ע"פ 2028/15 אכרם ג'וליס נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' כרמל ) מתאריך 17.02.2015 ב-ת"פ 30926-02-13, וזאת עד למתן הכרעה בערעורו המופנה כלפי גזר הדין.

רקע

2.

בית המשפט המחוזי הרשיע את המבקש ואת אביו בתאריך 22.05.2014, על פי הודאתם שהתקבלה במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן. המבקש הורשע בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 333 ו-335(א)(1)(2) ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 ).

3.

על פי כתב האישום המתוקן, בתאריך 07.02.2013, בשעות הליל, הגיעו המבקש ואביו לביתה של אחותו של האב, לאחר שהאחרונה טלפנה אל אביו של המבקש בבקשה שיחלץ לעזרתה בעקבות הגעת בעלה (להלן: המתלונן ) אל מחוץ לביתה (השניים לא התגוררו יחד בתקופה הרלבנטית לאור סכסוך מתמשך ביניהם), ולאור איומים שהשמיע כלפיה. לאחר הגעתם של המבקש ואביו לביתה של אחות האב, השניים התעמתו עם המתלונן ותקפו אותו. במהלך האירוע – המבקש חתך את המתלונן בצווארו באמצעות סכין. כתוצאה מכך נגרם למתלונן חתך באורך של 15 ס"מ בצוואר, והוא נזקק לטיפול רפואי.

4.

הסדר הטיעון הנ"ל לא כלל הסכמה בעניין העונש. בתאריך 17.02.2015, לאחר שבית המשפט המחוזי שמע את הטיעונים לעונש מטעם הצדדים וקיבל תסקיר של שירות המבחן בעניינו של המבקש – ניתן גזר הדין ביחס למבקש ולאביו. בית המשפט הנכבד השית על המבקש את העונשים הבאים: 24 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו ו-6 חודשי מאסר על תנאי (כאשר התנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר – המבקש לא יעבור עבירה מסוג פשע). כן נקבע כי המבקש ישלם פיצויים למתלונן בסך של 5,000 ש"ח. (אביו של המבקש נדון לנוכח נסיבותיו האישיות המיוחדות (חולה בשחמת הכבד) ובשים לב לכך שניסה לפעול בתחילה באמצעות משטרת ישראל – למאסר על תנאי דומה לזה שהושת על המבקש ולתשלום קנס).

המבקש הגיש הודעת ערעור על גזר הדין הנ"ל, ולצידה בקשה לעיכוב ביצוע כאמור.

טענות הצדדים

5.

בבקשתו המבקש טוען כי על אף משך תקופת המאסר שהושת עליו, עניינו מצדיק עיכוב ביצוע של עונש המאסר עד להכרעה בערעורו. לשיטתו, סיכויי הערעור טובים, שכן בהתחשב במהות המקרה, נסיבותיו האישיות והמלצתו של שירות המבחן – בית המשפט המחוזי השית עליו עונש החורג לחומרה ממדיניות הענישה המקובלת. המבקש מדגיש בהקשר זה את הדברים הבאים: העובדה כי מדובר במעורבותו הראשונה בפלילים, את חלוף הזמן בין האירוע למתן גזר הדין וכן שהוא נוטל אחריות מלאה לביצוע העבירות ומתחרט על מעשיו. עוד מציין המבקש כי עובר להרשעתו הוא היה משוחרר למעצר בית בתנאים מגבילים ועמד בהם.

6.

בתאריך 25.03.2015 התקיים דיון בפני בעניין הבקשה. במסגרת דיון זה ב"כ המבקש הוסיף טענה, שלא הועלתה על ידו במסגרת הבקשה, והיא כי עיכוב הביצוע נדרש גם לאור מצבו הרפואי של אביו של המבקש. לטענת ב"כ המבקש, אביו של המבקש אושפז בבית החולים בעקבות החמרה שחלה במצבו הבריאותי וכי קיים סיכון שהוא אף ילך חו"ח לעולמו בחודשים הקרובים. ב"כ המבקש הוסיף כי המבקש הוא היחיד שמסוגל לטפל באב בעת זו.

7.

