ע"פ 70/16 מוחמד אבראהים נ. מדינת ישראל

1.

בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' אליקים ) מיום 17.12.2015 בת"פ 10121-04-15, וזאת עד להכרעה בערעור שהגיש המערער לבית משפט זה.

2.

ביום 16.9.2015 הורשע המערער, על יסוד הודאתו בעובדותיו של כתב אישום שתוקן במסגרת הסדר טיעון. לפי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 5.4.2015 נסע המערער ברכבו על כביש 7955 מכיוון מזרח למערב. לפניו ובאותו כיוון נסיעה נסע השוטר עופר פרץ (להלן: השוטר פרץ ) ברכב משטרתי בעל לוחיות זיהוי צהובות. המערער עקף את רכבו של השוטר פרץ, תוך שהוא חוצה קו הפרדה רצוף. לאחר מכן החל המערער לצפור וביצע מספר עקיפות של רכבים שנסעו לפניו, וכל זאת תוך שהוא חוצה מספר פעמים קו הפרדה רצוף וגורם לרכבים שנסעו בנתיב הנגדי לסטות ממסלולם. השוטר פרץ הפעיל את אורות הזיהוי המשטרתיים ונסע בעקבות המערער.

המערער הגיע עם רכבו לצומת יודפת ופנה דרומה. השוטר פרץ עקף את רכבו של המערער, קרא לו לעצור בצד והזדהה כאיש משטרה. המערער עצר בצד הדרך, והשוטר פרץ יצא מרכבו לכיוון המערער. המערער ניצל את יציאתו של השוטר פרץ מהרכב, נסע לאחור לתוך נתיב הנסיעה של כביש 784 ופגע ברכב שעבר במקום. המערער המשיך בהימלטותו, פנה פניית פרסה אסורה במקום תוך שהוא חוצה קו הפרדה רצוף, השתלב בנסיעה בנתיב הנגדי, גרם למספר רכבים לסטות ממסלולם ונמלט לכיוון צפון. המערער המשיך בנסיעתו כשהוא נוהג באופן פראי ובמהירות גבוהה, ועקף מספר רכבים שנסעו לפניו תוך שהוא חוצה קו הפרדה רצוף.

השוטר פרץ דלק אחרי רכבו של המערער ודיווח בקשר ליומן על המתרחש. בשלב זה הבחינו שני שוטרים , שנסעו בניידת משטרתית עם אורות כחולים מהבהבים, ברכבו של המערער העושה את דרכו לכיוונם, וחסמו את נתיב נסיעתו באמצעות הניידת על מנת לעצור אותו. המערער המשיך בנסיעתו הפראית לכיוון הניידת מבלי להאט, והשוטרים נאלצו להזיז את הניידת לאחור על מנת למנוע פגיעה בה. המערער ירד באופן חלקי עם רכבו לשולי הכביש והמשיך בנסיעה. שני השוטרים יחד עם השוטר פרץ התמידו במרדף אחר המערער, שהמשיך במנוסה כשהוא נוסע במהירות גבוהה, תוך חציית קו הפרדה רצוף וביצוע עקיפות מסוכנות שגרמו לרכבים שנסעו מולו לסטות מנתיב נסיעתם.

1.

בגין מעשיו אלה, בהם הודה כאמור, הורשע המערער בביצוע עבירות של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן עבירות תעבורה שונות לפי פקודת התעבורה [נוסח חדש] ותקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

2.

הסדר הטיעון שהושג לא התייחס לסוגיית העונש שתבקש המדינה. במסגרת גזר הדין שניתן בעניינו של המערער ביום 17.12.2015, הושתו עליו 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאסר על תנאי, פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה עד ליום תחילת מאסרו ופסילה נוספת על תנאי, וכן חילוט רכבו לטובת המדינה. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם בגין המעשים שביצע המערער הוא 15 עד 40 חודשי מאסר בפועל, אך גזר עליו עונש מאסר שקרוב לקצה התחתון של המתחם בהתחשב בנסיבותיו האישיות, ובין היתר: בעובדה שנשא אישה לאחרונה ושאשתו כעת בהיריון, בגילו הצעיר של המערער, בנטילת האחריות על ידו, בחסכון בזמן השיפוטי ובהכבדה על אשתו של המערער עקב מאסרו.

3.

המערער אמור היה להתחיל את ריצוי מאסרו ביום 3.1.2016, אך לבקשתו ובהסכמת המדינה הורה בית משפט קמא על עיכוב ביצוע עונש המאסר עד ליום 10.1.2016. במקביל דחה בית המשפט את בקשת המערער לעיכוב ביצוע חילוט רכבו.

4.

כעת מונחת בפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של המערער עד למועד מתן החלטה בערעור. לטענת המערער, יש להתחשב בכך שהביע חרטה על מעשיו והודה בביצוע העבירות, ובכך חסך זמן שיפוטי יקר. כן נטען, כי קיים חשש סביר וממשי שעד לערעורו יירצה המערער את העונש שנגזר עליו או חלק ניכר ממנו, ומכאן שדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע תייתר את הטעם בשמיעת הערעור.

