ע"פ 4121/20 פלוני נ. מדינת ישראל

לפניי

בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהוטל על המבקש בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא, כב' השופט יורם נועם , וכב' השופטים רבקה פרידמן פלדמן ו אלי אברבנאל ) בתפ"ח 60587-02-17 מיום 9.6.2020, בגדרו הושתו על המבקש 7 שנות מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו), 2 מאסרים על-תנאי ו תשלום פיצויים בסכום כולל של 155,000 ש"ח לנפגעי העבירות.

רקע והשתלשלות העניינים

1.

ביום 28.2.2017 הוגש נגד המבקש, יליד 1985, כתב אישום הכולל שלושה אישומים אשר מייחסים לו שורה של עבירות מין, שביצוען מתפרס על פני תקופה של 4 שנים, בשלושה אחים בהיותם קטינים – ד' יליד 2001, ז' יליד 2003 ו-ל' יליד 2005 (להלן, יכונו יחד: "המתלוננים" ). העבירות בוצעו על רקע היכרות המבקש עם משפחת המתלוננים, המתגוררת עמו באותו יישוב והמשתייכת לאותה קהילה, ובכלל זאת על רקע סיוע לימודי שנתן המבקש למתלונן ז'. חשיפתן של העבירות אירעה בחודש פברואר 2017, בעקבות שיחות שקיימה אמם של המתלוננים עם ילדיה (להלן: ״ אם המתלוננים ״).

2.

המעשים על פי ה אישום הראשון מיוחסים למבקש נגד ז', בעיקר בהיות האחרון בגילאים 13 ו-14, ומתפרסים על מספר אירועים שונים בהם נהג המבקש להפשיל את בגדיו של ז', להתחכך בגופו, לשכב עליו, לנגוע באיבריו האינטימיים, להחדיר את אצבעותיו לפי הטבעת של ז' ולאונן עד אשר הגיע לפורקן מיני; המעשים ב אישום השני מיוחסים למבקש נגד ל', בהיותו בגילאים 9 ו-10, ועניינם בשני אירועים שונים בהם אחז המבקש באיבר מינו של ל'; המעשים שתוארו ב אישום השלישי מיוחסים למבקש נגד ד', בהיותו בן 14, וכוללים נגיעות באיבר מינו עת ששהה עירום במקווה.

3.

בעקבות הגשת כתב האישום, ביום 14.2.2017 נעצר המבקש בגין המעשים שיוחסו לו, ובהמשך, בחלוף כחודשיים, הועבר למעצר בפיקוח אלקטרוני למשך כ-3 חודשים. החל מיום 1.7.2018 נתון המבקש במעצר בית, תוך שמתאפשר לו לצאת לעבודה בליווי מפקחים. כן יצוין כי במסגרת ההגבלות שהוטלו על המבקש, האחרון הורחק מהיישוב.

4.

ביום 23.12.2019 הרשיע בית המשפט קמא את המבקש בשלושת האישומים:

באישום הראשון – בשתי עבירות של מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) ל חוק העונשין , התשל"ז-1977 (להלן: "החוק ") , בנסיבות המנויות בסעיפים 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק; ובמספר רב של עבירות מעשה מגונה לפי סעיף 348(ב), בנסיבות המנויות בסעיפים 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק; באישום השני – בשתי עבירות של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ב), בנסיבות המנויות בסעיפים 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק; באישום השלישי – בעבירת מעשה מגונה לפי סעיף 348(ב), בנסיבות המנויות בסעיפים 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק. הרשעת המבקש התבססה בעיקרה על עדויות המתלוננים – עדות המתלונן ד' בבית המשפט, ועדויות המתלוננים ז' ו-ל' בפני חוקרות הילדים – וכן על עדויותיהן של אם המתלוננים ושל שתי חוקרות הילדים. בית המשפט קמא מצא כי גרסאות המתלוננים הן אמינות ועדיפות על פני עדות המבקש, אשר בחקירותיו במשטרה בחר לשתוק במרבית השאלות והשיב רק למקצתן.

