונש כדי לאפשר לשירות בחינת תכנית טיפולית. נטען כי היענות בית המשפט לדחייה שנתבקשה יצרה ציפייה אצל המערער לענישה טיפולית-שיקומית, שנכזבה לבסוף בגזר הדין. מנגד, הטעימה באת כוח המדינה כי הסיכוי לביטול מוחלט של עונש המאסר הוא נמוך וקלוש, וממילא אין חשש מבוסס לסיכול הערעור. כן צוין, כי בית משפט קמא אמנם נענה לבקשת שירות המבחן ודחה את הדיון, אך זאת לתקופה קצרה מזו שנתבקשה ולאור התלבטות שהביע השירות בתסקיר המקורי. לבסוף נטען, כי התחלה של דרך שיקומית אינה יכולה לאיין לחלוטין את עקרון ההלימה בענישה בגין מעשיו החמורים של המערער.

דיון והכרעה

10.

לאחר בחינת טענות הצדדים, לא מצאתי כי מתקיימת בענייננו עילה המצדיקה את עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המערער.

11.

כידוע, נקודת המוצא בבחינת בקשה לעיכוב ביצוע עונש שהוטל הינה כי קיים אינטרס ציבורי בריצוי עונש מאסר שהוטל מיד עם מתן גזר הדין, מבלי להמתין לבירור הערעור. לצד זאת, על בית המשפט ליתן משקל לאינטרסים ולזכויות של המערער, בעיקר אל מול החשש ל"סיכול" הערעור. לשם כך, על בית המשפט לבחון, בין היתר, את חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, את עברו הפלילי של הנאשם, את משך תקופת המאסר, מתוך דגש על טיב הערעור וסיכויי הצלחתו, וכן נסיבות אישיות מיוחדות, ככל שישנן ( ע"פ 5741/04 יקירביץ' נ' מדינת ישראל (12.9.2004); ע"פ 5385/16 בן שמעון נ' מדינת ישראל

(12.7.2016);

ע"פ 5386/16 פלוני נ' מדינת ישראל (14.7.2016) ).

12.

בענייננו, על פני הדברים, ומבלי כמובן שאטע מסמרות, נראה כי סיכויי הערעור להביא לביטול מוחלט של עונש המאסר אינם מן הגבוהים, בלשון המעטה, וממילא ההסתברות שדחיית הבקשה לעיכוב הביצוע תסכל את הערעור, היא רחוקה.

13.

המערער הורשע כאמור בביצוע עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות) ואיומים. המעשים בגינם הורשע המערער הם חמורים, ועונש המאסר שהוטל על המערער אינו חורג לחומרה מהענישה הנהוגה בעבירות מעין אלה. לכך יש להוסיף, כי בגזירת עונשו של המערער נתן בית משפט קמא משקל לנסיבות לקולה בעניינו של המערער, לרבות הודאתו בהזדמנות הראשונה, שיש בה ביטוי לחרטה וכן חסכון זמן שיפוטי, היותו נעדר עבר פלילי והעובדה שבינתיים נפרדו דרכיהם של המערער והמתלוננת , ובהתאם לכך נקבע עונשו של המערער קרוב יותר לרף התחתון של מתחם העונש ההולם שקבע בית המשפט, ובהשוואה לענישה הנהוגה אותה סקר בית המשפט בגזר דינו.

14.

אשר להמלצת שירות המבחן, עליה מטיל המערער את עיקר יהבו. ראוי לציין כי בתסקיר שירות המבחן בעניינו של המערער הביע השירות התלבטות לגבי המערער והתאמתו להליך טיפולי. עקב כך ביקש השירות דחייה במועד הטיעונים לעונש ומתן גזר הדין, ובית המשפט נענה (אם כי לפרק זמן קצר מזה שנתבקש), וזאת "כדי לאפשר לשירות המבחן לבחון התאמת הנאשם לתכנית טיפולית". בתסקיר המשלים המליץ כאמור שירות המבחן כי יוטל על המערער עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, לצד צו מבחן , אך בית המשפט, בגזר דין מפורט ומנומק היטב, לא ראה מקום לאמץ המלצה זו נוכח חומרת העבירות והמעשים של המערער ומדיניות הענישה המחמירה שנקבעה על ידי בית משפט זה בעבירות של אלימות במשפחה, ותוך ציון המובן מאליו, כי המלצת שירות המבחן אינה מחייבת את בית המשפט. יתכן שראוי היה שבית המשפט יעמיד את המערער על כך שאל לו לטפח ציפיות מעצם נכונותו של בית המשפט לאפשר לשירות המבחן לבחון את התאמתו לתכנית טיפולית, אך גם בהעדר הבהרה כזו, אין בכך כמובן כדי לחייב את בית המשפט לאמץ את המלצת שירות המבחן.

15.

סוף דבר :

הבקשה נדחית. עם זאת, אני מפנה תשומת לב המזכירות בדבר הצורך לקבוע את הדיון בערעור המערער במועד קרוב יחסית, ולא יאוחר מחודש מרץ 2017.

המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 24.7.2016 במקום ובתנאים שנקבעו על ידי בית משפט קמא.