במהלך הדיון המשיבה הגיבה לבקשה שלפני וטענה כי דינה להידחות. לגישתה, העונש שהושת על המבקש הולם את העבירה ואת הנסיבות, וכי הסיכוי שתקופת המאסר תקוצר בעקבות הערעור לשישה חודשי מאסר, או פחות, לריצוי בדרך של עבודות שירות – קלושה.

8.

בעקבות טענותיו של המבקש בעניין מצבו הרפואי של האב ובנוגע מדיניות הענישה הנוהגת – ניתנה על ידי החלטה בתום הדיון הנ"ל ובגדרה איפשרתי למבקש להגיש אישורים רפואיים בדבר מצבו העדכני של האב, וכן אסמכתאות בנוגע לרף הענישה שנטען על ידו. כמו כן איפשרתי למשיבה להגיש את תגובתה לחומר האמור לאחר שזה יוגש. בנוסף, הוריתי באותה החלטה כי עיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש ימשך, ארעית, עד החלטה אחרת.

9.

בהתאם להחלטתי מתום הדיון – המשיב הגיש את החומר הנ"ל והמשיבה הגישה את תגובתה למסמכים. לטענת המשיבה לא ניתן ללמוד מהמסכים הרפואיים שהוגשו מטעם המבקש כי אכן חלה החמרה במצבו הרפואי של אביו. המשיבה מוסיפה כי בית המשפט קמא כבר התחשב במצב רפואי זה במסגרת גזר הדין, הן בעונשו של האב עצמו והן בעונשו של המבקש. לפיכך המשיבה סבורה כי אין במצבו הרפואי של האב כדי להצדיק הקלה בעונשו של המבקש, וכן איננו מצדיק את עיכוב כניסתו של המבקש למאסר.

באשר לאסמכתאות שהוגשו על ידי המבקש, המשיבה טוענת כי מדובר במקרים שונים מעניינו של המבקש, הן בבחינת נסיבות האירועים וחומרתם והן באשר לנסיבות האישיות של מבצעי העבירה. משכך טוענת המשיבה כי פסקי דין אלה אינם מצביעים על קיומו של סיכויי סביר לכך שתקופת עונש המאסר שהושת על המבקש תופחת, ויתאפשר לו לרצות את העונש האמור בדרך של עבודות שירות.

התפתחויות נוספות

10.

בתאריך 30.09.2015 ביקשתי מהמבקש כי ימסור עדכון לגבי מצבו של האב, וזאת בצירוף מסמכים רפואיים ותגובה של המשיבה – עד תאריך 12.10.2015. המבקש לא עשה כן ואף פניות ממזכירות בית המשפט למשרד בא-כוחו – לא נענו.

נוכח האמור הנני נדרש להכרעה בבקשה ולכך אפנה עתה.

דיון והכרעה

11.

לאחר שעיינתי בחומר שהוגש על ידי הצדדים ושמעתי את טיעוניהם שבעל-פה – הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות . להלן יובאו הנימוקים למסקנתי האמורה.

12.

נידון שהושת עליו מאסר חייב ככלל להתחיל בריצוי עונשו באופן מיידי, ואין בערעור כשלעצמו כדי להביא לעיכוב ביצוע עונשו. יחד עם זאת, בפסיקה נקבע כי בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצוע עונשו של הנידון בנסיבות מיוחדות (עיינו: ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241, 246 (2000) (להלן: הלכת שוורץ )). לשם כך, על בית-המשפט לבחון, בין היתר, את חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, משך תקופת המאסר, טיב הערעור וסיכויי הצלחתו, עברו הפלילי של הנאשם וכן את נסיבותיו האישיות המיוחדות של הנידון ( ע"פ 5741/04 יקירביץ' נ' מדינת ישראל (12.09.2004 ); ע"פ 37/07

פרג' נ' מדינת ישראל (11.02.2007); ע"פ 8676/07

חג' יחיא נ' מדינת ישראל (23.10.2007) ).

13.

