ע"פ 6645/08 איתי בלילי נ. מדינת ישראל

בפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיא א' טל) מיום 24.7.08 במסגרת עפ"ג 5930-11-07, לפיה נקבע כי הדיון בבקשת המערערים לעיכוב ביצוע עונש מאסר שהוטל עליהם יתקיים ביום 2.9.08.

העובדות וההליכים

1.

ביום 30.3.03 הוגש נגד המערערים כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין ) ביחד עם סעיף 382(א) לחוק העונשין.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 24.6.02 הכו המערערים ואדם נוסף בשם

אייל עוקב (להלן – עוקב ), אשר שירתו כסוהרים בבית המעצר הדרים שבנתניה, אסיר בשם יצחק מוגרבי (להלן – המתלונן ). הרקע לתקיפה, כך נטען, היה כי המתלונן הכה בחוזקה על דלת התא בו הוחזק.

2.

ביום 9.11.06 הרשיע בית משפט השלום בנתניה (כבוד השופטת ג' ציגלר) את

המערערים ועוקב בעבירה המיוחסת להם (ת"פ 1497/03). ביום 21.6.07 ניתן גזר דינם של המערערים ונגזרו על כל אחד מן המערערים שלושה חודשי מאסר, בהם ישאו על דרך של עבודות שירות (בכפוף לחוות דעתו של הממונה על עבודות שירות). בנוסף, הושת על המערערים עונש של שמונה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, כאשר התנאי הוא שהמערערים לא יעברו עבירה בה הם הורשעו או כל עבירת אלימות אחרת.

3.

ביום 24.3.2008 דחה בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד סגן הנשיא א' טל והשופטים מ' פינקלשטיין ו-א' סטולר) את ערעורם של המערערים על חומרת העונש (עפ"ג 5930-11-07), ואף בקשת רשות הערעור אותה הגישו המערערים לבית משפט זה נדחתה (כבוד השופט א' לוי) ביום 5.6.08 (רע"פ 4836/08).

4.

במסגרת ערעורו של עוקב לבית המשפט המחוזי מרכז (ע"פ 25-02-08), הוחלט (כבוד השופטים א' טל, ז' כספי ו-ב' ארנון) ביום 11.6.2008, כי:

"בשל מצבו הנפשי של המערער [ עוקב – י.ד. ], אשר מונע ממנו לרצות עונש מאסר בעבודות שירות, אנו נעתרים לבקשת ב"כ הצדדים ומפנים את המערער לקצין המבחן על מנת שיגיש תסקיר שיבחן אפשרות ביצוע עבודות של"צ על ידי המערער, היקף ומקום ביצוען. נדחה להמשך הדיון בערעור ליום 24.9.08".

בעקבות החלטה זו, ביקשו המערערים ביום 16.7.08 מבית המשפט המחוזי מרכז לעיין מחדש בפסק דינו בערעור וכן לעכב את ביצועו של עונשם עד להכרעה בבקשתם האמורה. ביום 17.7.08 החליט בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיא א' טל) כי "מאחר ומדובר בפסק דין חלוט שבקשת רשות ערעור עליו נדחתה בבית המשפט העליון, הבקשה נדחית".

5.

משנדחתה בקשתם לעיון חוזר בפסק הדין, ביום 17.7.08 הגישו המערערים בקשת חנינה לנשיא המדינה, ובמקביל נתבקש בית המשפט המחוזי מרכז לעכב את ביצוע העונש שהושת עליהם עד לקבלת הכרעתו של נשיא המדינה. בבקשת עיכוב הביצוע טענו המערערים, כי אם יחלו בריצוי עבודות השירות (שמועד תחילתן נקבע ליום 20.7.08) אזי תתייתר ההכרעה בבקשת החנינה. תגובת המשיבה לבקשת עיכוב הביצוע הייתה כי "איננו מוצאים בבקשה עילה להסכים לעיכוב ביצוע העונש שהוטל ואושר על ידי ערכאות בתי המשפט השונות".

ביום 23.7.08 החליט בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיא א' טל) לקבוע את הדיון בבקשת המערערים ליום 2.9.08.

מכאן הערעור שלפניי.

טענות המערערים

6.

המערערים טוענים, באמצעות בא כוחם, עו"ד א' תמיר, כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא הורה על עיכוב ביצוען של עבודות השירות עד למועד הדיון בבקשת עיכוב הביצוע, שנקבע כאמור ליום 2.9.08. לשיטתם, באם לא תעוכב תחילת ריצוי העונש והדיון יתקיים במועד בו נקבע, הרי שלא יוותר זמן רב מתקופת ריצוי עונשם. עוד טוענים המערערים, כי המערערים יפוטרו מעבודתם כסוהרים באם יחלו לרצות את עונשם, וזאת בטרם ניתנה הכרעתו של נשיא המדינה בבקשת החנינה שהגישו. בנוסף, נטען כי יש לאפשר לנשיא להידרש לסוגיה – שטרם נידונה בפני הערכאות השונות – של הפער הבלתי הוגן בין עונשו של "העבריין העיקרי" בפרשה (עוקב) לבין עונשם של המערערים.

