ע"פ 6522/15 עודאי חאג' נ. מדינת ישראל

1.

בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ת' שרון-נתנאל) ביום 21.9.2015. הבקשה מכוונת לעיכוב עונש המאסר בפועל שנגזר על המבקשים: 36 חודשי מאסר בפועל למבקש 1 ו- 24 חודשי מאסר בפועל למבקש 2.

2.

המבקשים הורשעו במיוחס להם בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, כל אחד לפי חלקו, באירוע פציעה בנסיבות מחמירות תוך נשיאת נשק. על-פי המפורט בכתב האישום המתוקן (שכלל שני נאשמים נוספים), המבקש 2 חשד כי המתלונן, מוחמד מרעי, אשר הועסק על ידו בנגרייה שבבעלותו, מעורב בפריצה לנגרייה ובגניבת ציוד בשווי אלפי ₪. על רקע חשד זה, הגיעו המבקשים 1 ו-2 יחד עם אדם נוסף לפגוש את המתלונן במגרש רכבים כשהמבקש 2 נושא אקדח ומחסנית כדורים, ולאחר ששוחחו עמו עזבו את המקום. לאחר מכן, כששב המתלונן לנגריי;ה, איים עליו המבקש 1 בהצמידו את האקדח לחזהו, והמבקש 2 ואביו (נאשם 5 שמשפטו הופרד) היכו את המתלונן במקלות, אגרופים ובעיטות, קשרו את ידיו בחבל וסגרו את פיו בניילון, תוך שהמבקש 1, יחד עם שני הנאשמים הנוספים, מאבטחים אותם בנוכחותם. אחד הנוכחים במקום אף חתך את המתלונן במצחו באמצעות סכין. בהיותו נתון תחת האיומים והמכות "הודה" המתלונן בפריצה ובגניבה. כתוצאה מן המעשים נגרמו לו חבלות בפנים, בקרקפת ובפלג גופו העליון, וחתך במצחו.

3.

על רקע מעשים אלה הורשעו המבקשים כדלקמן: המבקש 1 הורשע בסיוע לפציעה בנסיבות מחמירות, נשיאת נשק ותחמושת ואיומים והמבקש 2 הורשע בפציעה בנסיבות מחמירות וכן בגין העסקה והלנה שלא כדין.

4.

בגזר הדין עמד בית המשפט על מתחם הענישה שיש לקבוע לכל מבקש, בשים לב לחומרה הרבה ולסכנה המוחשית הטמונה בנשיאת נשק ובאיום באמצעותו, וכן האלימות הקשה שהופעלה על המתלונן, והעובדה שלמעשים קדם תכנון. אחר ניגש לקביעת העונש לכל מבקש בגדר המתחם שקבע, בשים לב למעשיו ולנסיבותיו הפרטניות, לרבות תסקיר שירות המבחן בעניינו.

אשר למבקש 1 קבע בית המשפט, כי מתחם הענישה ההולם לעבירות שביצע - סיוע לפציעה בנסיבות מחמירות, נשיאת נשק ותחמושת ואיומים - נע בין 36 ל-54 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט סבר, כי אין מקום לחרוג לקולא ממתחם הענישה בהיעדר שיקולי שיקום ממשיים, אולם ראה להשית מאסר ברף התחתון של המתחם נוכח עברו הנקי של המבקש 1 והודאתו במעשים. לפיכך גזר עליו מאסר בפועל למשך 36 חודשים, מאסר על תנאי למשך 12 חודשים ופיצוי למתלונן בסך 5,000 ₪.

ולענין המבקש 2 קבע בית המשפט, כי מתחם הענישה ההולם לעבירת הפציעה בנסיבות מחמירות שביצע נע בין 24 ל-36 חודשי מאסר בפועל, ולעבירת ההעסקה וההלנה שלא כדין נע המתחם בין מאסר על תנאי למאסר בפועל לתקופה קצרה. אף לגבי מבקש זה סבר בית המשפט כי לא קיימים שיקולי שיקום ממשיים המצדיקים חריגה לקולא ממתחם העונש ההולם, אולם נוכח עברו הנקי והודאתו במעשים ראה להשית עליו מאסר ברף התחתון של המתחם ולפיכך גזר עליו 24 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן בסך 10,000 ₪.

5.

המבקשים הגישו ערעור על גזר הדין בלבד, ובד בבד הגישו את הבקשה שלפני לעיכוב ביצוע רכיב המאסר בפועל עד להכרעה בערעורם.

6.