עוד נטען, כי טובים הם סיכויי הערעור, שכן עונש המאסר שהושת על המערער חורג באופן ממשי מרמת הענישה המקובלת בגין סוג העבירות שביצע המערער, וכי בית משפט קמא לא זקף לזכות המערער שורה של נסיבות מקלות, ובהן נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער, הודאתו באישומים נגדו, החרטה שהביע על מעשיו והעובדה שהאירוע הסתיים ללא נזקי גוף ורכוש. לבסוף נטען, כי שגה בית משפט קמא משהתעלם מהמלצת שירות המבחן להטיל על המערער צו מבחן ועבודות שירות בלבד.

5.

המדינה מתנגדת לעיכוב הביצוע. לטענתה, תחילת ריצוי העונש בנסיבות התיק הנדון לא תביא לסיכול הערעור. זאת, מאחר שהעונש שהוטל על המערער בגין העבירות החמורות שביצע הוא עונש מקל, וסיכויי הערעור, המופנה כאמור רק כלפי גזר הדין, הם נמוכים מאוד, בפרט במה שנוגע לאפשרות להטלת עונש לריצוי בעבודות שירות חלף עונש המאסר בפועל.

6.

בדיון לפני חזרו באי כוח שני הצדדים על טיעוניהם שבכתב. בא כוח המערער ביקש, לחלופין, כי מועד תחילת ריצוי העונש יידחה לפרק זמן קצר לצורך מיון מוקדם. באת כוח המדינה לא התנגדה לדחיה קצרה של כמה ימים לצורך מיון מוקדם כאמור.

7.

לאחר עיון, לא מצאתי כי מתקיימת בעניינו של המערער עילה המצדיקה את עיכוב ביצוע עונשו עד להכרעה בערעורו.

8.

השיקולים לדחיית ביצועו של עונש מאסר שהושת על מי שהורשע בדין נמנו בפסק הדין בענין שוורץ (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000)).

נקודת המוצא היא כי על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו באופן המביא בחשבון את האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של המאסר, עוד בטרם בירור הערעור, אך מנגד עליו להקפיד כי מימוש אינטרס זה אינו פוגע במבקש ובזכויותיו במידה העולה על הנדרש. לשם כך, על בית המשפט לבחון, בין היתר, את טיב הערעור וסיכויי הצלחתו, את משך תקופת המאסר, את חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, את עברו הפלילי של הנאשם וכן נסיבות אישיות המיוחדות לכל נאשם ונאשם ( ע"פ 5741/04

יקירביץ' נ' מדינת ישראל (12.9.2004); ע"פ 37/07 פרג' נ' מדינת ישראל (11.2.2007); ע"פ 8676/07 חג' יחיא נ' מדינת ישראל (23.10.2007)).

9.

לא מצאתי כאמור כי מתקיימים בענייננו עילות המצדיקות עיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המערער. העבירה העיקרית בה הורשע המערער - סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה - היא עבירה חמורה שהעונש המירבי שבצידה הוא 20 שנות מאסר.

גם נסיבות ביצוע העבירה בענייננו אינן קלות כלל ועיקר. כמפורט לעיל, המערער סיכן בהתנהגותו את ציבור הנוהגים בדרך ואת חיי השוטרים שניסו לחסום את דרכו עם ניידת משטרתית, ובגין מעשיו אלה מתחייבת ענישה הולמת ומרתיעה בדרך של מאסר בפועל לתקופה לא קצרה.

10.

בית משפט קמא נטה חסד למערער וגזר את עונשו ברף הנמוך של מתחם העונש ההולם שקבע, וזאת לאחר שהתחשב בנסיבותיו האישיות, כמפורט בפסקה 4 לעיל.

11.

נוכח האמור, ובהתחשב בכך שהערעור הוא על גזר הדין בלבד, הסיכוי כי תחילת ריצוי העונש על ידי המערער כעת תסכל את ערעורו - נמוך עד קלוש.

12.

אכן, שירות המבחן קבע בתסקירו כי המערער מבצע עבירות תעבורה באופן חוזר ונשנה בשל הזדהותו עם נורמות וערכים התומכים בהתנהגות זו, אך למרות זאת המליץ על הטלת עונש של מאסר לביצוע בעבודות שירות, לצד העמדתו של המערער במבחן. בצדק לא אימץ בית משפט קמא המלצה זו של שירות המבחן, אשר אינה עולה בקנה אחד עם עיקרון ההלימה, שהוא העיקרון המנחה בענישה, ועם מדיניות הענישה העקבית שקבע בית משפט זה בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה.

13.

סוף דבר: הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר עד להכרעה בערעור - נדחית. עם זאת, אני נענה לבקשת המערער ודוחה לזמן קצר את המועד להתייצבותו לריצוי עונשו כדי לאפשר מיון מוקדם. המערער יתייצב לריצוי מאסרו ביום 24.1.2016, עד השעה 10:00, בבית הסוהר ימ"ר קישון, בהתאם להוראות בית בית משפט קמא בגזר הדין.