5.

ביום 9.6.2020 גזר בית המשפט קמא את דינו של המבקש. תחילה, נקבע כי ראוי להגדיר מתחם ענישה הולם ביחס לכל אחד מהאישומים בנפרד, שכן מדובר באירועים שונים. לאחר שעמד על מדיניות הענישה שנהוגה במקרים של עבירות מין כלפי קטינים (ובכלל זאת עבירות מעשי סדום ועבירות של מעשים מגונים), ופירט את נסיבות ביצוע העבירות כלפי כל אחד מהמתלוננים, תוך הדגשת הפגיעה הנפשית שנגרמה להם, קבע בית המשפט קמא את מתחמי הענישה הבאים: באישום הראשון – בין 6 ל-10 שנות מאסר בפועל; באישום השני – בין 8 ל-20 חודשי מאסר בפועל; באישום השלישי – בין 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות ל-15 חודשי מאסר בפועל.

בקביעת העונש הראוי בתוך המתחם, החליט בית המשפט קמא להטיל על המבקש עונש אחד בגין כלל האירועים. בשיקולים לחומרא, התייחס בית המשפט קמא לריבוי העבירות ולביצוען במשך מספר שנים. בשיקולים לקולא, התחשב בית המשפט בכך שהמבקש נעדר עבר פלילי, בתרומת המבקש לקהילה, בפרק הזמן בו שהה במעצר, וכן בעובדה שחלפו למעלה מ-3 שנים ממועד הגשת כתב האישום עד למתן גזר הדין. לצד זאת, נדחתה טענתו של המבקש לפיה יש לחרוג ממתחם הענישה מטעמים של עינוי דין נוכח הימשכות ההליכים. בהתחשב באמור, גזר בית המשפט קמא על המבקש 7 שנות מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על-תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא לבל יבצע עבירה של מעשה סדום בקטין, 10 חודשי מאסר על-תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו לבל יעבור עבירה של מעשה מגונה בקטין, וכן תשלום פיצויים למתלוננים בסכום כולל של 155,000 ש"ח (להלן: " גזר הדין "). עוד נקבע כי המבקש יתייצב לריצוי מאסרו ביום 30.7.2020.

6.

ביום 22.6.2020 הגיש המבקש ערעור על הכרעת הדין, גזר הדין ומספר החלטות ביניים שניתנו במסגרת ההליך הפלילי בעניינו, בגדרן נדחו, בין היתר, בקשותיו לזימון עדי הגנה נוספים ולהגשת ראיות נוספות (להלן: " הערעור "). לצד הערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהושת עליו עד להכרעה בערעור – היא הבקשה המונחת לפניי.

טענות הצדדים

7.