בבקשה נטען, כי סיכויי הערעור גבוהים שכן העונשים שנגזרו עליהם חמורים ביותר וחורגים באופן קיצוני ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירות בהן הורשעו. המבקשים חולקים על מתחמי הענישה שנקבעו ועל העונשים שקבע בית המשפט במסגרתם, בשים לב לנסיבות ביצוע העבירה ונסיבותיהם האישיות. בתוך כך טוענים הם, כי במקרים בהם נעשה שימוש בנשק הוטלו עונשי מאסר בעבודות שירות, בעוד שבמקרה דנן כלל לא נעשה שימוש בנשק והוא אף לא היה טעון בעת המעצר. המבקשים מוסיפים, כי לא ניתן משקל מספיק לעברם הנקי ולהתנהגותם הטובה במשפט, בהיותם משוחררים מזה שנתיים, בתנאי מעצר בית שהוקלו בהמשך, ללא הפרה כלשהי ותוך התייצבות מלאה לדיונים.

7.

בטיעון בעל פה לפני חזר בא כוח המבקשים על טענותיו האמורות שבבקשה, ולחלופין ביקש את דחיית תחילת ריצוי העונש (שנקבע למחר) ליום 1.11.2015 כדי לאפשר למבקשים תקופת התארגנות סבירה.

בא כוח המדינה הקדים וציין כי המדינה אינה מתנגדת לבקשה החלופית לדחיית מועד תחילת ריצוי עונש המאסר ליום 1.11.2015, כבקשת המבקשים. אשר לבקשה לגופה, נטען כי נוכח חומרת המעשים בגינם הורשעו המבקשים העונשים שהוטלו עליהם אינם חורגים מרמת הענישה הנהוגה בעבירות כגון אלה, ועל כן אין ממש בבקשה לעיכוב ביצוע עונשי המאסר ומדובר אך בניסיון לדחיית הקץ.

דיון והכרעה

8.

לא מצאתי ממש בבקשה, ודינה להידחות.

9.

כידוע, בבחינת בקשה לעיכוב ביצועו של עונש מאסר שהושת על מי שהורשע בדין נקודת המוצא היא כי על בית-המשפט להפעיל את שיקול דעתו באופן המביא בחשבון את האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של המאסר, עוד בטרם בירור הערעור. לצד זאת, עליו להקפיד כי מימוש אינטרס זה אינו פוגע במבקש ובזכויותיו במידה העולה על הנדרש. לשם כך, על בית-המשפט לבחון, בין היתר, את טיב הערעור וסיכויי הצלחתו, את משך תקופת המאסר, את חומרת העבירה ונסיבות ביצועה וכן נסיבות אישיות המיוחדות לכל נאשם ונאשם (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241 (2000); ע"פ 5741/04 יקירביץ' נ' מדינת ישראל (12.9.2004); ע"פ 37/07 פרג' נ' מדינת ישראל (11.2.2007); ע"פ 8676/07 חג' יחיא נ' מדינת ישראל (23.10.2007)).

בענייננו נראה כי כל השיקולים מובילים למסקנה שאין מקום לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקשים.

10.

כמצוין לעיל, המבקשים הורשעו על פי הודאתם בהסדר טיעון ונידונו ל- 36 חודשי מאסר בפועל למבקש 1 ו- 24 חודשי מאסר בפועל למבקש 2. המבקשים אינם מערערים על הכרעת הדין אלא רק על גזר הדין. העבירות שבהן הורשעו המבקשים אינן מן הקלות, ומבלי צורך לנקוט עמדה לגבי סיכויי הערעור ניתן לומר שבנסיבות דנן החשש ל"ריצוי יתר", היינו - מצב בו עונשם של המבקשים יופחת באופן שעד להכרעה בערעור הם ירצו עונש לתקופה ממושכת יותר מזו שתיגזר עליהם - הוא רחוק וקלוש, אם בכלל. למעשה, גם בא כוח המבקשים, בהגינותו, הודה שאינו צופה אפשרות שהמבקשים לא ירצו תקופות של מאסר בפועל.

11.

המבקשים ביקשו כאמור, כבקשה חלופית, לדחות את מועד תחילת ריצוי מאסרם ליום 1.11.2015. בנסיבות הענין ולאור הסכמת המדינה אני קובע את תחילת ריצוי מאסרם של המבקשים ליום 1.11.2015. במועד זה יתייצבו המבקשים לריצוי עונשם בימ"ר קישון עד לשעה 10:00, וברשותם תעודת זהות. על המבקשים לתאם את הכניסה למאסר כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים 08-9787377, 08-9787336.

12.

בכפוף לאמור בסעיף 11 לעיל, הבקשה נדחית.