נוכח האמור לעיל, מבקשים המערערים כי אורה על עיכוב ביצוען של עבודות השירות שהושתו עליהם עד להכרעה בבקשת החנינה שהוגשה לנשיא המדינה.

טענות המשיבה

7.

באת כוחה של המשיבה, עו"ד ד' כהן-ויליאמס, טענה כי דין הערעור להידחות. תחילה, הדגישה המשיבה כי לשיטתה הסמכות להידרש לבקשה לעיכוב ביצוע עונשם של המערערים, לאחר שהוגשה בקשת רשות ערעור, נתונה לבית משפט זה – ועל כן תטען לגופו של עניין. המשיבה טענה כי עניינם של המערערים נבחן בשלוש ערכאות, בפניהן הועלו כל טענותיהם של המערערים, לרבות חששם כי יפוטרו מעבודתם. לגישתה, טענת ההפלייה הינה הטענה היחידה שטרם הועלתה, אך היא אינה מוצדקת. לדבריה, הבעיות הרפואיות ומצבו הנפשי של עוקב הם הסיבה לשוני בין עניינם לבין עניינו של עוקב.

עוד נטען, כי כל שנעשה בעניינו של עוקב, נכון למועד הדיון, הוא הזמנת תסקיר מבחן וכי עניין ריצוי העונש על דרך של שירות לתועלת הציבור טרם הוכרע. בנוסף, נטען כי רק במקרים נדירים יעוכב ביצוע ריצוי עונש, לשם המתנה להכרעה בבקשת חנינה, וכי המקרה דנן אינו ביניהם. כן נטען, כי המערערים פועלים בחוסר ניקיון כפיים, וזאת מאחר שלא התייצבו במועד שנקבע לתחילת ריצוי עונשם (20.7.08) – לאחר שהגישו אישורי מחלה – ורק מטעם זה יש לדחות את ערעורם.

דיון והכרעה

8.

לאחר עיון בערעור ושמיעת טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. תחילה, אציין כי מעיון בהודעת הערעור עולה שהערעור מופנה כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי לקבוע את מועד הדיון בבקשת המערערים לעיכוב ביצוע עונשם לתחילת חודש ספטמבר 2008. מכאן, שישנו ספק האם ההליך בו בחר בא כוחם של המערערים לנקוט, הינו ההליך המתאים לענייננו; ואולם, לאור הסכמת המשיבה לדון בטענות לגופו של עניין, אינני מוצא מקום להידרש לסוגיה.

9.

עוד אעיר, כי מהודעת הערעור ומטענות המערערים במהלך הדיון בפניי נוצר הרושם לפיו בית המשפט המחוזי הכריע סופית בעניינו של עוקב – ולא כך הדבר. כל שקבע בית המשפט המחוזי הוא כי יש להורות על הכנת תסקיר מבחן וכי הדיון בעניין ידחה עד לקבלתו של התסקיר. מכאן נובע, כי טענת המערערים בנוגע לפער שבין עונשם לבין עונשו של עוקב – ככל שניתן להידרש לכך במסגרת הליך זה – הינה תיאורטית בלבד. משכך, אין עוד צורך לדון בטענה זו.

10.

מצאתי ממש גם בטענת המשיבה לפיה המערערים בחרו לעשות דין לעצמם והגישו את ערעורם בחוסר ניקיון כפיים. תמוה צירוף המקרים במסגרתו שני המערערים חלו באותו היום ולא הגיעו לרצות את עונשם במועד שנקבע לכך. זאת ועוד, בהודעת הערעור שהוגשה, לא צויין המידע האמור ואין בה כל אזכור לכך שהמועד שנקבע לתחילת ריצוי עונשם של המערערים חל ביום ה-20.7.08 (נתון זה הופיע רק בנספח ז' לערעור – בגדרי בקשת עיכוב הביצוע שהוגשה לבית המשפט המחוזי); וכי המערערים טרם התחילו לרצות את עונשם בפועל.

11.

גם לגופו של עניין, לא מצאתי טעם להיעתר לבקשת המערערים לעכב את ריצוי עונשם עד להכרעה בבקשת החנינה שאותה הגישו לנשיא המדינה. הכלל הוא כי למי שהורשע בדין לא עומדת עוד חזקת החפות ועליו לרצות את עונשו באופן מיידי. במקרה שלפניי, לא מתקיימים אותם השיקולים הנדרשים לשם עיכוב ביצוע העונש, וממילא, לא הועלו בפניי טיעונים בעניין זה [השוו: ע"פ 5741/04 יקירביץ' נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.9.2004); ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נ"ד(2) 241 (2000)]. יתרה מזאת, בעניינם של המערערים ניתן פסק דין סופי וחלוט. הערכאות השונות שדנו בעניינם עד כה שמעו את כל טענותיהם של המערערים והביאו בחשבון בעת קביעת עונשם, בין היתר, את האפשרות כי המערערים עלולים לאבד את מקום עבודתם עקב הרשעתם.

12.

נוכח כל האמור לעיל, הערעור נדחה. המערערים יתייצבו לריצוי עונשם ביום 3.8.08 בשעה 09:00.