לטענת המבקש, יש להורות על עיכוב ביצוע מאסרו עד להכרעה בערעור, הן בשל סיכויו הטובים של הערעור והן בשל נסיבותיו האישיות. אשר לסיכויי הערעור, טוען המבקש כי להערכתו הם גבוהים ביותר, הן מבחינת הכרעת הדין והן מבחינת גזר הדין. לטענתו, הכרעת הדין איננה מבוססת על הערכת עדויות באופן ישיר אלא על שאלות משפטיות והערכת חקירות ילדים שמוסריהן לא העידו. משכך, אין לערכאה המבררת יתרון על פני ערכאת הערעור. בתוך כך, טוען המבקש כי חקירות הילדים של ז' ו-ל' אינן קבילות, ולחילופין כי עדויות השניים נעדרות ראיית סיוע לצורך הרשעה. עוד טוען המבקש כי ממילא אין להעניק כל משקל לעדויות המתלוננים ז׳ ו-ל׳, נוכח קיומן של ראיות לזיהומן ובשל הסתירות המהותיות שנפלו בהן. אשר לעדות המתלונן ד׳, היחיד אשר העיד לפני בית המשפט קמא, טוען המבקש כי זו סותרת את עדויות אחיו וכי בית המשפט קמא מצא אותה כלא אמינה. בנוסף, מעלה המבקש טענות נגד אי מתן משקל מספיק לעדי ההגנה, אי הבאתם של עדים רלוונטיים על ידי המשיבה 1 (להלן: "המשיבה" ), דחיית בקשותיו לקבל ראיות מפריכות, להביא עדי הזמה ולחקור את חוקרות הילדים בסוגיות מסוימות הרלוונטיות להגנתו, וכן מעלה טענות להרחבת חזית אסורה בשלב הסיכומים על ידי המשיבה. אשר לסיכויי הערעור על גזר הדין, מוסיף המבקש כי עיקר עונשו הוטל בגין מעשיו כלפי ז׳, אשר ביחס אליו (כמו גם ביחס ל-ל׳) קיימים הקשיים הראייתיים הגדולים ביותר, כך שאם יתקבל ערעורו, על פי גזר הדין מתחם הענישה יצומצם משמעותית (לאישום השלישי בלבד שהוא המקל מכולם). לעניין נסיבותיו האישיות, טוען המבקש כי עברו הפלילי הנקי, הימשכות ההליך המשפטי בעניינו, היעדר חשש לביצוע עבירות נוספות או להימלטות מאימת הדין טרם ההכרעה בערעור נוכח עמידתו בתנאי שחרורו – מצדיקים אף הם את עיכוב הביצוע. זאת, גם בשים לב לקיומם של מקרים בפסיקה בהם הוחלט על עיכוב ביצוע של עונש מאסר בפועל בהיקף דומה. בנוסף, נטען כי קבלת הבקשה תאפשר למבקש להיות מעורב בגידול בנו בן ה-3. לבסוף, טען המבקש כי מאחר ששירות בתי הסוהר אינו עומד בתנאי הכליאה המינימליים כפי שנקבעו בפסיקת בית משפט זה – גם מטעם זה מוצדק לקבל את הבקשה לעיכוב הביצוע.

8.

מנגד, טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות מן הטעם שסיכויי הערעור להתקבל הם קלושים. לשיטתה, הערעור איננו מעורר שאלות משפטיות אלא מופנה נגד קביעות בית המשפט קמא בדבר מהימנות העדויות, קביעות שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהן. כמו כן, טוענת המשיבה כי לא נפל פגם בחקירות הילדים, וכי בניגוד לנטען על ידי המבקש קיימת ראיית סיוע לעדויות המתלוננים ז׳ ו-ל׳. בנוסף, נטען כי ההליך הפלילי בעניינו של המבקש התארך, בין היתר, בשל בקשות שונות שהגישו באי כוחו, וממילא אין המקרה דנן עולה לכדי עיוות דין. לבסוף, טענה המשיבה כי יש הצדקה לדחיית הבקשה לעיכוב הביצוע, הן בשל מסוכנות המבקש לקטינים והן בשל התחשבות באינטרס המשפחה לשים את המקרה מאחוריה.

דיון והכרעה

9.

לאחר עיון בבקשה לעיכוב ביצוע ושמיעת טענות הצדדים בעל-פה בדיון שנערך לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות .

10.

כידוע, מורשע בדין שבית המשפט השית עליו מאסר בפועל יחל בריצוי עונשו באופן מיידי, כאשר אין בהגשת הערעור, כשלעצמה, כדי להצדיק את עיכוב ביצוע גזר הדין. יחד עם זאת, רשאי בית המשפט לעכב את ביצוע גזר הדין ככל שהוכיח המבקש כי מתקיימות נסיבות מיוחדות הגוברות על האינטרס הציבורי שבאכיפה מיידית של העונש (ראו, מיני רבים: ע"פ 8625/16 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (9.11.2016); ע"פ 9573/17 נגר נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (18.12.2017)). בבואו להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר, על בית המשפט להביא בחשבון מספר שיקולים, ובכלל זאת חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, תקופת המאסר שנגזרה על המבקש, טיב הערעור וסיכוייו להתקבל, עברו הפלילי של המבקש, התנהלותו במהלך המשפט ונסיבותיו האישיות (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241, 282-276 (2000); ע"פ 8998/16 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (30.11.2016); ע"פ 5979/19 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (15.9.2019)).