במקרה שלפני המבקש הודה והורשע בביצוע עבירה חמורה ביותר, כאשר אין בעובדה שהגעתו לזירת האירוע נבעה ממצוקה של דודתו כדי להקל במידת האכזריות של המעשה שבביצועו הורשע. בעקבות המעשה האמור, הושת על המבקש עונש מאסר בפועל לתקופה של 24 חודשים.

מבלי שברצוני לקבוע מסמרות בעניין, סבורני כי בשים לב לחומרת המעשה, לעובדה שערעורו של המבקש מופנה כלפי גזר הדין בלבד (שכן הרשעתו התבססה על הודאתו – במיוחס לו במסגרת כתב האישום המתוקן) ובהתחשב בטענות המבקש שהועלו במסגרת הבקשה ובמהלך הדיון בפני, הסיכוי שמשך עונש המאסר שהושת על המבקש יקוצר עד כדי כך שיתאפשר ריצוי של העונש בדרך של עבודות שירות, חלף ריצויו מאחורי סורג ובריח – נמוך ביותר. הנה כי כן נראה כי עניינו של המבקש איננו מצדיק עוד עיכוב ביצוע של עונש המאסר שהושת עליו, אפילו בהתחשב בעובדה שאין למבקש עבר פלילי, ושעובר להרשעתו הוא היה משוחרר למעצר בית ואין טענה שהוא לא עמד בתנאים שהושתו עליו.

14.

בהקשר לבקשה שבפני אוסיף עוד, עם כל הרגישות הנדרשת, כי לאחר שנפרסה בפני התמונה בעניין מצבו הרפואי של האב ולא עודכנתי לגבי הרעה במצבו – דעתי נחה כי אין בכך כדי להביא לשינוי במסקנתי הנ"ל.

כאן המקום לציין, כפי שנטען על ידי המשיבה – כי לא עולה מהמסמכים שהוגשו לעיוני כי חלה הרעה משמעותית במצבו של האב, ובוודאי שהם אינם מעידים על החמרה שחלה בין מועד כתיבת הבקשה לעיכוב ביצוע לבין מועד קיומו של הדיון

שעשויה היתה להצדיק את אי-העלאת הטענה בנוגע למצבו הרפואי של האב מראש במסגרת הבקשה הכתובה.

15.

זאת ועוד – אחרת. ב"כ המבקש טען כי המבקש הוא היחיד שמסוגל לטפל באב בשעה זו, אך נראה שלא כך הוא הדבר. בתשובה לשאלתי בדיון – המבקש מסר כי לאביו שלושה בנים נוספים, הם אחיו של המבקש, ומתשובתו אף עולה שהם מבוגרים דיים כדי לדאוג לאביהם. המבקש אמנם מסר כי חלק מהאחים לא מתגורר בבית האב, אך ברי שאין הדבר מונע מאותם אחים לשהות במחצית אביהם ולטפל בו בשעת הצורך. מעבר לכך, באחד מבין האישורים הרפואיים שנמסרו על ידי המבקש, אשר הונפק לפני פחות מחצי שנה, נכתב לגבי האב כי: "אחיו מלווה אותו כל הזמן". מכך נלמד כי קיימים קרובי משפחה נוספים שיכולים ללוות ולטפל באב,

ואף עושים כך בפועל.

16.

סיכומו של דבר: לא ראיתי מקום לדחות את כניסתו של המבקש למאסר בהתאם לשיקולי הלכת שוורץ . המבקש יתייצב איפוא לריצוי מאסרו בהקדם. מובן שבמידה שתחול החמרה ניכרת במצבו הרפואי של אביו של המבקש במהלך שהותו של המבקש בבית הסהר – עומדת בפניו האפשרות לפנות לשב"ס בבקשה ליציאה לחופשה מטעמים מיוחדים בהתאם להוראות הדין.

17.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית . עיכוב ביצוע עונש המאסר, שעליו הוריתי בהחלטתי מתאריך 25.03.2015 – יתבטל איפוא. המבקש יתייצב לריצוי עונש המאסר שנגזר עליו – עד תאריך 02.01.2016 בשעה 10:00, בבימ"ר ניצן, או במקום אחר על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות, או דרכון. על המבקש לתאם את הליכי הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, טלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.