11.

לאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים שלעיל, סבורני כי אין מקום בענייננו לעכב את ביצוע עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש בשל הצטברותם של שלושה טעמים מרכזיים: ראשית , המבקש הורשע בביצוע עבירות מין מרובות, ובכלל זאת במעשי סדום, אשר נעברו כלפי 3 קטינים במספר הזדמנויות שונות לאורך תקופה של כ-4 שנים. המדובר בעבירות חמורות אשר קיים לגביהן אינטרס ציבורי חזק במיוחד כי המבקש יתחיל בריצוי עונשו באופן מיידי (ע״פ 3283/13 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 13 (13.6.2013); ע״פ 5143/15 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 10 (6.8.2015); ע״פ 7474/19 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (24.11.2019) ).

שנית , עונש המאסר הממושך שהושת על המבקש – 7 שנות מאסר בפועל – תומך אף הוא בדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע המאסר (ע"פ 5741/04 יקירביץ' נ' מדינת ישראל , פסקה 13 (12.9.2004);

ע"פ 4213/15

פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (24.6.2015)).

12.

שלישית , ומבלי לטעת מסמרות בעניין, לא התרשמתי כי סיכויי הערעור תומכים בעיכוב ביצוע המאסר. כידוע, "בחינת סיכויי הערעור נעשית במבט-על, תוך התייחסות לנדבכים המרכזיים של הכרעת הדין, על רקע הכללים הנוהגים בערכאת ערעור (כגון הנטייה שלא להתערב בממצאים שבעובדה ובקביעות מהימנות), ולעיתים, תוך בחינה של הראיות המרכזיות על רקע טענות הערעור" (ע"פ 187/10 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (21.1.2020). ראו גם: ע"פ 1596/15 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 23 (10.3.2016)). בענייננו, טוען המבקש כי "ההכרעה העיקרית בתיק אינה סבה סביב שאלה של הערכת עדויות [..] אלא סביב ניתוח שאלות משפטיות והערכת חקירות ילדים שהוגשו" , ובתוך כך מתמקד הוא בשתי טענות מרכזיות: קבילות ומשקל עדויות המתלוננים ל׳ ו-ז׳ שלא נמסרו בפני בית המשפט קמא והיעדרה של ראיית סיוע לצורך ביסוס הרשעה על עדויות אלה. לאחר שבחנתי טענות אלה, לא מצאתי כי יש בהן כדי להצדיק את דחיית מועד תחילת ריצוי עונש המאסר עד להכרעה בערעור. אכן, המתלוננים ל' ו-ז' לא העידו בפני בית המשפט קמא, אלא האחרון התרשם מחקירותיהם בפני חוקרות הילדים שתועדו באמצעות תיעוד קולי וחזותי. במצב דברים זה, מצטמצם משמעותית היתרון של הערכאה המבררת על פני ערכאת הערעור בהערכת המהימנות של עדויות אלה, כמו גם בשאלת קבילותן (ע"פ 446/02 מדינת ישראל נ' קובי , פ״ד נז(3) 769, 776 (2002); ע״פ 4732/10 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקאות 19-18 (2.1.2012); ע"פ 4583/13 סץ נ' מדינת ישראל , פסקה 48 (21.9.2015) (להלן: ״ עניין סץ ״)) . יחד עם זאת, הרשעתו של המבקש לא התבססה אך על התיעוד של עדויות המתלוננים ז' ו-ל' בפני חוקרות הילדים, אלא על שורה של עדים ובכלל זאת המתלונן ד', חוקרות הילדים שחקרו את ז' ו-ל' ועדות אם המתלוננים אשר הביאה לחשיפת האירועים – כולם העידו בפני בית המשפט קמא, ולאחר שהתרשם מהם באופן בלתי אמצעי מצא כי גרסתם של המתלוננים מהימנה, וביכר אותה על פני גרסתו של המבקש, אשר בחר לשתוק במרבית חקירותיו במשטרה וכפר באישומים כליל בעדותו לפני בית המשפט קמא. זאת ועוד, בית המשפט קמא נתן דעתו בהכרעת הדין לטענות שהעלה המבקש נגד קבילות עדויות ז׳ ו-ל׳ ודחה אותן. ואכן, מבלי לטעת מסמרות, גם אם נפלו פגמים כאלה או אחרים בפעולתן של חוקרות הילדים (ואינני מביע כל עמדה בעניין זה), ספק גדול אם יש בפגמים הנטענים בעניינו כדי להביא למסקנה כי דין העדויות שמסרו הקטינים ז' ו-ל' בפני חוקרות הילדים להימחק מההליך הפלילי, כאילו לא ניתנו. במצב דברים זה, עומדת בפני המבקש משוכה גבוהה, שאינה מאפשרת לקבל את טענתו כי סיכויי הערעור שהגיש גבוהים . אשר לטענה בדבר היעדרה של ראיית סיוע, בית משפט זה קבע לא אחת כי כאשר מדובר בסדרה של עבירות מין דומות שבוצעו כולן על ידי הנאשם, עדותו של קטין אחד, ואף עדות לפני חוקר ילדים, יכולה לשמש כראייה מסייעת לעדותו של קטין אחר (ע״פ 4009/90 מדינת ישראל נ' פלוני , פ״ד מז(1) 292, 304 (1993); ע״פ 3948/03 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 15 (13.11.2006); עניין סץ , בפסקה 54 והאסמכתאות המובאות שם). משכך, ובהינתן שמדובר ב-3 קטינים שונים אשר העידו נגד המבקש, אחד מהם באולם בית המשפט ושניים בפני חוקרות ילדים, לא מצאתי כי יש בטענה זו כדי להטות את סיכויי הערעור לטובת המבקש.

נוכח האמור, נותרנו איפוא עם פסק דין מפורט ומנומק של בית המשפט קמא, אשר חלקו הארי עוסק בקביעות עובדתיות, הערכת עדויות וראיות ובהעדפת גרסה אחת על אחרת, תוך התייחסות רצינית ומעמיקה לכלל טענות המבקש, לרבות טענותיו בדבר סתירות וזיהומים שנפלו לשיטתו בעדויות המתלוננים. לפיכך, והגם שחלק מהטענות שהעלה המבקש לפניי ראויות להתברר בערעור, לא אוכל לומר כי במבט-על יש בטענות המבקש כדי לזעזע, בעוצמה הדרושה לצורך היענות לבקשת עיכוב ביצוע, את התשתית עליה מבוססת הכרעתו של בית המשפט קמא.

13.

בהינתן הטעמים שלעיל, אין בעברו הנקי של המבקש, כמו גם בעובדה שהיה משוחרר לחלופת מעצר תקופה ארוכה (ועודנו משוחרר) מבלי שהפר את תנאי מעצר הבית, כדי להטות את הכף לעבר קבלת הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר (ראו והשוו: ע״פ 6662/13 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 10 (14.10.2013); ע״פ 5762/13 פאעור נ' מדינת ישראל , פסקה 10 (29.8.2013)). עוד אציין כי לא מצאתי ממש בטענת המבקש בנוגע להימשכות ההליך הפלילי בעניינו. אכן, ניהול ההליך התארך במידת מה, ואולם להתנהלות המבקש, אשר הגיש בקשות מרובות בשלבים מתקדמים של ההליך, יש בוודאי חלק בהימשכות בהליך (וראו פסקה 23 לגזר הדין).

14.

סוף דבר : הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל נדחית. מתוך התחשבות במבקש, תינתן לו שהות של כחודש ימים ממועד מתן החלטה זו לצורכי התארגנות. המבקש יתייצב לתחילת ריצוי עונשו בבימ"ר ניצן ביום 13.8.2020 לא יאוחר מהשעה 10:00, או על-פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.